הטיפ השבועי Archives - כתיבה אפקטיבית

שלוש נקודות, אלתרמן, פלואידיות מגדרית ואתר חדש

באוויר משתפך ערפל כחלב

והעיר היא תכולה וורודה

ומרחיב האדם את ליבו הנרעב

לשכרון האביב (נקודה).

 

 

אהלן, מה שלומכם?

בשפכטל לא תמחקו לי את החיוך אחרי הבית הזה שכתבתי פה למעלה, מתוך "שיר עם סימנים" של אלתרמן. היום יש לי חדשות, אבל קודם…

שלוש נקודות!

שלוש נקודות מציינות היסוס, הפסקה, השהיה או מידע נוסף שהקורא אמור להסיק בעצמו. הן ראויות לגמרי לשימוש מעת לעת, אבל אני ממליץ בחום להימנע משימוש יתר, כי הנטייה הזו מלמדת בעיני קוראים מסוימים על כושר ביטוי חסר או אוצר מילים מוגבל. ובכלל, לפעמים הקורא הסביר לא מבין מה רציתם להגיד עם שלוש הנקודות האלה.

ואם ריבוי שלוש נקודות זה רע למדי, הרי…שחיבור…מילים…או משפטים…בצרורות של שלוש נקודות… הוא מזעזע. כשאני רואה את זה אני חושב לעצמי, "שפת מורס", או "אלוהים, יורים עלינו! שמישהו יעשה משהו!"

בכל מקרה, אחרי שלוש נקודות יבוא רווח. לא מצמידים אותן למילה שאחריהן.

צורות דומות ומזעזעות אף יותר כוללות שלוש נקודות שהביאו את החבר'ה…… וגם שלוש נקודות שעברו ניתוח לשינוי מין והפכו לפסיקים,,,,, עכשיו, דונט גט מי רונג, אני לגמרי בעד הגדרה מגדרית עצמית, אבל אנא מכם, לא בכתב.

אבל תקשיבו, תקשיבו לשיר

ואלתרמן מוסיף:

רק אני מתבודד פה אתך לבדי

והרוח אלינו מביא אגדות

ואני את ראשך מלטף בידי

ואומר לך הגידי ( שלוש נקודות).

מרחיב את הלב, לא ככה?

אה, הנה השיר הזה של אלתרמן. עונג צרוף.

שיהיה לכם שבוע תכול וורוד. ומרקיע נפש גם.

צפריר

 

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות

אז מה אני צריך את כל הליריות הזאת

אהלן אהלן אהלן, מה נהיה? מה שלומכם?

וכעת, הערה. ולא סתם הערה! הערה רבת חשיבות וערך: הסבר למה כל כך חשוב לכתוב אפקטיבי. תקשיבו טוב טוב.

מקשיבים?

אנחנו חיים בעידן של מסכים, והיומיום שלנו עתיר טקסט. אנחנו צורכים טקסט בעיתון, באתרי חדשות, בפייסוק, בטוויטר, בג'יידייט, באימייל, בוואטסאפ, במסרונים. אין סוף! וככל שמתרגשים עלינו יותר מסכים, ככה אנחנו צורכים יותר תוכן.

וככה אנחנו גם מתקשרים את עצמנו. דרך כל המסכים האלה. והאני שנשאר בכל המסכים האלה, הצפריר שהוא אני – הוא כבר לא תמונה או סרטון. לא לא. האני שאנחנו משאירים מאחורינו הוא האני הכתוב. וככה, הטקסט שלכם הוא חלק מכם. חלק מהאני שלכם. האימייל המגניב שהשארת לבחור שאיתו התחלת? זה לא מייל, זו את. התגובה החיננית שהשארת בפוסט של חבר? זו לא תגובה. זה אתה!

ועכשיו, תחשבו על התחרות. על המכרז הגדול שיש בו מנצחים בודדים שזוכים בתשומת הלב שלנו על המסך שלנו. תחשבו כמה אפקטיביים אתם צריכים להיות כדי שהאישיות הכובשת שלכם, שעולה מתוך הטקסט האפקטיבי שלכם, תזכה בתשומת הלב של הקוראים שלכם.

