אני רוצה הכל

הבלוג של כתיבה אפקטיבית

פרנקליזם (על "אני רוצה הכל" של ליאור פרנקל)

היום, כמה מילים על הספר של ליאור פרנקל, "אני רוצה הכל". אבל לפני זה, תופעה שלגמרי מחזיקה פוסט בפני עצמה: ככל שאתה מנסה ללמוד יותר ולהשיג יותר, כך עולה הצורך לקרוא יותר. ככל שעולה הצורך הזה, יותר אנשים ממליצים לך על יותר ספרים, ובהתאם, אתה צובר עוד ועוד ספרים והתחלות של ספרים.

וככה, כבר בטח ארבעה חודשים, מתחיל ומתחיל ומתחיל ומתחיל. מלהתחיל עוד לא נגמר לי. ולא גומר כלום. יש לי ערימת ספרים שהתחלתי בגובה של ג'ירף צעיר, רשימה דומה של ספרים להתחיל לקרוא – ואני לא מסיים כלום.

אתמול קניתי את הספר החדש של לוטן סגל, שגם המליץ על הדרך על עוד ארבעה ספרים. מהפאניקה החלטתי שזהו, היום אני חייב לגמור משהו, אז הלכתי, התפרנקלתי.

מי זה הפרנקל הזה?

יש הרבה גורואים שיווקיים והתפתחותיים ורשימות תפוצתיים ואימוניים בשוק הישראלי. אולמניםזיידים ואברמוביצ'ים ואחרים. ליאור פרנקל הוא גם קצת גורו. קצתגורו™. ומה שמגניב אצל ליאור, שהוא לא מוכר שום דבר רוב הזמן. לפחות לא בקול רם. וזה נורא נחמד שאנשים לא מוכרים לך. לא ככה? אז כיף לקרוא אותו. הרבה יותר כיף מאשר יתר הגורואים. רשימת התפוצה שלו נהדרת. מגיעה כל יום שישי ומלאה כל טוב.

וגם העובדה שהוא כותב טוב עוזרת. הוא כותב הרבה יותר טוב מסתםגורו™ ממוצע. טוב, אמרתי: הוא לא סתםגורו™. הוא רק קצתגורו™. 

הספר, "אני רוצה הכל", הוא שקשוקה. שקשוקה של מדריך קריירה וטיפה self help ועשה זאת בעצמך ופה ושם מדעי המוח. וככה כשאני כותב את זה, אני שומע שהשקשוקה נשמעת טיפה כמו סלט, ואולי זו עלול להיתפס שלילי – אבל לא היא. יוצא שקשוקה: נכון, טיפה מעורבב. נכון, טעמים כאלה וכאלה. אבל אול אין אול – לגמרי עושה את העבודה. וטעים.

אתה צריך להפליץ יותר

טעים בגלל החן של הכתיבה של ליאור, ובעיקר בזכות האומץ שלו, שהוא הרכיב הסודי שהופך את הכתיבה לטובה. דוגמה? הספר מתחיל בארבע מילים: "אתה צריך להפליץ יותר". כשקראתי את זה, הנחתי אותו בצד ומחאתי כפיים. הנה כותב עם ביצים.

לקראת הסוף הוא כותב פרק על למה חשוב לא רק למצוא את הקול שלך, אלא גם להשתמש בו (התשובה: כדי לא להיות משעמם להחריד). מה שיפה זה שהוא מדגים את מה שהוא מלמד: לא רק טוקינג דה טוק, אלא גם ווקינג דה ווק. #סליחה

כל זה הופך את הספר לחינני מאוד וקריא מאוד, ולראיה, מאה פלוס העמודים שקראתי אתמול. חוץ מזה, יש בספר סיפורים טובים, ציטוטים טובים (אוסקר וויילד!)  וטיפים טובים (למשל: איך להתחבב על אנשים ולגרום להם לסמוך עליך, או איך לכתוב אימיילים שאנשים יקראו).

אם יש לי סייג, הרי הוא מהבחירה של ליאור לערוך את עצמו. אני ממליץ בכל לשון של המלצה למי שבוחר לכתוב ספר להימנע מזה. גם כי לא תמצאו את כל השגיאות שלכם בעברית ודקדוק ואת בעיות ההגהה והנפילה של אותיות פה ושם, אבל בעיקר כי לא תדעו לבד איזה פרקים צריכים ללכת לפח. תמיד יש פרק שצריך ללכת לפח. לפחות אחד.

אל תערכו את עצמכם. אפילו אם כתבתם ספר פצצה, במיוחד אם כתבתם ספר פצצה. הוא פשוט יהיה טוב בהרבה עם העזרה של עורך מקצועי.

אבל הסוגיה הזו מעיבה על ההתרשמות שלי רק מעט, וכאמור, לא מונעת מהספר להיות קריא מאוד. הספר גם לגמרי עושה חשק לשתות עם הכותב שלו כוס קפה או בירה, וזה תמיד סימן טוב.

חוץ מזה, חדשות טובות: סוף סוף גמרתי ספר. 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

היי, רוצים לקבל ממני תכנים נוספים?

מלאו פרטים כאן!