הניוזלטר הגיע סוף סוף, ועמו הסוד הסודי והכמוס לאושר. זה, וריח של מפרום

נו תמחוק אותי כבר יה בן של רחב הזונה.

נפגעתי מהתוכן.

משעמםםםם!

תזמון המשלוח מאוד לא נוח.

ציפיתי למיליים בסגנון אחר, יותר על טקטיקה של כתיבה, פחות על אסטרטגיה של שיווק.

ציני מדי.

עקב חומר גרוע.

לא הבנתי שמדובר בכתיבה שיווקית.

לא אוהב שמבקשים ממך מייל כדי לשלוח משהו אחד שרצית ואז מנצלים את זה כדי לרשום אותך לתפוצה. זה נבזי.

הי. מתעניינת בתכנים שלך. אבל ברגע שמישהו מציע לי משהו בתדירות גבוהה זה הופך למטרד. בשבילי זה לא אפקטיבי. 

הטיפים לא יעילים.

אתה קשקשן. איבדת אותי בדרך. ארוך מדי. בזבוז זמן יקר.

ביקשתי כבר להסיר.

יותר מדי מלל. יותר מדי חוויות אישיות של הכותב. פחות מדי טיפים לכתיבה.

למה תחתונים? מה זה קשור?

צא לי מהווריד!

==

אהלן, מה העניינים?

טוב, אני מודה, התחביב הזה של ללכת לברר למה אנשים הסירו את עצמם מרשימת התפוצה הוא לא קונסטרוקטיבי. אבל כשמרכזים ככה תגובות של קוראים, יש בזה משהו משחרר.

טיפ הכתיבה שלי להיום הוא פשוט מאוד וקצר מאוד: אי אפשר לכתוב לכולם. זה לא עובד. זה בלתי אפשרי. אם הצלחתם לכתוב לכולם, הרי שהצלחתם לכתוב כלום ושום דבר. בטקסט שכולם אוהבים אין ערך. נאדה. גורנישט.

ולכן, אם מדי פעם מישהו מתעצבן, נעלב, מקלל או טורק אחריו את הדלת – כנראה שהצלחתם לגעת במשהו. כנראה שאשכרה כתבתם דבר מה. אז אל תאכלו לעצמכם את הראש על זה. הנעלבים והטורקים למיניהם כבר יעשו את זה בשבילכם.

אם אתם מרגישים את פגיעתם הרעה של הטוקבקיסטים האלה, אז תזכרו שברטרוספקטיבה (ובפרט אם הופכים את הרטרוספקטיבה לתערוכה, כמו שעשיתי פה למעלה), ההערות האלה דווקא משעשעות למדי.

וכן, אני אומר את זה כבן של רחב הזונה.

10% לחלומות

ברוב חודשי השנה אני לא מתעכב כל כך הרבה על הזחילה של השעון ועל זה שעכשיו יולי או אוגוסט. כל כך הרבה אנשים אומרים לנו לחיות בכאן ובעכשיו, שרוב הזמן אין לי צורך לתרום גם את דעתי על העניין.

אבל ביולי ואוגוסט אני מרבה לחשוב על יולי ואוגוסט. גם כי הם מעמידים לפנינו את הרגעים הנהדרים של החיים, עם בריכות הנופש התכולות והנחלים המפכפכים והבירה הקרה על שפת הים.

וגם כי הם איומים. הם לוהטים ויבשים ומיוזעים ומלאים בילדים מזמזמים סביבך כאילו שיש לך משהו נגד החום והשעמום (אמרתי לכם: תנו להם כסף. זה כמו אל-תוש. הם הולכים).

הם גם מלאים בלקוחות מוזרים. ביולי ואוגוסט, או שהלקוחות שלך מתאדים או שהם נופלים עליך. אין באמצע. וזה תמיד מוזר ומטריד ומפחיד, וכשאתה בטוח שלא יכול להיות יותר גרוע, מגיע ספטמבר ואמא שלך דופקת לך על הדלת ואומרת, “אוי! כמה שאתה דומה לאבא שלך עם הכרס הזאת!”