חתיכת אתגר, הא? ואם לא תהיו אפקטיביים? אין דבר. את תשומת הלב של אמא שלכם תמיד תצליחו להשיג.

יאללה ביי.

אה, שכחתי! טיפ!

(נו באמת, בן אדם יושב לכתוב טיפ ושוכח את הטיפ. תתארו לכם.)

הטיפ של היום הוא שכדאי לכם לחשוב טוב טוב על מי אתם. מי זה האיש הזה שאתם משאירים על המסך של אנשים אחרים. מי האישה הזו? מה זה המותג הזה? וכמה אתם מצליחים לשמור על אישיות בודדת. כי בינינו, אם יום אחד אתם פוצי מוצי בטוויטר ולמחרת אתם סמוטריץ' בפייסבוק, אנשים יתקשו לקבוע מי אתם ולנהל אתכם מערכת יחסים.

ומילא אנשים, אם אתם שירותים וחינניים בתשע בבוקר בעמוד הפייסבוק שלכם, וב-12 מקללים לקוחה במסנג'ר, או סתם מתעלמים ממנה, אז ללקוחות שלכם יש קושי לקבוע איזה מותג אתם ומה רמת השירות שלכם (אז הם יקבעו שאתם לא טובים). ואם בבוקר אתם מדברים אל לקוחות עסקיים בשפה פורמלית, ובצהריים אתם מדברים אל ילדים בשפה מתיילדת – אז אנשים לא יוכלו לאפיין אתכם ויילכו לתת את הכסף שלהם למישהו שכן יודע מיהו.

ברור, נכון?

יופי.

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות

איך להתחיל לכתוב כשפשוט אי אפשר לכתוב

אני שוחה בימים אלה איזה ארבע-חמש פעמים בשבוע. ותקשיבו, לצאת לאימון שחייה זה וואחד כאב ראש.

האימונים של הקבוצה שלי מתחילים בשמונה בבוקר. כדי להגיע אני צריך לצאת בשבע וחצי, אחרי שהכנתי חביתות וסנווישים, לעמוד בפקק קטן בתל אביב ואז בעוד פקק קטן בגבעתיים ואז בעוד פקק קטן ברמת גן. אחרי זה יש את העניין של הלרדת 17 קומות בחניון, ולעלות אותן בחזרה במעלית, להחליף בגדים ואחרי כל הטררם הזה – גם לשחות שעה.

יה וואראדי.

אז אני מגיע לקצה של המים, ככה, בגד ים ומשקפת וכרס וכל זה, ומכיוון שאין ברירה, אני קופץ ראש לתוך המים ומתחיל לשחות.  לט מי טל יו, זה לא אסתטי. זה יותר קפיצת בטן שכזאת, שמתחילה עם כאבים מהפופיק עד האוזניים, ואחריה באה התחושה הזו של שקיעה עד שאני מגיע לקרקעית הטובה – ורק בסוף, כשנגמר האוויר ובאמת כבר אין יותר ברירה, אני מחלץ יד מהמים ולוקח הרבה הרבה אוויר ויאללה לדרך. הגענו עד לפה, לא נשחה?

ולמה אני מספר לכם את זה?

כי ככה בדיוק מתחילים לכתוב. ואחרי זה? קלי קלות אחרי זה! כל מה שנשאר לכם זה לסבול עד שתגמרו עם הקובץ הזה ותרגישו כמו מלכי העולם. למרות הכרס. למרות הפופיק. למרות המשקפת האידיוטית.

שווה, תאמינו לי.

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות

דברים שגורמים לך לעשות אווו

אהלן אהלן. והיום, ארוך ורוחני,

#סליחה #קחואוויר

כתיבה היא עסק מתעתע. היא אומנות אבל היא לא רק אומנות. היא מלאכה אבל היא לא רק מלאכה. כתיבה היא גם משהו אחר לגמרי. היא גם כלי לניקוי התודעה, כלי רוחני, לא עלינו, שהופך את האדם הכותב למישהו טוב יותר. אפשר לדבר על זה מפה ועד בכלל, אבל לדבר על זה לא נותן כלום. לכתוב את זה, מנגד, עובד כמו הוקוס פוקוס. זה קסם שאי אפשר להסביר אותו, אבל לגמרי אפשר לצפות אותו. הוא קורה כל פעם מחדש.

