כתיבה שיווקית Archives - כתיבה אפקטיבית

רוב הסיכויים שבוערים לכם התחתונים

תגידו, יש מצב שאתם מוכרים בגדי ים? גלשנים? צעצועי פלסטיק לחוף הים?

אם כן, הדיוור הזה לא בשבילכם. כלומר, אתם יכולים לקרוא אותו. כדאי לכם. הוא פצצה של דיוור. אם תחפשו טוב טוב, אולי תמצאו בו משולש רומנטי לוהט, ארמדיל קטוע רגל ומתכון לצ'ילי נון קארנה, אבל זה מקרי לגמרי. אני לא כתבתי בפוסט הזה דברים כאלה. זה הכל אצלכם בראש. אם תדמיינו אותם – הם יבואו.

לעומת זאת, אם אתם אנשים רגילים שלא מוכרים בגדי ים, גלשנים וצעצועי פלסטיק לחוף הים (ולאמבטיה), אז יכול להיות שאתם מקבלים בימים אלה הרבה פחות לייקים. ומילא זה. אלה כולה לייקים. יש סיכוי סביר ש:

– אנשים קוראים פחות את הפוסטים שלכם.

– אנשים מבקרים פחות בבלוגים שלכם.

– אנשים שולחים לכם פחות אימיילים.

והכי גרוע:

אנשים קונים מכם פחות.

זה לא אתם. זה לא הפוסטים שלכם. הם לא גרועים. אתם לא צריכים להחליף מקצוע. אתם לא צריכים לפטר את היועץ העסקי שלכם. הכל בסדר. אתם בסך הכל סובלים מתקופת השפל שכלכלנים זוכי פרס נובל כבר כינו בשם המקצועי "אוגוסט".

ב"אוגוסט", אם אתם לא בעסקי הקיץ, החופשה, הים והמזגן – סטטיסטית, העסקים שלכם טובים פחות מבדרך כלל. וזה לא מסובך להבנה: זה כי הלקוחות שלכם בחופש. והילדים שלהם בחופש. והילדים שלכם בחופש. ואתם בחופש.

וזה גם בגלל שגהינום בחוץ. ואם אתם מרגישים שבוערים לכם התחתונים, רוב הסיכויים שזו לא בעיה רפואית. רוב הסיכויים שאשכרה בוערים לכם התחתונים. ותכף זו תהיה בעיה רפואית.

טיפ כתיבה חשוב: תכבו.

(כן כן, ברוכים הבאים לניוזלטר שלא מפסיק לתת. כזה אני. בן אדם שאין דברים כאלה.)

ותנשמו עמוק. המחלה הזו שקוראים לה אוגוסט אורכת בדרך כלל 31 יום, ונכון לעכשיו נשארו 24 יום עד שהכל ישתפר ותקבלו את החגים בפרצוף (אתם רואים, אני גם מארגן לכם אופטימיות על הדרך. אמרתי לכם: לא מפסיק לתת.)

והנה העניין החשוב:

אם אתם עובדים על התוכן שלכם, אם אתם ממשיכים לפרסם בבלוג ובפייסבוק ובעסקי ובפרטי ובלינקדאין ובניוזלטר – אל תפסיקו! הערך של מה שאתם עושים גדול הרבה הרבה יותר מסך כל הלייקים הנוכחי שלכם. הוא גדול הרבה יותר מסך הכניסות הנוכחיות לבלוג. הוא אפילו גדול הרבה יותר מסך הקניות בעמוד העסקי שלכם.

מזכיר לכם: שיווק באמצעות תוכן זה מרתון. בעצם אולטרה-מרתון. ככל שאתם רצים יותר זמן ויותר רחוק, אתם צוברים עוד ועוד עוקבים וקוראים, ומעמיקים את מערכת היחסים שלכם איתם.

ולכן, גם אם לא תראו תוצאות עכשיו או בספטמבר, הם בוא יבואו. באוקטובר או בנובמבר.

או שבאביב הם ישובו חזרה, אנא עארף.

המלצה:

אולי אמרתי את זה בעבר. אם כן, זו עוד הוכחה שכדאי לקרוא את הניוזלטר הזה: אתם חייבים לקרוא את שלום בוגוסלבסקי. איזה כיף זה כל כך הרבה חשיבה ביקורתית באדם אחד. תענוג.

וזהו להיום. תזכרו: החיים הם לא תמיד מה שרואים על פני השטח. למשל, אלה לא באמת מפלצות איומות, נוטפות ריר ומסריחות שיוצאות מהמערות המצחינות שלהן. אלה בסך הכל הילדים שלנו שפותחים את הדלת של החדר. בספטמבר ייתכן שהם יהיו נחמדים מחדש. ייתכן. לא בטוח. בואו נקווה. בינתיים: תנו להם כסף. הם יילכו.

ותאהבו את עצמכם. מגיע לכם.

סדנה

הסדנה של 26 באוגוסט אינה ככל הסדנאות. היא הולכת להיות מיוחדת במיוחד. אחרת. כמעט אחרת לגמרי. הסדנה הזו תיוחד לטקסטים שלכם: במקום לדבר הרבה על עקרונות, נדבר על הפוסטים שלכם ועל העקרונות שאפשר ללמוד מהם (וכמובן: נשפר אותם. במקום.) הסדנה מתאימה מאוד גם למי שהשתתף בעבר. כל משתתף יקבל את תשומת הלב שמגיעה לפוסט שלו.