אז אני רוצה להגיד משהו: אנחנו יצורים במאבק הישרדות. שכירים ועצמאים, עסקים קטנים וגדולים, נשים וגברים, מצליחים ונכשלים. כולנו במאבק הישרדות. אפילו מי שמצליח נאלץ להיאבק כדי לשמר את ההצלחה הזו, ואנחנו שבויים לגמרי במלכודת הלייף סטייל שמחייבת אותנו להשיג עוד ועוד כדי לצרוך עוד ועוד. עשירים ועניים, מרכז ופריפריה, כולנו בתוך הסיר הזה, מערבבים את עצמנו בקלחת. לתמיד.

אז הנה טיפ קטן לחיים. בעצם לא טיפ. הצעה. רעיון. מחשבונת:

תשאירו לעצמכם חמישה אחוז מהזמן בשביל החלומות שלכם. אולי אפילו עשרה אחוז. שעתיים בשבוע, ארבע שעות, שש שעות אם אין לכם ילדים. ובזמן הזה תעבדו על החלום שלכם. תכתבו סטנד אפ. תציירו. תאמנו קבוצת ילדים בכדורגל. תשירו. נורא כדאי לכם לשיר! קחו את הגיטרה לידיים. או תעשו ג’אגלינג בים.

שעתיים בשבוע. אולי ארבע. שש אם אין ילדים. תהיו עם החלום שלכם. תעבדו עליו. תטפחו אותו. מאוריציו סארי היה בנקאי. הוא אימן ילדים וחובבים עד גיל 40. היום הוא בן 59 ומאמן את צ’לסי בלונדון. אבל העניין הוא לא ההצלחה. הסיכוי לזה הוא אחד לאלף. העניין הוא לעשות את מה שאנחנו אוהבים. למצוא לזה זמן. כל החיים.

שעתיים בשבוע. אולי ארבע. אפילו שש אם אתם בני מזל.

זהו אימייל שיווקי

לפעמים יש לומר בקול רם: הניוזלטר הזה לא נכתב לשם שמיים. גם כי לשמיים לא אכפת, אבל בעיקר כי לכתוב ניוזלטר זה עבודה. אז רציתי להזכיר כאן:

– שאני כותב תוכן. אני חושב שהוא בכלל לא רע. יש איזה 150 עסקים קטנים וגדולים שהשתמשו בי בשנתיים האחרונות כדי לכתוב אתרים, קמפיינים, דפי מכירה, מאמרים, פוטסים ואפילו נאומים.

– שאני מלווה עסקים וחברות ונותן להם מענה על צרכים שיווקיים/כתיבתיים באופן שוטף.

– שאני מלמד כתיבה בארגונים. בעוד שעתיים, למשל, אני מעביר סדנה על וואטסאפ שיווקי אפקטיבי לסוכני ביטוח. כן כן. סדנה ממש מגניבה.

– שאני מעביר סדנאות קצרות חצי יומיות שאליהן מגיעים קרוב לאלף איש כל שנה. הפעם הבאה ב-17.10. אפשר אפילו להירשם כבר עכשיו.

– ושאחרי החגים יחזרו הסדנאות הארוכות יותר וגם סדנאות הבלוגריות. אם אתם מתעניינים בהן תגידו – ואדבר אתכם ישירות בקרוב.

זהו, הזכרתי. אתם מוזמנים להעביר את זה הלאה. ולבוא בעצמכם.

המלצות:

בשבת הבאה, 1.9, אני שוב יוצא לטיול עם חברים. אתם מוזמנים. בדרך כלל אף אחד לא בא.

בשבוע האחרון נתקלתי בפוסט האדיר הזה של אייר דיומן וצחקתי בלי סוף.

נותרו מקומות בודדים בסדנאות הכתיבה של רוני בזכרון יעקב ובתל אביב.

ויש גם יום עיון:  “פשוט להתאהב – על דמויות ויחסים“.

וזה הכל להיום. כלומר, ממש לא הכל. זו בסך הכל התחלונת. אתם בטח תקחו את זה ותעשו מזה דברים נהדרים, כי אתם פצצה של אנשים.

וכן, אני יודע שחשיבה חיובית עלולה להישמע מעושה וחרטטנית, אבל הלו, אם לא נעצור לרגע לחייך ולהריח את המפרום – אז למה בכלל לקום?

צפריר

תגובות

הגיבו

Top