איך זה קורה? מה התהליך האלכימי שקורה ושהופך אותנו לאנשים קצת יותר טובים ומודעים באמצעות הכתיבה?

אין לי צל צלו של מושג.

אני גם לא לגמרי מבין איך אדם יכול ללמוד תוך כדי כתיבה, איך עצם הכתיבה על נושא כלשהו מפתחת רעיונות חדשים לגמרי לגבי הנושא, שלפעמים הם מטופשים לחלוטין, אבל לעתים הם גם פריצות דרך וגאונות צרופה. והכל הכל בזכות המפגש הזה של אדם ומסמך.

יש לי התלבטות גדולה וארוכת שנים על איך לקחת את הקסמים האלה ולהפוך אותם לכלי עבודה. איך להשתמש בהם לטובת האנשים שאני כותב עליהם, הנושאים שאני כותב עליהם, הגופים שאני כותב עליהם. איך אנשים יוכלו להרוויח מזה, איך אני אוכל להרוויח מזה, איך אוכל ללמד אנשים לשכפל את האלכימיה הזאת שהיא התוצר של כותב שיודע מה הוא עושה.

כדי שזה יקרה גם לכם, כדי שגם אתם תהפכו לאנשים קצת יותר טובים, קצת יותר מפותחים רגשית ותודעתית, קצת יותר מוארים (כן, אני יודע, אולי נסחפתי פה. ובאלוהים, אם זה יצא אינספיריישנל כמו "הסוד" או משהו, אז שאלוהים יסלח לי), כדי שגם לכם יתפלק לפעמים משפט כזה שגורם לאנשים לחשוב, להתרגש, לעשות אוווו (גם אם הם לא עושים אוווו בדרך כלל), יש לי עצה קטנה בשבילכם:

רק בשבילכם

לפעמים, או הרבה, פעם בשבוע או בימי שני וחמישי, מעת לעת או כל הזמן – תכתבו גם לעצמכם. וכשאני אומר "תכתבו לעצמכם", אני מתכוון, תכתבו בלי לקוח. בלי בוס. בלי "יוצר" שמחכה לחומר מהתסריטאי שלו. בלי מישהו שעומד בקצה ואומר לך, "וואלה, מצוין, אבל הייתי שמח אם היית מוסיף גם על…", או "תשמע, זה לא בדיוק מה שחיפשנו", או אפילו "אתה גאון! זה בדיוק מה שחיפשנו!"

רק לעצמכם. לבלוג שלכם, לטוויטר או לפייסבוק שלכם, למגירה, לארון, לבוידעם, למיכל פלסטיק של סבתא ציפורה. רק לא בשביל מישהו אחר. אפשר להראות. אפשר לפרסם. אפשר לקבל פידבקים, אבל זה לא העיקר. העיקר שהערתם את האיש הקטן שכותב אצלכם בראש. הרצתם אותו קצת. אימנתם אותו טיפה. השארתם אותו פעיל. הוא הגאון שלכם. הוא ההשראה שבכם. הוא הנקבה שבכם והזכר שבכן. היא הנותנת והמקבלת והמרגיזה והמתפלפלת. כשהשריר הזה עובד, יקרו דברים טובים בטקסטים שלכם.

אני לא יודע למה, אני לא יודע כמה ואיך ומתי – אבל אני יודע בביטחון מוחלט שיש קסם בכתיבה, ויש לי יסוד להאמין שהקסם הזה נמצא בדיוק שם, במקום שבין האדם לעצמו. במקום שאין בו חובות ומחויבויות ולקוחות ומשקולות. רק את הבתוך עצמו.

תסמכו עלי. כדאי לכם לנסות את זה בבית.

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות

פותחים שנה עם מילות מפתח

יש אנשים שמבקשים שיכתבו להם טקסט ומגדירים לו מראש מילות מפתח. למשל, "תדאג בבקשה שבטקסט יהיו המילים (והביטויים) 'ביטוח', 'פנסיה', 'מוות בנסיבות טבעיות' ו'פרקט למינציה'."

הבעיה עם מילות מפתח כאלה, שחייבות חייבות היות בטקסט, ועדיף שיהיו בו אפילו כמה פעמים, היא שהן רעל לכתיבה אפקטיבית. הן משבשות את כל מה שהוא אינטואיטיבי וטבעי וספונטני ואותנטי. הן ההפך מכל זה.

כמו להפוך לספיידרמן

הניסיון לשתול שורה ארוכה של מילות מפתח לתוך טקסט קצר היא כמו לנסות להפוך אדם רגיל לספיידרמן: בשלב הראשון העקיצות יכאיבו לו נורא, ובשלב השני הוא יתרסק כשינסה לקפוץ מהגג ולירות קורים מהידיים.

אז איך משלבים מילות מפתח בטקסטים? שאלה מצוינת! התשובה היא: כמו בפורנו, רק להפך. כלומר, בטבעיות. אל תנסו להוסיף אותן בדיעבד. אל תנסו לבנות משפטים סביבן. שום דבר מזה. פשוט תכתבו על הנושא שלשמו התכנסתם. אם יש קשר הדוק בין מילות המפתח לנושא של הטקסט שלכם, הן כבר ימצאו את הדרך להתגנב פנימה. בכל זאת, יש להן מפתח.

(אני מבקש להתנצל על הבדיחה הזו.)

שבוע טוב, ושתהיה שנה נופת צופים.

צפריר

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות

גבירותים ורבותות

בוקר קריר, סגריר ומזהיר לקורא הסביר,

(ולקוראת הסבירה גם.)

רציתי לדבר היום על פנייה בעברית. איך פונים ללקוחות? הרי באנגלית יש את התיחמון הממזרי הזה, שלפיו you היא מילת הפנייה לזכר, נקבה, רבים, רבות ואפילו חתולים. ולנו? לנו יש פלאפל. ואתה, את, אתם, אתן, הקורא הסביר (והקוראת! הסבירה!)

והכותב המריר.

תודו שזה לא הוגן. לא מספיק שהם באמריקה ואנגליה ואוסטרליה וניו זילנד (טפו!) גם יש להם שפה שעושה להם הנחות. איפה הצדק? ולמה אף אחד לא פונה לאו"ם להתלונן?

בעברית של פעם היו פונים ביחיד זכר בלבד, אלא אם המוצר שהחברה משווקת היה סבון כביסה או עוף לשבת. או אז הפנייה היתה אלייך, אשת חיק שאת, שלא עוזבת את הבית חוץ מלעשות קניות.

היום זה כבר לא ל כך עובד.

עד שנמצא פתרון, העברית שוביניסטית

ולכן, הדרך ההולמת לפנות לציבור היא ברבים. נכון, יש משהו לא הוגן בכך שפנייה ברבים כוללת גם נשים, אבל הלו, כמה הגינות יש בזה שבכל סופגניה של 4300 קלוריות? החיים לא הוגנים.

אז באמת, בשם ההגינות אני מסכים: הכי הכי טוב לדבר בבודדת: "אני ואתה", "לי ולך" ועוד כל מיני שירים מהסבנטיז. אבל אם מדברים אל ציבור – מוטב להישאר ברבים.

הערות:

לא כדאי לכתוב רבות/ים, חברות/ים ומצחיקוליות/ים, אלא אם אתם כותבים לחברות/ים שגרים בשלושה בלוקים בתל אביב. אם כבר, אז "חברים וחברות", "ילדים וילדות", "אזרחים ואזרחיות", "לקוחים ולקוחות" (סליחה. לא הצלחתי להתאפק.)

וממש לא כדאי לכתוב בציווי. הוא לא עובר טוב בשפה, הרבה פעמים הוא ארכאי והכי גרוע – הוא עלול לייצר אנטגוניזם.

שבוע טוב, הישמרו משלוליות/ים.

==

אם אתם מחפשים פתרונות, אחרים, רוזין רוזנבלום כתבה על זה פוסט מוצלח. מודה שהפתרונות שלה פחות עובדים עם הכתיבה שלי, אבל זה לא אומר שהם לא טובים. קריאה מומלצת של מישההי שיודעת מה היא עושה – וגם חשיבה מומלצת.

 

ההרשמה לעדכונים מהבלוג נמצאת בתחתית העמוד הזה. אתם מוזמנים להירשם. אבל בזהירות, זה לא הטיפ השבועי: יש הרבה עדכונים.

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות

טיפ ממש ממש 100מם! (סליחה)

פעם כתבתי את הפסקה הזאת:

האינטרנט הוא הכר להתפתחותה של השפה המוכרת בחוגים מסוימים כ"פקאצית" (או שפתן של "פקאצות", נערות צעירות וקומוניקטיביות ותת-תרבות שכבר הצדיקה לא מעט ספרים בזכות עצמה). השפה הזו כוללת, בין היתר, ריבוי סימני קריאה, ריבוי אותיות ככלי להדגשה (ע"ע אני ראשוןןןןן!!!!!) וגם המון מילים חדשות ומרתקות במיוחד, כמו פ33ה (פצצה), 100ממת (מהממת), מאממת (גם מהממת) ואפילו מאאאאממממממתתתתת!!!! (גם כן מהממת. אני חושב).

אני מרבה לחשוב על הפסקה הזו, ועל השינויים שמתרחשים מאז בשפת הנוער. היום, למשל, כבר כל כך מקובל להשתמש באימוג'יז, שבחוגים מסוימים, אפילו המילים שהזכרתי שם למעלה עלולות להיראות טיפה מורכבות.

בכל זאת, יש בהן אותיות.

זו השפה. בואו נלמד לחיות איתה

מודה ומתוודה שקל לי מאוד לזלזל בכל זה, אבל זו טעות. האמת היא ששפת האימוג'יז גם היא התפתחות של השפה שלנו, וגם בה יש כללים. כן כן, מוזר ככל שזה יישמע, יש סט ארוך ומייגע של שיקולים לבחירה בכל אחד מהאייקונים המחרידים האלה. שלא לדבר על זה שאנשים צעירים מבלים המון זמן בפענוח המשמעות העמוזו השקה של ההבדל בין חחח לחחחח.

אל תזלזלו בבחירה של האנשים לעבור לאימוג'יז. ואם אתם יכולים, נסו להבין יותר למה הם מתכוונים (אם מישהו מעביר סדנה בעניין – אני הראשון להירשם). וזכרו, הדרך היחידה לדבר עם אנשים היא להכיר את השפה שלהם, מוזרה ככל שתהיה.

🙂

==

ההרשמה לעדכונים מהבלוג נמצאת בתחתית העמוד הזה. אתם מוזמנים להירשם. אבל בזהירות, זה לא הטיפ השבועי: יש הרבה עדכונים.

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות

חשוב חשוב, אבל למה להגיד את זה?

אהלן אהלן, מקווה ששלומכם טוב.

כשאני מרצה, אחת המילים שאני הכי נזהר מהן היא "חשוב". וכל פעם שאני אומר ש"זה נורא חשוב", אני מרגיש איך אני חוטא קצת לאמת, או רק נופל בפח הכי עתיק בספר.

הבעיה בלהגיד על משהו שהוא "הכי חשוב", היא שחוץ מזה שזה בדרך כלל לא נכון, זה גם אומר שדברים אחרים הם בהכרח פחות חשובים. מה לעשות, רק דבר אחד יכול להיות הכי חשוב. לא ככה? אם, נגיד, יש מלך אחד באנגליה, לא יכול להיות עוד מלך באנגליה. אם יש שני מלכים – אז אף אחד מהם לא מלך, לא ככה?

בטח ככה.

חשוב לזכור

מה שמחזיר אותי למשהו נורא נורא חשוב (אהא!) שאני תמיד אומר לתלמידים שלי: הקשיבו לעצמכם, קראו את עצמכם. שימו לב למה שאתם כותבים ואומרים. ככל שתהיו מודעים יותר למה שאתם כותבים ולמה שמשתמע (במפורש או בעקיפין) ממה שכתבתם – כך תהיו יותר אפקטיביים.