יהיה מגניב מאוד. ומכיוון שסוף אוגוסט, גם יהיה אינטימי למדי. בקיצור, קדימה, בואו. ותביאו חברים.

 

לא מספיק שיווקי

הרגע סיימתי פגישה עם מישהי שאמרה לי על תיאור המוצר שלה, "זה נשמע לי פשוט מדי, מדובר מדי, זה לא מספיק שיווקי". ובאותה נשימה היא גם ביקשה "משהו שאני לא אצטרך להסביר, שאנשים יבינו מה אני עושה כבר בפעם הראשונה שאני אומרת".

העניין הוא כזה: אם תיאור המוצר שלכם פשוט ומדובר – לא תצטרכו להסביר אותו. אנשים יבינו מה אתם עושים כבר בפעם הראשונה שאתם אומרים.

ועוד דבר אחד שכדאי להביא בחשבון: אם אתם עושים משהו חדש שאף אחד א עשה אף פעם, סביר מאוד להניח שייקח לכם יותר ממשפט אחד כדי להסביר את זה. וזה לא כי זה לא מספיק שיווקי. זה פשוט חדש ומיוחד. וחדש ומיוחד צריך לפעמים הסבר נוסף.

 

לא אינטואיטיבי

קראתי עכשיו פוסט על כתיבה אינטואיטיבית. הוא התחיל בזה שכל מה שצריך זה להתחיל לכתוב. אחרי זה היו שם גמדים שוודים וארמדיל קווקזי שקראו לו ואדים.

כלומר, לא באמת. אני לא יודע מה היה כתוב שם אחר כך. אינטואיטיבית הפסקתי לקרוא. לא הצלחתי לשמור על ריכוז.

שני הסנט שלי על העניין הם שאם לכתיבה שלכם יש מטרה: פוסט בבלוג, עמוד באתר אינטרנט, דף נחיתה, אימייל – אינטואיטיביות פחות תעזור לכם. אתם חייבים לדעת על מה אתם כותבים כדי להצליח לכתוב את זה. אינטואיטיבית כותבים על פצעים מהילדות, על כמה אמא חסרה לי ועל איך אני רוצה סביח. כאלה. יש לזה נטיות יצירתיות. וכשצריך להשיג משהו באמצעות הכתיבה, האינטואיטיביות שימושית במידה.

תכתבו לעצמכם על מה אתם כותבים: הנחה על המוצר החדש, הזמנה לאירוע, השקה של קולקציה או של שיטה אימונית חדשה. תהיו ספציפיים. ואחרי שעשיתם את זה, אתם כבר לא צריכים אינטואיציה: רק סיפור טוב ופרטים.

עשרה טיפים לכתיבה ויראלית

הדרך הכי טובה להגיע לוויראליות במהירות היא לצלם את עצמכם מקללים שוטר. או מרביצים לילד. דקה וחצי-שתיים. תוסיפו לזה כיתוב "הישראלי המכוער", ואתם בדרך לתהילת עולם. כמובן, זה לא יעזור לדימוי שלכם בקהילה, אז עדיף לצלם מישהו אחר מתנהג ככה. אני ממליץ על שימוש בילדים שלכם לטובת העניין, כי הם משאב זמין וזול יחסית. גם זה סוג של כתיבה ויראלית.

אם זה לא עובד, ואתם רוצים שדווקא טקסט שלכם יגיע לקצווי ארץ, תשתמשו ביכולת ובכישרון שלכם. כלומר: שלמו לחברים כדי שישתפו. אבל אם אתם קצרים במזומן, הנה כמה רעיונות שיהפכו את הטקסטים שלכם לאפקטיביים יותר ולכן גם ויראליים יותר:

1. תגידו משהו מעניין: קרטיב זה טעים, אוטובוס זה מזהם, אוגוסט זה גהינום, יום ראשון זה ג'יפה. כולם אומרים את זה כל הזמן. כולם מסכימים על זה. כדי לכתוב ויראלי ואפקטיבי אתם צריכים דעה משלכם. ודעה משלכם אומרת שלפעמים גם צריך להיות מוכנים שלא יסכימו אתכם.

2. נצלו את העיתוי: יש לכם חדשות מסעירות על זה שהמושחת מושחת? זה כמעט כמו חדשות מסעירות על זה שהרומאים דיברו פרסית במאה השנייה לספירה. כלומר, זה לא מעניין כמעט אף אחד. בפייסבוק, אם אתם לא מתייחסים למשהו מהיום – מקסימום מאתמול – אתם לא כל כך רלוונטיים.

השתמשו בכותרות ביניים

3. הסיפור שלכם מעניין רק אם אפשר ללמוד ממנו משהו. רק אם הוא משליך על הכלל: אחד הכללים הבסיסיים ביותר של כתיבה אפקטיבית הוא שאנשים מזדהים יותר עם סיפורים רלוונטיים מבחינתם. אם מה שאתם מתארים יכול לקרות גם להם, או לחברים שלהם. או להוריהם. או לילדיהם. סיפורים פרטיים הם נהדרים, אבל אם הם אקסטרים גורנישט שלא רלוונטי לחיים של הקוראים שלכם, אז הם לא ויראליים.

4. במקום לספר בדיחות, תנסו להיות מצחיקים.

5. או מרגשים. אבל אל תתאמצו. אם אתם אומרים על משהו שהוא "מדהים!!!" זה לא אומר שהוא באמת מדהים. זה רק אומר שאתם משתמשים במילים בנאליות ובהרבה סימני קריאה. כלב שמיילל כי כואב לו, ילד שמחייך אליך הם נוגעים ללב. בלי מדהים ולללא סימני קריאה.

השתמשו בעוד כותרות ביניים

6. תהיו אותנטיים. אפשר לזייף בפייסבוק. להישמע כמו מישהו שאכפת לו. אם אתם טובים בזה, אנשים יקראו אתכם חודש. אם תהיו אמיתיים יקראו אתכם תמיד.

7. תראו את הקוראים שלכם. אל תכתבו להם מעל הראש. אל תכתבו להם מתחת לרגליים. תחשבו כמה קשב יש להם וכמה נכונות יש להם לקרוא אתכם – וגם מה מעניין אותם. אני, למשל, יודע ששמונים אחוז מהקוראים שלי התייאשו מהטקסט הזה לפני שהגיעו לכאן.

השתמשו בממש מלא כותרות ביניים

8. רהיטות עוזרת. את יכולה לכתוב אחווווותתתתתטטטייי אם זה מגניב אותך, אבל את רוב הקוראים זה לא יגניב.

9. התמצאו בחומר. אם אתם כותבים על נושא ולא מבינים בו כלום, אתם עלולים להיות ויראליים כמו הדביל שגנב את האייפון וממשיך להעלות תמונות לדרופבוקס של בעלת האייפון. זה ויראלי, אבל זה ממש לא נעים.

האמת היא שאני שונא כותרות ביניים. אל תגזימו

10. אל תנסו להיות ויראליים. כיתבו מהראש ומהלב לא מהתחת ומהאגו. אל תתעסקו בכמה לייקים אתם הולכים לקבל, אלא האם יש לכם מה להגיד, האם זה רלוונטי לקורא, האם זה הזמן הנכון לכתוב את זה – ובעיקר האם מתחשק לכם לכתוב את זה.

וככה תקבלו מלא לייקים.

#סליחה

המלצה

את נוני ראובני היכרתי דרך כתיבה ויראלית בפייסבוק לפני כמה שנים. מאז הוא הפך לחבר בלב ובנפש כי הוא קסם על ים כנרת. נסענו ביחד עד קצה העולם. אפילו נבחנו ביחד על כלב ים פעם. #באמת #נשבעלכם. וחוץ מלנבוח ממש טוב על כלבי ים, הוא כותב נהדר: ממריא מהמקום שבו כולנו נמצאים, ומגיע למקומות שרגל אדם לא דרכה בהם. נראה לי. תעקבו אחריו בפייסבוק. כדאי לכם.

ושיהיה לכם שבוע נהדר. אם כלב ים נובח עליכם, תצטרפו אליו. זה נעים.

איך נתקעתי על 95 קילו מאז אפריל

כל כך הרבה פוסטים, אתרים, בלוגים, דפים, ספרים וכאלה מספרים על איך ירדתי חמישה קילו, עשרה קילו וחמישים קילו. אנחנו מדברים על אלפי טונות של "איך ירדתי". ויש גם אלפים על אלפים של פוסטים על איך רצתי מרתון. ואיך טיפסתי על האוורסט, איך חציתי את הסהרה, איך יצרתי הכנסה פאסיבית של 12,000 דולר בזמן שאני טס לקפריסין על אווזה. פאסיבית. איך אילפתי את הג'מבו שרימפס שלי, גוסטבו, לשרוק את האינטרנציונל.

פוסטים על איך נשארתי תקוע על 95 קילו מאז אפריל יש הרבה פחות. וחסרים גם פוסטים על איך רצתי לשירותים ועוד פעם נפצעתי. וגם על איך נכשלתי בניסיון ללמד את גוסטבו לשרוק את האינטרנציונל (הממזר ברון שודד). יש הרבה הרבה פחות כאלה.

מי זוכר את המפסידים?

כשאנשים מתעדים, הם לרוב מתעדים את ההצלחות שלהם. או שאלה פשוט התיעודים שנשמרים. אומרים שההיסטוריה מסופרת על ידי המנצחים. ככה גם ההשגים והכישלונות שלנו. תכלס, אף אחד לא מספר על הכישלונות שלו. ולא, פאק אפ נייטס לא נחשבים. אני מתכוון לכישלונות קטנים.

סיפרתי לכם כבר על איך נתקעתי על 95 קילו מאז אפריל?

נו באמת, מה יש לספר? שארטיק בננה שוקו זה 162 קלוריות של רוצח שקט (ארבע בעשר. 648 קלוריות, 28 דקות של גן עדן מהול בגהינום של רגשי האשמה + מינימום שלוש שעות צרבת)? שאם יש גהינום, אז הלוואי שממציא הקרמבו תקוע בו, טוחן את הביסקוויטים שלמטה 24/7 365 יום בשנה? באלוהים, מגיע לו.

כרגיל, בהכל אשמה פייסבוק

הקקופוניה החברתית הכחולה הזו, פייסבוק וטוויטר ואינסטאין ופינטגרם, גוזרת עלינו לספר שוב ושוב סיפורי הצלחה ועוד סיפורי ועוד סיפורי הצלחה. כי אנחנו משווקים את עצמנו לדעת. מספרים סיפור של הצלחה ושל חיים טובים וילדים יפים ומנות מצולחתות להפליא. מילא שכל זה חרטא. זה גם משעמם נורא.

רוצים פוסטים חיים? נושמים? מעניינים? אחרים? ספרו על הכישלונות שלכם. ולא, לא על איך שרפתם 30 מיליון דולר וסגרתם סטרט-אפ ועכשיו פתחתם חדש ותראו איזה מנה מדהימה אני אוכל עכשיו על צב בגלפגוס. לא כאלה.

על איך אתם תקועים על 95 קילו מאז אפריל. כאלה. על איך פסח מסתכל עליכם בעיניים כמו אור של רכבת שדוהרת אליכם במנהרה.

זהו.

הזמנתי אתכם כבר לסדנת פייסבוק אפקטיבי לעסקים קטנים? הנה אני מזמין. היא תתרחש בתל אביב ב-27 בחודש, שזה בדיוק בעוד 12 יום. בואו. ולכו תדעו, אולי כבר אהיה 94 קילו.

שיהיה לכם סופשבוע נפלא. ושבת שלום. רק מנשנש משהו וחוזר.

 

לא נכון!

אני מנוי על הרבה יותר מדי ניוזלטרים. טובים גרועים. והכל כדי לראות מה אנשים עושים, איך זה נראה, איך זה עובד. אני מלמד כתיבה, וכדי ללמד צריך ללמוד. וללמוד. אני קורא מאמרים בטבולה, באאוטבריין, בעיתון, במגזין. לפעמים אני אפילו מעז להיכנס לטמקא ולקרוא.

קראתי עכשיו פסקה ואני רוצה להתעכב עליה רגע:

אנשים במדינת ישראל לא אוהבים גורואים. אני נתקל בהמון אמירות של "אם הוא כל כך טוב במה שהוא עושה – למה הוא טורח ללמד אחרים?" או "מי שמלמד אחרים הוא מי שלא הצליח לעשות את זה לבד".. בתכל'ס – זה בולשיט אחד גדול. ברור שאתה יכול להיות טוב במה שאתה עושה וגם ללמד אחרים.. אני לא אתחיל למנות את הדוגמאות לכך, אבל יש אינסוף כאלה. ותתפלאו – יש אנשים שגם אוהבים ללמד.

לא רע

לכאורה, כתיבה לא רעה. הכותב מסדר את המילים במשפט בסדר הנכון, לא שוגה בעברית ובדקדוק, אוצר מילים נחמד, משלב שפה מדוברת. יופי. הייתי מוותר על השתי נקודות, במיוחד אם מדובר בנטייה שחוזרת על עצמה, אבל זה שולי. התמונה הגדולה היא כתיבה שיווקית טובה.

אבל תראו את רמת הטיעון: "אנשים לא אוהבים גורואים". "הם אומרים ככה וככה". "תכלס, זה בולשיט".

זהו. זה הטיעון. או במילותי שלי: אין טיעון. בסך הכל מישהו שצועק "לא נכון!"

תגידו משהו

כדאי לזכור: צעקות, כמו בגן, כמו בכיתה, כמו בכביש, לא פותרות שום דבר. הן בוודאי אינן כתיבה טובה או משכנעת. הן צעקות. זה הכל. רוצים לשכנע? למכור? להניע? לרגש? תגידו משהו. אל תצעקו.

ולא, "לא נכון" זו לא אמירה.

 

הזמנה למועדון ה-63 אלף שקל לפני ארוחת בוקר

מה קורה, קרנפים?

היום צפריר לא פה. היום זה פרירץ הכריש כותב לכם, אחים שלי.

טוב, גם אחיות, אבל תכלס לא הייתן צכות לבאס. תלמדו לזרום.

מה קורה אחים שלו?

ואחיות, רבאק, אחיות גם! אבל פעם אחרונה באלוהים, פעם אחרונה! קול?

קול.

בקיצור, אחים שלי, השבוע אני חושף בפניכם את הסוד.

בטח אתם קמים כל בוקר ושואלים את עצמכם, אחי, למה אני לא כריש?

למה פרירץ הכריש מביא אותה באבו עגלות של סיבובים של שש ספרות ושבע ספרות ו-34 ספרות, ואני פה חי מארבע אלף שקל קצבת נאחס ובעסה?

מה הסוד של פרירץ, אתם שואלים את עצמכם.

אז אני אענה לכם על השאלה.

אני אחשוף בפניכם את הפיצוח.

אני אראה לכם את הדרך.

אני אקניץ עליכם את הקונץ.

אני יקצקץ לכם את העקיצה

העקיצה שהביאה אלפים למועדון ה-63 אלף לפני ארוחת בוקר.

ויכולה להביא גם אתכם.

רוצים לדעת מה זה מועדון ה-63 אלף לפני ארוחת בוקר?

זה אנשים שמביאים 63 אלף שקל הבית לפני ארוחת בוקר.

שם מדהים, לא ככה?

קופי שלי אחים שלי.

מה הם עושים שאתם לא עושים?

מה הם הבינו?

למה הם עושים 63 אלף ויושבים בתאילנד, מנשנים נרגילה ומעשנים פסטרמה, ואתה פה בקריית ביאליק בדיכאון של הלייף?

למה אח שלו?

חלאס גם כן את! את לא רואה סחבק פה בשכנוע??? אז גם את! גם את בדיכאון בקריית ביאליק!! טוב לך??

סליחה, הפריעו לי אח שלו.

רוצה לדעת למה?

הסוד זה לכתוב שורה אחת בפסקה.

אבל בעזרת כוחות השכנוע חודרי התודעה שלי אני משכיח ממך עכשיו את הקונץ הזה.

חדר, לא ככה?

רוצה לשמוע אותו עוד פעם?

הירשם לקורס אונליין שלי. ארבע אלף שקל.

תלמד את שיטת ארבע הפירמידות, שלוש המדרגות, 12 הדלתות, שמונה המפלסים, אדריכלית בטירוף!

שבסופה תקבל את המפתח. וטופס ארבע.

רוצה לדעת את המפתח למה?

ארבע אלף שקל אחינו.

למה אין, אין ארוחות חינם לגברים אצל פרירץ הכריש.

(גם לנשים, ססססעמק!)

וצפריר מעיר:

הרבה פעמים אנחנו לא שמים לב לפרט השולי הזה, אבל אחרי שמישהו מבטיח לנו חשיפה, הוא לא חושף כלום. זה בגלל הקונץ הזה של פסקאות משפט, שהוא שיטה נהדרת לבלבל את המוח. רוב מומחי השכנוע משתמשים בשיטה הזו. הסוד העיקרי שחושפת השיטה הזו הוא שהכותב לא יודע לבנות פסקה כמו בן אדם סביר.

הקורא הנבון פשוט מחכה שזה ייגמר ורץ עם הטקסט. הקורא שיש לו פחות מזל טיפה מתהפנט מהשטות הזו. כמו מוגלי והנחש בגרסאות הישנות של מלך הג'ונגל.

חשיפה — סוד — שיטה סודית — חשיפה — סוד — שיטה סודית — חשיפה — סוד — מספר כרטיס אשראי — שיטה סודית.

ככה.

השיטה הסודית לעשות דברים היא בדרך כלל לעשות אותם שוב ושוב ושוב ושוב. ככה משתפרים. בדרך כלל הפעמים הראשונות לא מצליחות. בפעם הראשונה שניסיתם לעמוד, נפלתם. בפעם הראשונה שניסיתם ללכת, נפלתם. בפעם הראשונה שניסיתם לבעוט בכדור, נפלתם. בפעם הראשונה שתנסו להקים עסק/לשווק/למכור/לכתוב, תפלו פה ושם. ככה לומדים.

ואם נדמה לכם ששמעתם את זה ממני בעבר, אז יש מצב. יש דברים שלא משתנים. גם אם תצטרפו לוובינר הסודי שלי תשמעו בדיוק אותו דבר.

אין וובינר סודי.

ואין מועדון 63 אלף שקל. זה לא באמת.
המלצה:

חגית ביליה, המכונה לייזה פאנלים ברחבי העולם ובלב תל אביב, מוציאה ספר חדש. הזמנתי בעצמי תוך כדי כתיבה. עבד יופי דרך המחשב. מעדכן שניסיתי פעמיים דרך הטלפון והצלחתי פחות. המלצה? תסריטאית נפלאה, בשלנית שאין דברים כאלה – והשילוב הכי טוב של שניהם ביחד. הספר הקודם שלה מצחיק להפליא, כתוב אדיר ומשמש אותי במטבח המון המון. שימו לב במיוחד לעוגות: היא ממש ממש טובה בזה.

חוץ מזה, לכם אני יכול לספר שמאז שפגשתי אותה פעם (והעלבתי אותה נורא), אני

– קורא לה דוליטל

– מחכה שהיא תזמין אותי לארוחת ערב. או לפחות לאיזה שקשוקה בבוקר.

– ומת עליה.

ועוד המלצה

יונית צוק כותבת את האתר, הבלוג, הקונספט ודרך החיים הבלוגריסטית. יש לה גם חממה שהיא מתחם עבודה משותף לבלוגריות ובלוגרים בכפר סבא, עם הרבה הרבה קורסים, סדנאות אומן, ימי אסטרטגיית תוכן לבלוגרים ובאמת – כל טוב. ממליץ בחום להירשם לרשימת התפוצה וגם להגיע לאירועים (ולעבוד, למי שבסביבה). היא כותבת קבוע ולאורך זמן על בלוגים, יש לה הרבה הרבה ידע, הרבה ניסיון, הרבה נכונות לשתף והרבה הרבה מה לתת.

השבוע בכתיבה אפקטיבית

למה כולם נשמעים אותו הדבר?

סדנת חורבן לדימוי העצמי (או: סדנה לשיווק סדנאות)

ספקים מתים בסתר

איך להביא גולשים מפייסבוק לבלוג

הסדנאות הקרובות

27.3: סדנת פייסבוק אפקטיבי לעסקים , שבה לא תלמדו את שיטת שבעת המפתחות לשכנוע גאוני, אלא מה צריך כדי לכתוב בפייסבוק.

10.4: מחולמת לבלוגרית בשישה מפגשים (סדנת אונליין): שבה אשכרה תפתחי את הצ'אקרה של הכתיבה, תלמדי אסטרטגיית תוכן ותקבלי משובים יסודיים בכל שיעור, כדי שתוכלי לעשות את כל זה הרבה יותר טוב.

יאללה אחיות שלי.

קחו קצת אוויר.

או-טו-טו חופש פסח.

רוצים קונץ להפעיל את הילדים בחופש?

סחבק פה בשבילכם.

רק ארבע אלף שקל.

איך להביא גולשים מפייסבוק לבלוג

פייסבוק הרגה את הבלוגים. אחרי שהיא הרגה אותם, היא התעללה בגופותיהם. ודרסה אותם עם שופלדוזר. קדימה, רוורס, קדימה, רוורס. ושברה עליהם סיפולוקסים. הבנתם את הפרנציפ, נכון? אז איך להביא גולשים מפייסבוק לבלוג?

אם כולם בפייסבוק, אז אף אחד לא נמצא בבלוג. ולא רק זה, אם מנסים להוציא תנועה מפייסבוק לבלוג – פייסבוק מחביאה אותנו. אשכרה. מחביאה עמוק. ואני מתכוון שפעם, כשהייתי מעלה לינקים לבלוג, אפילו אשתי לא היתה רואה אותם.

אז מה עושים? איך להביא תנועה לבלוג? הרי בלוג כותבים כדי שאנשים יקראו.

פתרון מסוים לבעיה הוא לרמות את פייסבוק. איך? פשוט לפרסם בפייסבוק יותר. יותר סטטוסים, יותר פוסטים. לא קשורים. כאלה שפשוט ייצרו חשיפה לאורך זמן. ואז לנצל את החשיפה האישית הזו, ומעת לעת להעלות לינק לבלוג (או להבטיח לינק בתגובות).

לרמות את האלגוריתם

וככה, אתם "מעלים את הדירוג" הפייסבוקי שלכם. בבדיחות איומות, ציטוטים של אמא שלכם ותמונות של הילדים. אחר כך גם תשובו ותפגעו בדירוג הזה באמצעות פרסום פוסטים בבלוג. זה לא פתרון טוב במיוחד. הוא לא יקנה לכם חשיפה גדולה. אבל הוא עדיף בהרבה על רק לפרסם פוסטים, כי אם תפרסמו רק פוסטים, פייסבוק תחביא אתכם לחלוטין. 

בסופו של דבר, בלוגים הם ריצה לטווח ארוך. ממש ארוך. חודשים, שנים. ככל שהזמן עובר ואתם מייצרים, מתמידים, מתמחים – ככה התנועה תגיע ממקורות אחרים, ובעיקר תגדיל את מספר המנויים ותביא עוד ועוד גולשים (שיהפכו למנויים) דרך גוגל.

ופייסבוק? לפייסבוק יש את סל הבעיות שלה, ואלה בעיות קשות וחריפות. הבלוג שלכם לא נמצא בסדר העדיפויות שלה וגם לא יהיה. נסו לא להסתמך על פייסבוק – לא בטווח המיידי ולא הרחוק, אבל אם אתם מוציאים שם כסף, ודאו שהוא מפנה תנועה ולידים אליכם.

לא טוב, אבל זה מה יש.

תוספת מאוחרת: יונית צוק כתבה פוסט על העניין שהגיע לכאן במהלך סוף השבוע. השורה התחתונה שלו: הפצה של בלוג זה כאב ראש שאינלתאר. רשימת תפוצה עוזרת. וסבלנות של צב. אבל צב סבלני, לא אחד מהצבים העצבניים האלה שעפים עליך כשאתה מדבר איתם לפני הקפה.

סדנת חורבן לדימוי העצמי (או: סדנה לשיווק סדנאות)

תזכורת: סדנת פייסבוק לעסקים חוזרת עם מועד חדש.
ב-1927 הטיס צ'ארלס לינדברג מטוס מעל האוקיינוס האטלנטי, ונחת מחוץ לפריס אחרי קרוב ליממה וחצי של חוסר ודאות. תוך ימים אחדים שמו נישא בכל רחבי העולם המערבי: האיש הראשון שחצה את האוקיינוס בטיסה.
שור אינאף, אחרי חודש וחצי, אותו לינדברג התחיל לפרסם בפייסבוק סדנה לחציית האוקיינוס. מעטים ידעו את זה, אבל ההרשמה לא היתה משהו. למתחרים (וליזמים אחרים), מנגד, יצאו העיניים: לא רק שהממזר הקדים אותנו והגיע לבאגט של פאריס לפני כולם (וקיבל בוחטה של כסף), עכשיו הוא גם עושה עוד ימבה פאפלים בסדנאות.
מאז, עסקי הסדנאות פורחים. סדנאות איפור, סדנאות תפירה, סדנאות כתיבה, סדנאות קופי, סדנאות סטורי טלינג וסטורי בלופינג, סדנאות הרזיה, סדנאות ריצה, סדנאות סריגה, סדנאות לעורכי סדנאות. עוד ועוד ועוד סדנאות!

ויושב העצמאי העמל כדבורה בבית, רואה מודעה של סדנה, נכנס ללינק – ופותח מחשבון. רק רגע, אז היא לוקחת 400 ש' למשתתף, מביאה 70 משתתפים וסוגרת 28 אלף שקל בשלוש שעות! מטורף! (זה כמעט כמו העמוד ההוא שלא הכניס לי 31 אלף שקל). ובלי למצמץ, הוא מתיישב לכתוב את העמוד לסדנה שלו: איך ארים לך את החיים ואהפוך אותך למיליונר בארבע שעות. תבואו. יהיה גם באן מאודה. רק 854 שקל בהקדמה מורשמת. זוז.

רגע, בעצם

ואז, רגע לפני שהוא מפרסם את המודעה, הוא עוצר רגע לעשות חשבון: המקום יעלה לי 1,000 ש'. הפינת קפה תעלה 300. הבאן עוד 700. והפרסום בטח יעלה איזה 4,000 שקל. אז 6,000 קל הוצאות. וזה בהנחה שאני יודע לכתוב ולעצב את עמוד הנחיתה בעצמי, כי אחרת הנה עפו עוד 2,000 שקל ונשארו רק 20 אלף שקל מה-28 אלף. וצריך להוריד מע"מ, אז ה-28 אלף שקל זה בעצם 24,000 שקל. ואז נשרף המחשבון.
קונה מחשבון חדש, 24 אלף שקל מינוס 8,000 הוצאות, נשאר 16 אלף שקל לשלוש שעות. מה רע?

בטח, תפתחו סדנה

תנו לי לעזור פה רגע. סדנאות זה נפלא. מעטים המקומות שבהם תלמדו על המקצוע שלכם ועל היכולת שלכם כמו בסדנאות. מעטים הדברים שישפרו אתכם כאנשי מקצוע כמו סדנאות. אחרי סדנה אחת שתעבירו תהיו הרבה יותר טובים במה שאתם עושים. לכל דבר שאתם עושים יהיה שם, ולמה שאין שם תלכו למצוא שם. ואחרי עשר סדנאות? יש סיכוי לא קטן שבאמת ובתמים תהפכו לאוטוריטות בתחום שלכם. ובצדק.
אבל יש דאון סייד. והדאון סייד הוא לא שאתה עושה רק 16 אלף שקל לסדנה (ואתם לא, כי יש עוד הוצאות, כמו אנשי פרסום ועלויות הקמת קמפיין וגוגל ופתיחת חשבון בחברת אשראי וניהול רשימת תפוצה ועוד אלף ואחד קטנים ומזנבים כאלה, וחוץ מזה סדנאות בדרך כלל לא מתמלאות לגמרי). הדאון סייד הוא מה שהדבר הזה עושה לדימוי העצמי שלכם.
אתם יושבים מול המסך, מסתכלים על חשבון האימייל שלכם. הוא מסתכל עליכם בחזרה. אתם שותקים ביחד. אולי שותים איזה כוס עארק – ולא קורה כלום. ויש הרבה ימים שבהם לא קורה כלום. הכסף יוצא ולא קורא כלום. למשה זה יקר. ומיכל משאירה פרטים אבל לא ממשיכה לעמוד התשלום. וסיגלית שואלת מתי המחזור הבא. ורמי וסמי ותמי כותבים לך שחבל שזה בבוקר, כי בערב הם בטוח היו נרשמים.
אלא אם הסדנה בערב, ואז הם כותבים שחבל שהיא לא בבוקר.
(הרבה פעמים הראשונות מצליחות מאוד, אבל אז אתם ממצים את מעגל ההכרויות שלכם ומגלים שהסדנה השלישית או החמישית הופכת להיות מלחמת חפירות).
ומה שקורה לאורך כל התקופות האלו שבהן אתם משווקים סדנאות, בהצלחה או בכישלון, הוא שההתראות על הרשמות לסדנה הן אלה שקובעות את הדימוי העצמי שלכם. יש ימים שבהם אתם יצחק תשובה, כי נרשמו חמישה אנשים, ואז אתם מריצים חשבונות בראש, איך תשווקו שלוש סדנאות בחודש ותרוויחו מיליונים. ויש ימים שבהם אף אחד לא נרשם. לפעמים יש שבועות כאלו.
וההתראות מתיבת הדואר שלכם קובעות אם אתם גאון או אפס. אפס או גאון. אין אפשרויות אחרות.
אז תפתחו, באמת תפתחו את הסדנאות האלו. אל תתנו לי לרפות לכם את הידיים. אחרי תקופה זה יהיה קצת יותר טוב. במיוחד בימים הטובים. הימים הרעים ימשיכו להיות מחורבנים. 🙂 אבל אל תפחדו. אחרי שנה, שנתיים, שלוש זה כבר יותר קל.
רק אל תצפו ל-28,000 שקל בשלוש שעות. זה לא עובד ככה.
עם ובלי קשר:
סדנת פייסבוק לעסקים ב-18.3 התמלאה. אין יותר מקום. והיום פתחתי את ההרשמה שוב: סדנת פייסבוק לעסקים ב-27.3 אחר הצהריים. תבואו.

למה כולם נשמעים אותו דבר

קודם כל: בשלישי הבא שיעור אונליין פתוח לציבור. מוזמנים להקליק פה ולהירשם. שיעור מיוחד, ספציפי, אותנטי. תבואו.

הבוקר, כמו שאני קורא איזה דיוור שאני קורא בימים אלה, ועובר משם לפוסט אחר של הבחור שכתב את הדיוור הזה, אני פתאום מוצא את עצמי מקשיב לפרסומת של ארבע דקות על קפה. נדמה לי שזה היה קפה. רגע, אני חושב לעצמי, מה קרה כאן, ומגלה שבבלי דעת מדוע וכיצד ובשל מה זה ואיך, לחצתי על לינק בפוסט, שהוביל אותי לבלוג אחר, שהוביל אותי לפודקאסט של מישהו שאני לא מכיר ושעומד לדבר על משהו שאני לא מבין, אבל קודם, פרסומת. ארבע דקות על קפה. 

זו חוויה מעט שונה בשבילי, כי דפוס הגלישה שלי מוגבל הרבה יותר. האמת היא שלרוב אני לא חורג מחמישה, שבעה או עשרה אתרים מרכזיים שמעניינים אותי, רובם אתרי חדשות בכלל. למה? אני מנחש שהגודש הוא קצת יותר מדי בשבילי. אולי אני לא יכול לקרוא פוסטים בלי ללחוץ על הלינקים, או שאני לא יכול לחוות את תחושת ההחמצה שכרוכה בלא ללחוץ על הלינקים. זה כנראה המנגנון שלי להתמודד עם עומס המידע: להצטמצם.

