סיפור אמיתי שהיה באמת

הבלוג של כתיבה אפקטיבית

סיפור אמיתי שהיה באמת

אני מספר

יום אחד פגשתי איש מתוך תמונה. הוא היה אדום שיער, כחול עיניים, לבש בלייזר מכופתר יפה וליפף בעדינות שפם מפואר שהתעקל מעלה מעלה. גם לימין וגם לשמאל. הוא נראה כאילו כרגע זינק מתמונה ערב מלחמת העולם הראשונה. אולי היה פרוסי. אולי היה מהפכן בולשביק. אולי בן אצילים צרפתי.

"מי אתה ומה אתה עושה כאן?" שאלתי אותו. וזה, שתדעו לכם, זה סיפור אמיתי באמת. באמת באמת. וכך הוא ענה לי: "אני איש שנולד במאה שהיתה כלא היתה במדינה שהיתה ואיננה עוד."

עכשיו, זו חתיכת חווייה, ככה להכיר איש ירוק בסיפור כחול, איש מאיר עיניים ביום סגרירי. ואהבתי גם את הרגע וגם את האיש. עד מאוד אהבתי. אבל אחרי שעות אחדות של עבודה משותפת, הרגע נגמר ונפרדנו האיש ואני, בלחיצת יד אמיצה ו"הלוואי שנתראה שוב". נפרדנו. היה כלא היה.

ובדרך חזרה חשבתי לעצמי שכל כמה מיוחד שהיה הרגע, תכף יחלוף גם הוא. כמו המאה שהיתה כלא היתה. כמו המדינה שהיתה ואיננה עוד. וכל כך היה חבל לי, שעצרתי להתנחם בפחמימה ריקה. ורגע לפני הבמבה, הסתכלתי על הטלפון שלי והוא הסתכל עלי, השתקתי רגע את ספרינגסטין כפרעליו והפעלתי את הרשמקול – וסיפרתי לעצמי את הסיפור הזה. הסיפור על המהפכן הבולשביק. או שאולי היה זה בן אצילים צרפתי?

סיפרתי כדי שאשוב ואכתוב עליו כאן.

ונזכרתי שזהו האדם הכותב. האדם הכותב חי חיים משעממים ככולנו, קם ונרדם ושוכב ומתעורר, אוכל ובוכה, צוחק ומגדל ילדים, עובד ועובד ומבטל את זמנו. אבל מה שהופך אותו לכותב הוא לא המקלדת, לא הלשון החלקלקה, לא עולם הדימויים העשיר שלו.

לא לא. כדי לכתוב היטב, יש לתפוס את הרגע. לתפוס אותו בכל הכוחות. להתעקש. לתת לו עם נבוט בראש שככה יאבד את ההכרה – וישר ישר לכתוב אותו. או לכלוא אותו בגוגל דרייב. שיישב שם. ונראה אותך בורח עכשיו, טרוצקיסט מלוכלך!

אם אתם פוגשים אותו, עשו אתי חסד קטן. תמסרו לו ד"ש, ובחייאת, בעדינות עם הנבוט. כבר אין הרבה כאלה. כאלה שנולדו במאה שהיתה כלא היתה, במדינה שהיתה ואיננה עוד.

ושתדעו לכם שזה סיפור אמיתי על איש אמיתי. באמת.

 

למה רק אחד אם אפשר שניים?

לרגל השקת הספר החדש תכתוב תרוויח, שני הספרים ביחד במחיר של 149 ש"ח בלבד, כולל דמי משלוח.

הזמינו מהר לפני שייגמר (: