איך לכתוב על העסק

הבלוג של כתיבה אפקטיבית

למי צלצלו הדוריטוס

"הילה מכורה, התמכרות קשה לכלה מאיסטנבול.

"לפחות שעתיים ביום על הספה עם גלידונית, דוריטוס ושמיכה. בחודש שעבר, ביום הגשם הראשון, צפתה בפרק אחד ומשם הכל התדרדר. נכון לפרק 57 היא כבר עלתה 2 קילו."

איזה פתיחה? הא? איזה סיפור! בחיים שלי לא שמעתי על הכלה מאיסטנבול, אבל איזה כיף של פתיחה. ויש גשם וגלידונית ודוריטוס. מה עוד בן אדם צריך בשביל לראות בעיניים את עומק הצרה?

לא אני כתבתי את הפתיחה הזו. כתבה אותה שרית גל סולומון שלומדת באחת הסדנאות שלי, כדי לקדם את רשת מכוני הכושר שלה, פשוט לזוז.

מה ששרית הצליחה לתפוס הוא אחד מהעניינים החמקמקים האלה שקשים לכולנו תמיד: איך לכתוב על העסק בלי לכתוב על העסק. איך לכתוב על הלקוח בלי לכתוב על הלקוח. איך לכתוב על עומק הצרה שמוביל לפיתרון (שהוא העסק) – בסיפור קצרצר, אמפתי, מחבר.

הכי אני אוהב לדבר על אומץ בכתיבה. הכי קל להסביר אומץ דרך חשיפה. דרך פרובוקציה. אבל שרית מדגימה פה אומץ נהדר ובטוח הרבה יותר: היא לוקחת את שניית החשיפה שאולי יש לסטודיו שלה לנגד עינינו, ומציעה לנו סיפור, שביל גישה, כניסה, הזמנה.

ככה. בדיוק ככה עושים את זה.

איך לכתוב על העסק

ומכאן ממשיכים לפתרון, שהוא כמובן מכוני הכושר של שרית (למתעניינים: בהרצליה והוד השרון), אבל לא מהר מדי. לפני שאתם קופצים לפתרון, תהיו קצת עם הבעיה. ספרו עוד קצת. אולי על אהבתם הנואשת של פארוק וסורייה, או על השלוליות שהשאיר אחריו הגשם הראשון.

או על איך אחרי שפותחים, כבר אי אפשר להחזיר לפריזר קופסת גלידונית בננה פרווה.

ואת הפתרון תשמרו לסוף. חכו לו שתי פסקאות. שלוש. ארבע. התחלתם בהתאפקות. תמשכו עוד קצת. מדברים הרבה על כתיבה שיווקית, אבל רוב הזמן שוכחים להזכיר את הקריאה השיווקית. כדי שקריאה שיווקית תהיה באמת טובה, היא צריכה רגע של המתנה, של ציפיה, של התאפקות. קצת כמו טנטרה.

רק עם גלידונית בננה.

מה אני קורא

את "על מה אני מדבר כשאני מדבר על כתיבה" של מורקמי. זה ניסיון שני לקרוא את הספר הזה, אבל הפעם אצליח, גם כי אני צריך לדבר עליו באירוע של עיריית תל אביב ב-2 בינואר. בקיצור, לא אדבר הפעם על מה אני מוצא שם. יש להתאפק שבוע. תבואו לאירוע. אני חושב שהוא חינם. ויהיה שמח. מבטיח.

ואת האודיובוק של for whom the bell tolls (למי צלצלו הפעמונים) של המינגוויי. במילה אחת: יו! בשתי מילים: יה וואראדי. בשלוש: וויי וויי וויי. איזה ספר, רבנן! איזה סופר, למות כאן ועכשיו. כזה שיעור בהתאפקות וסבלנות כמו שהמינגוויי שוטח בספר הזה לא מוצאים בכל מקום. וגם: הוא כותב פרק נהדר נהדר של דיאלוג בין אדם לעצמו, מאבק פנימי שהוא לא רק מאבק פנימי, אלא גם הצצה להיסטוריה הפיזית של הגיבור. ולהבדיל, נגיד, מהשיח הפנימי של ג'ויס בדיוקנו של האומן כאיש צעיר, הקריאה הזו היא חווייה מרוממת – ולא דיכאון תיאולוגי-פילוסופי צרוף. אבל לכו תדעו. אני בטח צריך לקרוא את ג'ויס שוב. אולי אראה את הדברים אחרת.

וגם: סיימתי את The Subtle art of not giving a fuck, שנפתח בהבטחה גדולה ונמשך בנפיחה מסוימת. העניין עם ספרי התפתחות אישית כאלה הוא בסופו של דבר כמה אמון יש לך בכותב. האם הוא מצליח לשכנע אותך שהוא אשכרה יודע על מה הוא מדבר.

והספר הזה מתחיל נהדר. גם בגלל הטון והעובדה שהוא אומר fuck ונשמע קצת מבודח, מה שמאפשר למזדקנים היפסטרים בעיני עצמם כמו סחבק להרגיש שייכים למועדון סודי שבו מותר להגיד מילים גסות ולהפליץ. וגם כי הוא מדבר על ערכים פנימיים ולא חיצוניים למדידה עצמית (בשתי מילים: לא כסף).

אבל ההמשך משכנע פחות, ובסופו של דבר הנטייה של הכותב היא כן להתכנס לערכים אמריקניים שמרניים כמו צניעות-עבודה-כסף. וזה משעשע, כי זה מזכיר לי שאולי בבפנוכו של כל ליברל יש שמרן שלוחץ לו על הכפתורים של העשה והאל תעשה.

וגם, סליחה כן? אבל כשבחור בן 30 כותב לך מדריך שלם על איך לחיות חיים מספקים ולהיות מאושר, יש לומר לו: לך מכאן ילד. אם אתה לא איזה בודהה או חד קרן, אז אין לך מושג על מה אתה מדבר. סל החוויות שלך רלוונטי לחיים של אנשים מבוגרים כמו ארוחת צהריים בפיתה של דיטה, המרמיטה שהמליטה.

המלצה

בלוג קטן על ספרינגסטין בפייסבוק שכותב דודי ביטון: מקום נהדר לחובבי הז'אנר (כמוני) ולחובבי מוזיקה בכלל.

זהו זה להיום. מאחל לכם לאהוב מישהו עד כלות. ככה, להיזכר לרגע, כמה הוא או היא חשובים. אלה יכולים להיות בת זוג, או ילד, או חבר. או ארמדיל. או סנדוויץ' טונה. מישהו משמעותי. זה טוב ללב. זה טוב ללבלב.

ולחייך. אל תשכחו לחייך. פשוט תביאו את החיוך מהבפנים ותשימו אותו בפרונט. תמיד מפתיע אותי איך החיוך יכול להיכנס ככה מהשפתיים פנימה. כל מה שצריך זה לתת לו.

יאללה, נהייתי פה גורו דה לה שמאטע. #סליחה.

הרבה אהבה,

צפריר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

היי, רוצים לקבל ממני תכנים נוספים?

מלאו פרטים כאן!