על הפירורים בזקן של אסף גרניט

יש לי אמת מביכה לספר: לפעמים אני צופה בתוכניות בישול עם הבת שלי.
אני יודע, אני לא נראה כזה. ובאמת, אם זה היה תלוי בי, זה לא היה קורה. הייתי מבלה את כל הזמן שלי בקריאה, האזנה לקונצרטים ועזרה לילדים נכים וגורי חתולים של פליטים. זה לא בגללי. זה בגלל הזאתי, הבת הקטנה שלי. היא בעניין של תוכניות בישול. ואני בעניין שלה.
אז ככה לפעמים אני מוצא את עצמי בוהה בזקן של אסף גרניט ושואל את עצמי: איך מישהו מרשה שהדבר הזה יסתובב מעל הצלחת שלו?
בקיצור, בשבוע שעבר נקלעתי לאיזה מאסטר בייק אוף, ומציגים שם מתמודד חדש, ותקשיבו, הבן אדם עף על עצמו שאתם לא מאמינים. זה כאילו שהוא מתחיל לדבר על הרצפה, ואחרי דקה וחצי הוא איזה 90 אלף רגל מעל האדמה, אם לא מחוץ לאטמוספירה. “אני שף תותח”, “אני קרנף”, “אני ארמדיל ביצות מטורף”, “אין, אין, אין על המרק שעועית שלי”, “אבא שלי טייס”, “אני מלך”, “אני אביא את השלום”, “אני אחלק את ירושלים”, “ואחרי זה ארכיב אותה” ועוד ועוד ועוד.
אז אחרי שהקטנה ואני מביטים זה בזה בהשתוממות, הוא מדבר ככה גם עם השופטים אסף גרניט ואסף שחם ואסף בטון ואסף לוץ, וגם הם מביטים זה בזה בהשתוממות ובסוף אסף קירטון אומר לו: “אחינו, לא מתאים”, ומהזעם בעיניים שלו אתה קולט שהפירורים נשפכים לו מהזקן כאילו היה מלחיה.
או שקית פנקו.
עכשיו, כשאתה רואה את זה בטלוויזיה זה ברור לך לגמרי שלא טוב ככה לעוף על עצמך, אבל כשאתה כותב על העסק? פתאום זה הרבה פחות ברור. למה לא לכתוב “פיצוציית מצליח, הסיגריות הכי טובות ברעננה מאז האייטיז” “דברי תינוקות ומגני מיטה מגוונים ברמה יוקרתית ביותר ואיכותית!” “אני יהפוך כל בקשה שלכם לעוגה קסומה!” “החזון וההשראה שלי נובעים מאהבה ותשוקה”.
מצחיק, נכון?
כמעט כל הטקסטים האלה לקוחים מאתרים אמיתיים לגמרי. אנשים שוכחים לכתוב על הלקוחות שלהם.
תזכורת: קחו את מה שאתם רוצים להגיד על העסק שלכם (או את מה שהלקוח רוצה להגיד על העסק שלו) – ותזרקו את זה לפח:
פיצוצייה שמדברת על שירות ואמינות במקום על מה שהלקוח מחפש (אנא עארף, כל סוגי הצ’יפס?) מפספסת את ההזדמנות לדבר עם הלקוח.
מפיקה שמדברת על היכולות שלה במקום על החלומות שלכם, לא מבינה שיווק ולא מבינה מה הלקוחות שלה רוצים לשמוע.
חברה שאומרת על עצמה שהיא יודעת סטורי טלינג היא חברה שלא יודעת לספר סיפור.
גנן שכותב על עצמו במקום על הגינות של הלקוחות שלו, מפספס את חמש עשרה שניות הקשב של הלקוח.

לכתוב על הלקוחות

הלקוחות שלכם רוצים לשמוע על עצמם. ונכון, אתם רוצים לדבר על עצמכם. זה טבעי. אבל הלקוחות הם אלה שמשלמים. תתאפקו. ותתרכזו במה שהם צריכים.
כמו המתחרה במאסטר בייק אוף, ששמע את השף אסף אספלט, הלך שלושה צעדים קדימה, אסף את הפירורים מתחת לזקן והסביר: “אני? אני הבן אדם הכי צנוע שהכרתם. נשבע! חכו, תראו איזה צנוע אני – תתעלפו. אין, הכי צנוע אני. הכי!”

תגובות

הגיבו

Top