מבטיח לכם.

ההרשמה לעדכונים מהבלוג נמצאת בתחתית העמוד הזה. אתם מוזמנים להירשם. אבל בזהירות, זה לא הטיפ השבועי: יש הרבה עדכונים.

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות

"נפתחה לך זכאות"

דירינג דירינג! (זה הטלפון מצלצל. זה טיפ מתוחכם שמתחיל בטלפון מצלצל.)

         שלום?

         שלום לך! זאת אינה מדברת, אינה מחברת ביטוח שלך.

         שלום אינה.

         אתה כרגע מבוטח אצלנו בביטוח משכנתא והחודש נפתחה זכאות.

         כן, תודה אינה. אני לא מעוניין, שלום.

         אבל לא שמעת למה נפתחה לך זכאות!

         ביי אינה

(עכשיו בא הטיפ.)

זה שאתם ממציאים ביטוי לא הופך אותו לעברית ולא הופך אותו לשיווקי. אני בטוח שיש מקומות בטבע שבהם נפתחות זכאויות תחת כל עץ רענן, ומתוכן יוצאות נציגות שירות מאושרות בשירה א-לה צלילי המוזיקה. אבל בעולם הזה, זכאויות לא נפתחות, וממילא אני זכאי לכל ביטוח שעולה על הדעת עד שהוכחה אשמתי.

או משהו.

בקיצור, אם אתם כבר ממציאים ביטוי שיווקי חדש ומרגש, תתאמצו קצת. אחרת זה סתם נשמע טפשי.

ואם במקרה, למרבה הפלא, התברר לכם שפלח מסוים באוכלוסיה אוכל את הקשקוש הזה, אז תשאירו אותו שם. בקהלים אחרים אתם מבזבזים זמן ופוגעים במותג.

 

==

ההרשמה לעדכונים מהבלוג נמצאת בתחתית העמוד הזה. אתם מוזמנים להירשם. אבל בזהירות, זה לא הטיפ השבועי: יש הרבה עדכונים.

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות

נשגה מעט ביחד

אני רוצה להגיד שגיאות בעברית ועל אהבתי אליהן. קחו למשל את המשפט: "היום זה זמן פצצה להירשם" שכתבתי קודם, שהוא לא עברית מי יודע כמה. או ביטויים אחרים שאני מרבה להשתמש בהם, כמו "הייתי יושנת בספה", "אחורי זה", "בפנוכו" ועוד כהנה וכאלה, מיני מילים וביטויים שליקטתי או המצאתי או רקחתי או שכחתי.

זה כל הטעם

תראו, בגדול, אני נגד טעויות בשפה. זה ברור וזה ידוע וזה מובן. אבל אבל אבל. אם אתם יודעים עברית, והקורא שלכם מבין שאתם יודעים עברית – ואפילו לא רע, הרי שהוא יראה בשגיאות המכוונות שלכם בדיוק את מה שהן: מפגן של שעשוע, הומור ומקוריות. ככאלה, הן מפסיקות להיות שגיאות ומתחילות להיות תבלינים. ואם הטקסט שלכם הוא פוסט בפייסבוק, למשל, או בבלוג, או אפילו פוסט שיווקי שלא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי – הרי שלתבלינים האלה שאתם בוזקים על הטקסט יש ערך של ממש. לפעמים, הם מכניסים את כל הטעם לתוכן.

אבל לא להתאמץ

רק תזכרו: אלה תבלינים. ואם אתם לא בעניין של קומדיה, אין טעם לכתוב טקסט רק כדי להצחיק. טקסטים שנכתבו רק כדי להראות כמה אתם מצחיקים, נראים בדרך כלל מתאמצים מדי. אז נסו להשתמש בתבלינים שלכם בתבונה. אל תגזימו.

טה טה. נדבר בשבוע הבא. או אחורי זה.

==

ההרשמה לעדכונים מהבלוג נמצאת בתחתית העמוד הזה. אתם מוזמנים להירשם. אבל בזהירות, זה לא הטיפ השבועי: יש הרבה עדכונים.

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות