כללי Archives - כתיבה אפקטיבית

האם שמים נקודה בתוך הסוגריים כשנגמר משפט?

האם שמים נקודה בתוך הסוגריים כשנגמר משפט?

אביטל שואלת: שמים נקודה בתוך הסוגריים כשנגמר משפט?

סחבק עונה:

התשובה לזה מורכבת. והבעיה היא לא רק בסוגריים, אלא גם עם מירכאות. בעצם, התשובה הכי טובה שלי לשאלה הזו היא: זו החלטה של המו"ל. (והיום, כולנו מו"לים.) או שאולי, (והיום, כולנו מו"לים).או מולים. או שרימפסים.

בעיתונים שבהם עבדתי, כמעט תמיד הנקודה היתה מחוץ לסוגריים והמירכאות. אישית, אני נוטה להחליט כל פעם מחדש. כשמדובר בציטוט, או בנושא שכל כולו בתוך הסוגריים, אני אוהב לשים את הנקודה בפנים, אבל אני ממש לא חושב שזו טעות להותיר אותה מחוץ לסוגריים.(במילים אחרות: אולי אני טועה, אבל אני עושה את זה את זה מממש כמו שאני מתבל: מנסה, טועם ומתקן עד שמצליח.)

באקדמיה כתוב:

סדר סימני הפיסוק בסביבת סוגרייםא. אם משפט שלם העומד לעצמו מוקף סוגריים – סימן הפיסוק שלו יבוא בתוך הסוגריים. למשל:

(1) בתחום המינוח המקצועי יש צורך להבטיח שלעולם יתורגם מונח מסוים באותו האופן בכל מקום, שהרי שני תרגומים עלולים להטעות את השומע משל כאילו נתכוונו לשני עניינים. (למשל אם יכתוב פלוני על "עצרת האו"ם" ואלמוני על "האספה הכללית" של האו"ם, הקורא שאינו בקי עלול להניח שיש כאן שני מוסדות שונים.)ב. כאשר הכתוב בין סוגריים מסתיים בסימן שאלה, בסימן קריאה או בשלוש נקודות, אין משמיטים את סימן הפיסוק הראוי לבוא לאחר הסוגריים. למשל:

(2) הלשון היא מעצם טבעה המוסד החברתי המשתנה במהירות רבה יותר ממוסדות חברתיים אחרים (ובייחוד הדברים אמורים בעברית בת זמננו!).ג. אין שמים פסיק, נקודה ופסיק, קו מפריד או נקודתיים לפני סוגריים.

אחרון ודי:

עורכי לשון הם אחלה. אם כתבתם ספר או מסמך מאז'ורי, אתם לגמרי רוצים עורך מצוין, ועוד יותר מזה עורכת מצוינת ונטולת אגו.

עם זאת, אני עובר על העורכים שלי ועורך אותם. אני רוצה את המילה האחרונה, כי חוקים מגבילים חירות, וכדי לכתוב כמו שאני רוצה לכתוב, צריך חופש מסוים.

תזכורת ספרים:

רק החדש: תכתוב תרוויח

תכתוב תרוויח יחד עם כתיבה אפקטיבית (מיפצע!)




כתיבה אפקטיבית 934.0

כתיבה אפטקיבית 934.0

וגם מילים ראשונות על תכתוב תרוויח, הספר החדש שלי.

הנה טריק של כתיבה יפה. שומעים? זה הולך ממש ככה: אומרים משהו, ואז מתעכבים עליו עוד רגע.

הנה תראו,

  • אני זוכר שאבא קנה לי *כדור* בפעם הראשונה. ואיזה כדור שזה היה! לא היה עוד כדור כמוהו, וכנראה שכבר לא יהיה.

  • היא היתה *החברה* שלי. לא חברה מי יודע כמה, אבל שלי.

  • שיהיה לך *יום* טוב. יום פצצה. יום חד פעמי. יום ברוך השם יומיום בכלל.

לוקחים חיווי, הערה, עובדה, משהו – ושמים עליו זרקור קטן. מסתכלים עליו רגע. זה סוד נהדר של כתיבה נהדרת, להסתכל על דברים, להתעכב עליהם עוד טיפ טיפה. לראות אותם לרגע. ממש ממש לראות.

את הטיפ הזה לא תמצאו בתכתוב תרוויח, הספר החדש שלי שייצא בסוף החודש. אולי הוא ייכנס לספר הבא. אבל בספר החדש יש המון המון דברים אחרים על כתיבה: כתיבה שיווקית, כתיבה ויראלית, כתיבה פייסבוקית וכתיבה מצוינת. מדריכים, דוגמאות, המחשות, בדיחות טובות, בדיחות הרבה פחות טובות והמון קונצים שיעזרו לכם להמשיך ולשפר את הכתיבה שלכם.

אפשר כבר לרכוש את מהעותקים הראשונים שייצאו מבית הדפוס, ויש גם מבצע של תכתוב תרוויח ביחד עם כתיבה אפקטיבית במחיר מיוחד.

אתם יכולים להזמין לעצמכם עותקים, וגם לשתף, לתייג חברים ולספר. זה יביא הרבה תועלת.

תודה. 🙂

איך יפה הכנרת וחמישה סוגים של טרולים

ביום שישי בבוקר ישבתי עם לקוחה והסתכלנו ביחד על הכנרת.

אחרי שהסתכלנו עוד קצת על הכנרת (נורא יפה!) ווידאנו שהיא לא הולכת לשום מקום, התפניתי להקשיב. "היתה לי מודעה מצוינת בפייסבוק", היא מספרת, "אבל הורדתי אותה כי קיבלתי גם תגובות שליליות".

כן כן. כמה נשמות טובות ראו את התגובות החיוביות, הלייקים והשיתופים, ופתחו את הפה. ואיך להגיד את זה בזהירות, לא יצאו מהפיות האלה דברים נחמדים במיוחד.

הטרול, קווים לדמותו

פייסבוק לא שונה מהחיים. אין כמעט ארוחת חג שלא תמצאו בה איזה דוד קצת מניאק, או דודה קצת כלבה, שיש להם מה להגיד על כל דבר בערך, ושיגידו את זה אם אתם רוצים או לא רוצים לשמוע. הם מלכלכים על כולם. על שכנים, על קרובים, על מכוניות, על הבישול של בעלת הבית, על הכרס של בעל הבית, וככל שמישהו מצליח יותר – ככה הם ילכלכו עליו יותר. אין עליהם, מתוקים.

למה? נו ברור, זה מטוב לב. לא ככה?

אז איך להתייחס אל האנשים האלה בחיים תחליטו לבד, אבל בפייסבוק – והדברים נכונים שבעתיים אם מדובר בדפים עסקיים – אל תתנו להם לטנף לכם את המסיבה. לעמודים שלכם בפייסבוק יש מטרות. ואם אלה עמודים עסקיים, אז המטרה היא להביא פרנסה. אם בן אדם יבוא ויזיק לפרנסה שלכם, פשוט תשבו בשקט ותסגרו את העסק? אני לא חושב.

אחרי שהסכמנו שאסור להאכיל טרולים, כלומר, בשום אופן אסור לענות באופן ענייני, כי זה רק ידליק אותם עוד יותר, יש רק שני שלבים לטיפול באנשים האלה:

כללי הטיפול בטרול

שלב 1, התעלמות: אם זה לא מזיק ורק עושה רוח, אז שידבר. הכל בסדר. לא חייבים להתייחס.

שלב 2, מחיקה + בלוק: אם זה כן מזיק (אומר משהו רע עליכם, על העסק, על המוצר או על הלקוחות), זה הזמן למחוק ולחסום. בלי "מה יגידו", "מה יחשבו", "הוא יחסום אותי", "דודה שלו היתה גננת שלי בכפר יונה" וכל החרטא הזה.

תזכרו, אנחנו עושים הרבה רעש וצלצולים מעניינים אישיים וחברתיים ברשתות החברתיות. הרבה פעמים קשה לדעת מה הדבר הנכון לעשות, וזה כי אנחנו יצורים דרמטיים ומצחיקים שכאלה. אבל בעניינים עסקיים זה פשוט הרבה יותר: לא משנה אם זה פייסבוק, טוויטר או הצ'ט של תפוז. אם זה רע לעסק, מוחקים את זה. סה טו שלום ותודה.

הטרול לסוגיו

הבטחתי חמישה סוגים של טרולים, אז הנה:

זה שאומר לך שאתה אידיוט

בן אדם יושב וכותב פוסט, מחפש תמונה, מצלם וידאו, לובש את החולצת לקוסט שלו, באמת מתאמץ, ואז בא מישהו וכותב למטה. "כן, אבל אתה חרא". או "כולכם חארות, אתם והצימרים שלכם". או, "בסין אפשר לקנות כפר במחיר של לילה בצימר שלך".

מה לעשות: מחליטים לפי החומרה אם להתעלם או למחוק.

זה שחושב שהוא יודע יותר טוב ממך אבל מדבר שטויות

"אתה יודע מה הבעיה של הכנרת? הבעיה של הכנרת זה שקר שם כל השנה. והכרישים. עם כאלה כרישים, איך אתה מצפה שאנשים יבואו?"

מה לעשות: להתעלם. לא למחוק. זה מביא עוד דחקות ועוד תנועה לעמוד.

תמונה קשורה

זה שבאמת יודע יותר טוב ממך ועסוק בלהביא לך את הנאחס

"לא רק שאתה מגיע לכנרת פעם בשלוש שנים, גם אין לך מושג על איזה אטרקציות להמליץ. בשבוע שעבר פגשתי זוג פנסיונרים ששלחת ללונה גל".

מה לעשות: למחוק!

זה שלא הבין

"שלום, רק רציתי להגיד שהכנרת לא זזה. טעית!".

מה לעשות: לנשום עמוק ולהתעלם.

הפוליטי

"מה שאתה אומר זה שטויות, כי אתה סמולני זבל". וגם: "בוא הנה, אתה יודע למה אין לך סיכוי בחיים. בגלל ביבי! זה הכל פאקינג ביבי."

מה לעשות: נו מה נעשה? להתעלם וללכת לעבוד. 🙂

 

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות

עשרה טיפים לכותבים ולבני אדם

קודם כל, אנשים שאומרים לכם איך לכתוב או לדבר הם אנשים מעצבנים. קחו אותם (ואותי) ברצינות מוגבלת. אני, למשל, מתעקש להגיד "עשר שקל" ו"אחורי זה", והכי הכי אני אוהב שהילדה שלי "יושנת בספה". ומה עם חוקים? אני עושה להם כבוד במסמכים רשמיים יותר. בקיצור, גם היום: עשרה טיפים לכתיבה. אבל חדשים.

החוקים

1. בניגוד להנחה המקובלת, העברית כוללת יותר משני שורשים. צורות של "לשים" ו"להביא" אינן הכרחיות בכל משפט. למשל, אפשר לחבוש כובע במקום לשים אותו. ואפשר להרכיב משקפיים במקום לשים אותם. אפשר להוסיף חומוסצ'יפסלט במקום לשים אותם. גם להביא אינו פועל חובה. בדרך כלל עדיף להשתמש בצורות של לתת במקום. יש לזה גם ניחוח טיפה יותר תרבותי.

לגבי "הביא לי את הקריזה" – מותר.

2. אתם לא רושמים, אלא כותבים. כלומר, אם אתם מאיירים אז אתם כן רושמים. או אם אתם עורכים רשימה. ביתר הזמן אתם כותבים. כ.ת.ב הוא שורש נהדר, מכובד ויפה. תעשו לו כבוד.

3. יש אנשים שכותבים ביטויים כמו "לא זו אף זו", "ברחל בתך הקטנה", "לאור זאת", "לא מני ולא מקצתי" ועוד כל מני כאלה. כן, בדרך כלל הם עורכי דין, אבל לפעמים הם סתם חושבים שעורכי דין כותבים כראוי.

אז ככה: ראשית, עורכי דין כותבים רע בדרך כלל; שנית, לא פעם הם טועים בשימוש בביטויים האלה, מה שהופך את העניין למביך ("עשה ימים כלילות" חביב עלי במיוחד, אבל "לסדר את ההדורים" הוא גם נהדר); שלישית (והכי חשוב), ביטויים במשפטית מסבכים את המשפט ופוגעים בהבנתו. רוצים לכתוב אפקטיבי? כתבו פשוט.

או, כמו שאמרה לי פעם חיילת אחת: "סייג לשתיקה – עדיף!" (נשבע לכם.)

4. האנשים מהסעיף הקודם טועים כשהם כותבים במידה ו- (יש לכתוב במידה ש- ועדיף לכתוב "אם" במקום), מאחר ו- (אומרים מאחר ש-) ונוקט בעמדה (נוקטים עמדה, או שנוקטים אמצעים).