כלומר, מול העומס הזה, אני מרים ידיים אפריורי, הולך לוויינט סוגר את הזבל הזה בעצבים עוד לפני שהוא נטען. אחר כך אני הולך להארץ, ומשם לטוויטר. להתלונן על החשבון של הארץ.

.אבל בזמן האחרון יש לי צורך גדול ללמוד, לדעת יותר, להתרשם. אז אני חורג מההרגלים שלי, נחשף לעוד ועוד תוכן עצמאי, מרחיב דעת. וככה אני מתפתח, שותה מידע בצמא – ושומע ארבע דקות פרסומת לקפה.

אפילו בלי להעתיק

ולא יכולתי שלא לשים לב שלמרות שהתכנים האלה הם עצמאיים, למרות שלא מדובר באתרי חדשות, חלק ניכר מאוד מהתכנים שאפשר למצוא ברשת דומים זה לזה באופן מטריד. ואני לא מדבר על העתקה פרופר (יש הרבה גם מזה), אלא על רוח הדברים: איך כדאי להתנהג, מה צריך לעשות, עשר שיטות להתעלם מחתולים – רבים רבים מהדברים האלה נראים בדיוק אותו דבר.

הסיבה לכך היא כנראה המוטיבציה. בסופו של דבר, מה שעומד מאחורי אופרציות התוכן הקטנות, המתוחכמות, המהירות והעצבניות האלה, הם אנשים שרוצים לעשות כסף. הרבה פעמים אלה אנשים שממש ממש צריכים כסף. לפעמים אלה גם אנשים שהצליחו כבר לעשות המון כסף, אבל כותבים על מה שמעניין אותם – ולא מצליחים להתנער מהמוטיבציה הישנה. וככה הם עושים עוד המון כסף. נשמות אומללות. אבל מה שחשוב זה לא כמה כסף יש להם בארנק, אלא הזהות במוטיבציה, שמובילה לזהות הזו בתכנים.

לכאורה, אין עם זה בעיה של ממש. בטח לא אם אתה יצרן של התוכן הזה. אבל אם אתה צרכן שלו? הו, חביבי, אתה הולך לקרוא שוב ושוב את אותו תוכן. איך כדאי להתנהג, מה צריך לעשות, מה יזמים חייבים לזכור, עשרה דברים שלמדתי מיזמים מצליחים, עשר השיטות של היזם המצליח ו-11 שיטות להתעלם מחתולים.

כן כן.

גם אנחנו כאלה. גם אתה כזה. גם התוכן שלך כזה. כי המוטיבציה שלנו דומות. אנחנו פה כדי לעשות כסף. ואפילו כשיש לנו מספיק, בדרך כלל אנחנו ממשיכים לעשות את אותו דבר.

ואם ככה, אם התוכן אותו תוכן והמוטיבציה אותה מוטיבציה, הסיכוי היחיד שלך טו סטנד אאוט הוא להיות מסוגל להגיד את הדברים אחרת. כמו שאני ככה עושה אין אינגליש למשל. זה ייחודי. #לאבאמת

אם כל התוכן אותו התוכן וכל המוטיבציות אותן מוטיבציות, אז כדאי להציץ על מוטיבציה של מישהו אחר, לאו דווקא של הכותב. למשל, על המוטיבציה של הקורא. מה הקורא רוצה?

מה הקורא רוצה?

והקורא רוצה בית. הוא רוצה אהבה. הוא רוצה אינטימיות. הוא רוצה להרגיש שהטקסט הזה הוא עליו. או שהוא היה יכול לכתוב אותו, או שזה בדיוק בדיוק מה שהוא צריך עכשיו – ואיזה יופי שאומרים את הדברים ככה פשוט וברור. איזה יופי שהכל של הכותב מובהק. מיוחד. אותנטי. עוד פעם המילה הזאת

והנה עוד אחת מהסיבות החמקמקות האלה ללמה כדאי להיות אותנטי ואפקטיבי. אתה לא יכול להיות מיוחד אם אתה כמו מישהו אחר. וזה לא כי אתה אומר את הדברים שהוא אומר (כולנו אומרים את אותם הדברים), אלא כי אתה נשמע כמוהו. או ליתר דיוק, אתה נשמע כמו "לא אתה". ו"לא אתה" לא מעניין אף אחד. אפילו לא את אמא שלך.

רגע, אז איך לכתוב?

בסוף, אחרי שנדדתי בין פוסט לפוסט, בין פרסומת לקפה בפודקאסט לעוד כותב אחד שנשמע כמו כולם, חזרתי לסת גודין וקראתי שלושה פוסטים שלו מההתחלה עד הסוף (הם גם קצרים, כפרה עליו). בלי הפרעות. לזכותו ייאמר שהוא גם לא מרבה מדי בלינקים. ולמה דווקא אותו? כנראה כי הוא נשמע מספיק בטוח בעצמו. ומספיק מיוחד. כל כך מיוחד, שהוא מצליח להיות הכי פשוט והכי פחות מתוחכם והכי פחות מתאמץ שאפשר.

 

כנראה שככה זה כשאתה לא מנסה לחקות שום דבר, ונשמע בדיוק כמו עצמך.

==

ועוד פעם תזכורת מוטיבציה: ביום שלישי, 8.3, שיעור כתיבה אפקטיבית 1.0. אתם מוזמנים. אני אהיה שם, ואנסה לעזור לכם למצוא את עצמכם.