עצות

הבלוג של כתיבה אפקטיבית

כמה פעמים

כמה פעמים ייעצתם לחבר או מכר "לא לוותר" ללקוח שלא שילם לו בזמן? כמה פעמים אמרתם לו שהוא חייב להתקשר כל יום עד שהוא מקבל את הכסף? שיעכב אצלו ציוד של הלקוח או שלא ימסור את העבודה? שהוא "חייב לקחת את הלקוח לבית משפט!"

כמה פעמים אמרתם "אתה חייב להגדיר את הגבולות שלך ולשמור עליהם", "את לא יכולה לתת לו לעשות לך את זה", "הם לא משלמים לך מספיק כדי להעביד אותך ככה בלוחות זמנים כאלה", "הם חייבים להבין שאתה פרי לאנסר ולא עובד אצלם"?

כמה פעמים התנפחתם ואמרתם "תעזוב אותה", "הוא לא מספיק טוב בשבילך", "תנעלי את הדלת ותשאירי אותו בחוץ" ואפילו "הייתי מעיף את כל הדברים שלה מהחלון".

וכמה פעמים אתם בעצמכם לא ויתרתם ללקוח? כמה תביעות קטנות הגשתם? וכמה זמן לקח עד שהגשתם את התביעות האלו? כמה פעמים דפקתם על השולחן של הלקוח והסברתם לו שהוא חייב להבין שהוא לא הלקוח היחיד שלכם? כמה פעמים זרקתם את כל הדברים שלו מהחלון?

הנכונות שלנו לתת עצות היא משהו משהו. אנחנו באמת אנשים מבריקים להפליא. אתמול מישהי בטוויטר סיפרה שבאמצע שיחה עם חברה על האם לעזוב או לא לעזוב את מקום העבודה עבר בחור, והעיר לה ש"בלי לדעת שום דבר על מה שאתן מדברות עליו, אני מייעץ לך להישאר". לתת עצות זה קל. במיוחד היום כשכולנו מספרים את עצמנו לדעת ברשתות החברתיות ומבקשים את הפרשנות והייעוץ של כל העולם וגיסתו.

אבל לתת עצות שאנחנו לא יודעים לעמוד בהן בעצמנו זו חתיכת השחתת זמן, חלל ואנרגיה. קשקוש חסר ערך ותוכן, יומרנות בחצי שקל. להגיד "אל תקחי עבודה בפחות מ-300 ש' לשעה" ולעבוד תמורת רבע זה אפילו יותר גרוע: זה חוסר אחריות כלפי הסובבים אתכם.

אל תתנו עצות שאתם לא יכולים לעמוד בהן בעצמכם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

היי, רוצים לקבל ממני תכנים נוספים?

מלאו פרטים כאן!