5. כשאתם כותבים בכדי ובאם, אתם עושים את זה כדי לעצבן, נכון? כדי זה מצוין. אם זה לגמרי נכון. היפטרו בבקשה מהבי"ת בהתחלה.

לגבי "באם-אמא שלך" – זה בסדר.

וקצת על מסמכים שלמים

עד כאן עברית. עכשיו קצת על מבנה של טקסט ואיך לשפר אותו.

6. טקסט לא אוהב יותר מנושא אחד. אם יש בו יותר מנושא אחד, הוא מאבד מהאפקטיביות שלו. בגלל זה, הפוסט שלי כולל עשרה טיפים על כתיבה, ולא עשרה טיפים על כתיבה וארבעה טיפים על בישול. ברגע שאתם מוסיפים נושא, אתם פוגעים במסר של הנושא המרכזי.

7. כותבי מאמרים מקצועיים (ולא מעט "רושמי מאמרים") מעירים לא פעם ש"התוכן הוא המלך", או שהם ממליצים "להתחבר לטבע". או ללב. או לרגש. או למטען. הם נוטים גם לכתוב "ללא כל התראה מוקדמת", "כל אחד מכיר את זה", "זה קורה לכולם", "אין ספק ש" ועוד ועוד ועוד קלישאות. ואם מקלפים את הקלישאות מהטקסטים שלהם, נשארים בלי כלום.

חוק אצבע: אם אתם משתמשים בקלישאות או בתבניות קבועות, אז או שאין לכם מה להגיד, או שאתם עלולים להיות ממש ממש משעממים. אם טקסט אינו מקורי, רוב הסיכויים שהוא לא שווה קריאה.

8. כתבתם "מדהים", "מרגש", "נוגע ללב", "ייחודי", "עוצר נשימה", "חד פעמי", "מהמם"? ברכות, נלכדתם במלכודת הסופרלטיבים הטוטאלית, ממש כמו "מספרת משה", "מני פדי מינה", "פיצה זבל", "בורגרפיכס" ומאה אלף עסקים אחרים.

החדשות הרעות הן שקשה לצאת מהמערבולת הזו. החדשות הטובות? מקוריות וכתיבה על תחושות ורגשות אמיתיים יוציאו אתכם ממנה.

9. אל "תעבו" את הטקסט שלכם. אם אתם כותבים מילים מיותרות כדי שהוא יהיה יותר ארוך, אתם מחרבשים. טקסט מחורבש הוא פחות אפקטיבי.

10. בסוף, קראו את עצמכם טוב טוב. רק אחוז אחד מהכותבים מצליחים לכתוב בלי טעויות בטיוטה הראשונה, ואני עוד לא פגשתי אף אחד מהאחוז הזה. ככל שהטקסט חשוב יותר, כך מוטב שתקדישו לו זמן לקריאה חוזרת וביקורתית ולעריכה. אם תוכלו להתרחק ממנו לדקות, שעה, יום, או שבוע לפני שאתם משגרים אותו לעולם, תגיעו בסופו של דבר לטקסט טוב בהרבה.

 

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות

עשרה דברים שלא כדאי לעשות כשאתם כותבים

והיום, מתי לא לכתוב:

 

1. אל תדברו בטלפון כשאתם כותבים.

2. אל תראו האח הגדול כשאתם כותבים. בכלל אל תראו האח הגדול, אם אתם שואלים אותי.

3. אל תנהגו כשאתם כותבים.

4. אל תבשלו כשאתם כותבים.

5. אל תעשו סקס כשאתם כותבים. כתיבה זה לא עד כדי כך חשוב.

 

6. אל תחצו כבישים בזמן שאתם כותבים.

7. אל תכתבו כשאתם שוחים.

8. אל תכתבו כשאתם מחתלים את התינוק. (ואם בכל זאת כתבתם, אל תשתמשו בטיפקס.)

9. אל תצביעו לדונאלד טראמפ כשאתם כותבים.

10. ולמען השם, תקראו את מה שכתבתם לפני שאתם לוחצים על "שלח", "שגר", "צייץ" וכל היתר.

