אבולוציה

הבלוג של כתיבה אפקטיבית

אבולוציה

בואו נשים את זה על השולחן: יש סיכוי סביר שצ'ארלס דרווין דיבר שטויות שאינלתאר. תחשבו רגע על כל החיות בהיסטוריה: דינוזאורים, ממוטות, טיגריס שן חרב, דולפין אוזן בלטה, מרמיטות, שימפנזים, דג חרב, דג כידון, דג דו קני חצי אוטומטי.

ארמדיל אקרילי פנאומטי.

ומי מנצח בכל המירוץ האבולוציוני ההיסטורי הזה? נכון, אתם. זה לפחות מה שדרווין אומר. כמו שאתם קוראים עכשיו את הקבוצת וואטסאפ של ג2 במקום להסתכל על הכביש, אתם, ממש אתם, ניצחתם במירוץ האבולוציוני. הטיגריס שן בלטה והדולפין אוזן חרב והטי רקס והברדלס והזברה כולם מסתכלים עליכם מהיציע בקנאה. כן כן, ממש עכשיו, כמו שאתם קוראים דחקה בפייסבוק, או מנסים עוד פעם את שלב 6271 בקנדי קראש.

תסתכלו על הכביש, למען השם! איך תנצחו ככה באבולוציה כשאתם מרוחים על המאחורה של אוטובוס אגד לכפר יונה?

קולטים? אנחנו ניצחנו אותם. דנית הדכאונית נגד טי רקס? 3-4 לדנית. שאפו לדנית. דנית תישאר איתנו גם בשבוע הבא! גיל הדביל נגד טיגריס סומאטרי ענק? 0-2 לגיל. מצטערים טיגריס, אנחנו נאלצים להיפרד.

אתה, שאין לך כוח להכין לעצמך סלט אז אתה מזמין פיצה ארבע פעמים בחודש וסובל מעודף משקל? אתה לפני הנמר במירוץ. ואת? שלא מסוגלת לקרוא שלושה עמודים בספר בלי להירדם ("למרות שנורא רוצה!") – את אוכלת את הכריש הלבן לארוחת בוקר.

עמלץ עמלץ, אבל מאחורייך.

למה זה טוב

מה שמביא אותי לדבר על ספרות self help. מה שמכנים לפעמים בעברית "התפתחות אישית". בשבוע שעבר כתבתי קצת על הבוז העמוק שספרים כאלה מעוררים בי לפעמים, כי כמה אתה יכול לקרוא על קונצים לתיקון אישיות? דחילק.

ועדיין, החיים קשים. מסתבר שלמרות שאנחנו המין הסתגלני ביותר בהיסטוריה, קשה להסתגל לחיים המודרניים. קשה לקום בבוקר, להכין סנדוויצ'ים, לרוץ לעבודה ולהיות הכי טוב שלך, קשה לתת שירות, להיות שירותי וחיובי, קשה לטפל בילדים, להיות בני זוג נהדרים, ללכת לישון מוקדם, לקום מוקדם, לקנות דירה, לראות הסדרה הנכונה, לעשות יוגה, לעשות פילאטיס, לעשות שחי שפם, לעשות דיאטת מיצים, לעשות מרתון, לעשות ויפסאנה, לעשות סידורים, להעלות פוסט באינסטגראם, בפייסבוק, בטוויטר, בבלוג, במחוברים.

קשה.

ודווקא בשביל זה, ספרי התפתחות אישית טובים. לתת לך זצים קטנים כאלה של חשמל כדי למצוא כוח ליוגה. או לסידורים. או לילדה, כפרה עליה. אידיוטי ככל שזה יהיה, אנחנו צריכים איזה מישהו שיצעק מבחוץ ויגיד לנו שגם אנחנו יכולים. גם אנחנו מוכשרים. גם אנחנו מצליחים. כל מה שאנחנו צריכים זה לקום שעה קודם. או משהו.

(אני תמיד מתקומם נגד "יעדים" ו"השגיות" ו"אתגרים", אבל גם אני, לפעמים, צריך לקרוא את המאמר על איך לכוון פי עשרה יותר גבוה, או את הספר על להיות הכי טוב שאת יכולה, או את האודיובוק על "איך השגתי את הלקוח, דפקתי לארמדיל נגיחה במצח והספקתי להכין ארוחת ערב לילדים".)

בקיצור, self help זה טוב, גם אם אנשים כמוני צועקים שזה בושה ואיך בכלל מעזים לקרוא לזה ספר. תסלחו לנו. אנחנו פשוט נורא נורא מפחדים להתאמץ.

נ.ב.

קיבלתי היום ניוזלטר עם הכותרת "איך למדתי 500 מילים חדשות באנגלית באמצעות אוטומציה!" (נשבע לכם שאני לא ממציא את זה). אז הנה, גם לי יש טיפ לזה, רק בלי אוטומציה: תקראו ( או שתאזינו) את ריימונד צ'אנדלר באנגלית. 25 שנה אני קורא בעיקר באנגלית, ובכל זאת מצאתי את 100 העמודים הראשונים של התרדמה הגדולה מאתגרים מאוד.

חוץ מזה, אתם קוראים את הממזר וחושבים לעצמכם, "הו לא, לא שוב הבלש הפרטי מהפילם נואר, כולל השוביניזם וההומור הדלוח", ואז אתם קולטים: בעצם זה זה. זה הדבר עצמו! על המרלו הזה בנוי כל הפילם נואר. אתם שמים אותו מול הוולוסירפטורים מפארק היורה, והממזר מספר להם בדיחה, דוחף להם אצבע לעין, מכבה עליהם סיגריה, זוכה בנערה – ומפטיר:

"זו אבולוציה, בייבי".

(מפוצץ את המוח. ומאוד מאוד מהנה. הרבה יותר מהנה מללמוד 500 מילים באוטומציה. נראה לי.)

זהו להיום.

אנחנו מתקרבים ללב ליבו של החורף. השמיים קודרים, המים קולחים והבחוץ קר כמו בירה מכסיקאית מהלמטה של הצידנית, אבל האביב כבר מתכנן תוכניות, ואם לשאול מעגנון, אין הוא יודע אם להתאנח עלינו אם לשמוח על עצמו.

המלצה שלי: שמחו בזה גם בזה: גם בחורף, גם באביב שהנה הנה.

אחח, הימים שעוד נכונו לנו! עושה חשק להכין דלי פופקורן ולצפות בבאות.

לכו, תהיו ההכי טובים שלכם. אני מאמין בכם.

(נכתב ב-15.1.19)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

היי, רוצים לקבל ממני תכנים נוספים?

מלאו פרטים כאן!