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות

חמש חתונות ולוויה אחת

(או: איך לכתוב פתיחות נפלאות)

תשעה מתוך עשרה קוראים לא חוצים את הפסקה הראשונה של טקסט שהם קוראים. מחציתם לא מגיעים אפילו למשפט השני. הייתי עוצר ונפרד מהם עכשיו, אבל הם כבר לא קוראים את המאמר הזה.

כלומר, לא משנה בכלל מה יש לכם להגיד במאמר; אם לא תשכילו למשוך את הקוראים פנימה בפסקה הראשונה, במשפט הראשון – הם פשוט לא יישארו כדי להקשיב. יש להם דברים יותר טובים לעשות, יש להם מאמרים יותר טובים להפסיק לקרוא, יש להם כותבים טובים יותר להעליב.

אז הנה, בלי יותר מדי מלל מיותר, חמש פתיחות טובות (יכולתי לכתוב כאן גם על פתיחות רעות, אבל אז אף אחד לא היה נשאר לסיום):

סיפור

(או, יום אחד עלה יוהאן קרויף למשחק גמר גביע אירופה בכדורגל ובדקה ה-24 גילה לפתע שהוא שכח את הנעליים בחדר ההלבשה). סיפור הוא מקרה מנצח, כי יש בו שורה ארוכה של חכות שיכולות לתפוס את הקוראים שלכם: הם יכולים להתעניין בגיבור הסיפור או בנושא הסיפור, הם יכולים להסתקרן ולתהות מה קורה בהמשך, הם יכולים להתרתח כי מה פתאום אתה כותב על כדורגל במאמר על כתיבה – ולהמשיך לקרוא רק מהעצבים.

אמירה מופרכת לחלוטין

(או, שיעור גדול יותר של עגבניות מעדיפות לקרוא את הגארדיאן, מאשר מלפפונים הבוחרים לקרוא את הטיימס). בואו נודה על האמת: הקורא הוא אויב, והמטרה היא לבלבל את האויב. אם תכתבו אמירה מטופשת מספיק, סביר להניח שתצליחו לעניין חלק ניכר מהקוראים שלכם, ולו רק בשאלה "מה בעצם האידיוט שכתב את הדברים האלה התכוון להגיד?"

בדיחה

(או: מכירים את הסיפור על הדוב והארנב? לא, אין סיכוי שאני מספר את הסדיחה הזו פה בבלוג. רוצים את ההמשך? שלחו לי אימייל). בדיחות זה תמיד טוב: בדיחות שוברות את הקרח, בדיחות מעלות חיוך או מוציאות פרצי צחוק, בדיחות טובות לבריאות, לכלכלה ולחיי מין סדירים. בדיחות זה שיגעון המוזיקה. רק תזכורת: בדיחה היא גם הדרך הטובה ביותר להעליב ציבור שלם, אז בזהירות.

ציטוט של ברנרד שואו

(או: "השאלה היא לא כמה זמן חיית, אלא מה הספקת לעשות בחייך"). טוב, לא חייבים ציטוט של ברנרד שואו, שבינינו, היה אנגלי שוביניסט ואנטישמי (אולי. זה העניין עם אנשים שאתה מצטט. מישהו תמיד יאשים אותם באנטישמיות, שוביניזם, הומופוביה או משהו אחר). מה שכן, משפט טוב – ולא משנה את מי אתם מצטטים – מרחיב את הלב, מרחיב את הדעת ושומר את הקורא אצלכם. ובינינו, זה כל מה שאנחנו רוצים, נכון? להשאיר אותו כאן במשפט הזה, כדי שיוכל להפסיק לקרוא במשפט הבא.

סטטיסטיקה

(או: תשעה מתוך עשרה קוראים לא חוצים את הפסקה הראשונה של טקסט שהם קוראים). סטטיסטיקה היא הכל: היא סיפור, היא שקר, היא הלצה. היא כל מה שאתם (או הקורא) בוחרים לעשות ממנה, ובלבד שאתם כותבים אותה בצורה מספיק מעניינת. אני ממליץ במיוחד על סטטיסטיקות הזויות לחלוטין, כמו 67% מדובי הקוטב בחצי הכדור הדרומי מעדיפים לנשנש צ'יריוס לפני שהם נרדמים. אין לך סם מעורר קריאה אפקטיבי יותר מדובי קוטב שמנשנשים צ'יריוס.

ולסיום, סיום: ברצינות, איך לעזאזל אתם מצפים להסבר על סיום באייטם על פתיחות? והאם בכלל יש צורך לכתוב לו סיום? האם יש צורך לכתוב סיום למאמרים בכלל? האם הכל מתמצא במסקנה? בשורה תחתונה? אני לא בטוח. אני נגד סיומים.

ובכל זאת, מילה אחת: הסיום חשוב, כי הרבה פעמים הוא זה שמניע לפעולה. זו יכולה להיות מכירה או שיתוף או לייק או תגובה, אבל הרבה יותר חשוב מהפעולות האלה, הסיום נשאר בלב של הקורא. הסיום נוגע בו. הוא יכול להניע אותו גם בפעם אחרת: לקרוא אייטם אחר שלכם, לחשוב על משהו שאמרתם ואולי אפילו להתכופף ולעזור לאבא שלו לשרוך את הנעליים.

אף פעם לא תדעו איזה תהליכים נהדרים הנעתם בעצמכם, אבל תמיד כדאי לכם לנסות. זה יעשה לכם טוב על הלב. מבטיח.

==

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות

עשרה טיפים לכתיבה אפקטיבית

הנה עשרה טיפים לכתיבה שכדאי שתזכרו, ובאמת, לא משנה מה אתם כותבים ולאן אתם כותבים.

1. "ש" זה לא "כש". אלה קיצורים של מילים שהיו בארץ, אשר וכאשר. כשאתם כותבים "שהייתי בן חמש", אתם בעצם אומרים "אשר הייתי בן חמש". יש לכתוב כשהייתי בן חמש.

2. סימן פיסוק יש להצמיד למילה שלפניו. אחרי סימן פיסוק תמיד יבוא רווח. היוצאים מן הכלל הם רק מקפים. מקף מחבר מחובר משני צידיו לטקסט (רבע ל-12) ומקף מפריד (שקוראים לו בעצם קו מפריד) מופרד משני צידיו מהטקסט (אשר יגורתי – לא בא לי).

3. הדרך הקלה, הפשוטה והקומוניקטיבית ביותר לכתוב משפט, במיוחד למי שאינו כותב טוב במיוחד, היא להתחיל מהנושא והנשוא: אבא הלך (לעבודה), שרה שרה (שיר שמח), דגן גידל (זנב קטן).

4. אין ספק שמיותר לכתוב אין ספק. גם כי יש ספק, וגם כי הקורא הנבון מאבד את החשק לקרוא כשהוא רואה קלישאה מיותרת ושחוקה כל כך.

5. בבחירה בין שם פעולה לשם פועל, תמיד כדאי להעדיף את שם הפועל. כלומר: לגדול ולא גדילה, לספר ולא סיפור, לקפוץ ולא קפיצה. למה? כי שימוש בשם פעולה מגביל את היכולת שלכם לשלוט במשפט שאתם כותבים, וגורר לא פעם כתיבה בסביל.

6. כל פעם שאתם כותבים בסביל, אתם מאבדים קוראים. סביל הוא הפועל שמקבל את הפעולה או שהפעולה נעשית עליו, והוא כולל את הבניינים נפעל, פועל (בשורוק. בקובוץ, למעשה, אבל אנחנו ב-2018) והופעל. אלוהים יסלח לי על המשפטים האחרונים. אני יודע שאתם סובלים. בעברית: אל תכתבו שהסיפור סופר, אלא שמישהו סיפר אותו.

7. ואל תכתבו בז'רגון מקצועי. לא כלכלי, לא משפטי, לא פסיכולוגי ולא שום דבר אחר. אני יודע, אתם מרגישים אינטליגנטים להחריד, אבל אף אחד לא רוצה לקרוא אתכם.

8. כשאתם כותבים הינו, הינה והינם במקום הוא, היא והם, אתם לא נשמעים מתוחכמים, אלא עילגים.

9. "אין לך מושג" ו"אתה מדבר שטויות" הם לא טיעונים לגיטימיים בשום דיון.

10. כשאתם מסיימים משפט בסימן קריאה אתם לא בהכרח צודקים. אתם סתם צועקים. כשאתם מסיימים אותו עם כמה סימני קריאה, אתם מאבדים את רוב הקוראים שעברו את גיל 11.

 

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות