מחשבות על עסקים Archives - כתיבה אפקטיבית

רוב הסיכויים שבוערים לכם התחתונים

תגידו, יש מצב שאתם מוכרים בגדי ים? גלשנים? צעצועי פלסטיק לחוף הים?

אם כן, הדיוור הזה לא בשבילכם. כלומר, אתם יכולים לקרוא אותו. כדאי לכם. הוא פצצה של דיוור. אם תחפשו טוב טוב, אולי תמצאו בו משולש רומנטי לוהט, ארמדיל קטוע רגל ומתכון לצ'ילי נון קארנה, אבל זה מקרי לגמרי. אני לא כתבתי בפוסט הזה דברים כאלה. זה הכל אצלכם בראש. אם תדמיינו אותם – הם יבואו.

לעומת זאת, אם אתם אנשים רגילים שלא מוכרים בגדי ים, גלשנים וצעצועי פלסטיק לחוף הים (ולאמבטיה), אז יכול להיות שאתם מקבלים בימים אלה הרבה פחות לייקים. ומילא זה. אלה כולה לייקים. יש סיכוי סביר ש:

– אנשים קוראים פחות את הפוסטים שלכם.

– אנשים מבקרים פחות בבלוגים שלכם.

– אנשים שולחים לכם פחות אימיילים.

והכי גרוע:

אנשים קונים מכם פחות.

זה לא אתם. זה לא הפוסטים שלכם. הם לא גרועים. אתם לא צריכים להחליף מקצוע. אתם לא צריכים לפטר את היועץ העסקי שלכם. הכל בסדר. אתם בסך הכל סובלים מתקופת השפל שכלכלנים זוכי פרס נובל כבר כינו בשם המקצועי "אוגוסט".

ב"אוגוסט", אם אתם לא בעסקי הקיץ, החופשה, הים והמזגן – סטטיסטית, העסקים שלכם טובים פחות מבדרך כלל. וזה לא מסובך להבנה: זה כי הלקוחות שלכם בחופש. והילדים שלהם בחופש. והילדים שלכם בחופש. ואתם בחופש.

וזה גם בגלל שגהינום בחוץ. ואם אתם מרגישים שבוערים לכם התחתונים, רוב הסיכויים שזו לא בעיה רפואית. רוב הסיכויים שאשכרה בוערים לכם התחתונים. ותכף זו תהיה בעיה רפואית.

טיפ כתיבה חשוב: תכבו.

(כן כן, ברוכים הבאים לניוזלטר שלא מפסיק לתת. כזה אני. בן אדם שאין דברים כאלה.)

ותנשמו עמוק. המחלה הזו שקוראים לה אוגוסט אורכת בדרך כלל 31 יום, ונכון לעכשיו נשארו 24 יום עד שהכל ישתפר ותקבלו את החגים בפרצוף (אתם רואים, אני גם מארגן לכם אופטימיות על הדרך. אמרתי לכם: לא מפסיק לתת.)

והנה העניין החשוב:

אם אתם עובדים על התוכן שלכם, אם אתם ממשיכים לפרסם בבלוג ובפייסבוק ובעסקי ובפרטי ובלינקדאין ובניוזלטר – אל תפסיקו! הערך של מה שאתם עושים גדול הרבה הרבה יותר מסך כל הלייקים הנוכחי שלכם. הוא גדול הרבה יותר מסך הכניסות הנוכחיות לבלוג. הוא אפילו גדול הרבה יותר מסך הקניות בעמוד העסקי שלכם.

מזכיר לכם: שיווק באמצעות תוכן זה מרתון. בעצם אולטרה-מרתון. ככל שאתם רצים יותר זמן ויותר רחוק, אתם צוברים עוד ועוד עוקבים וקוראים, ומעמיקים את מערכת היחסים שלכם איתם.

ולכן, גם אם לא תראו תוצאות עכשיו או בספטמבר, הם בוא יבואו. באוקטובר או בנובמבר.

או שבאביב הם ישובו חזרה, אנא עארף.

המלצה:

אולי אמרתי את זה בעבר. אם כן, זו עוד הוכחה שכדאי לקרוא את הניוזלטר הזה: אתם חייבים לקרוא את שלום בוגוסלבסקי. איזה כיף זה כל כך הרבה חשיבה ביקורתית באדם אחד. תענוג.

וזהו להיום. תזכרו: החיים הם לא תמיד מה שרואים על פני השטח. למשל, אלה לא באמת מפלצות איומות, נוטפות ריר ומסריחות שיוצאות מהמערות המצחינות שלהן. אלה בסך הכל הילדים שלנו שפותחים את הדלת של החדר. בספטמבר ייתכן שהם יהיו נחמדים מחדש. ייתכן. לא בטוח. בואו נקווה. בינתיים: תנו להם כסף. הם יילכו.

ותאהבו את עצמכם. מגיע לכם.

סדנה

הסדנה של 26 באוגוסט אינה ככל הסדנאות. היא הולכת להיות מיוחדת במיוחד. אחרת. כמעט אחרת לגמרי. הסדנה הזו תיוחד לטקסטים שלכם: במקום לדבר הרבה על עקרונות, נדבר על הפוסטים שלכם ועל העקרונות שאפשר ללמוד מהם (וכמובן: נשפר אותם. במקום.) הסדנה מתאימה מאוד גם למי שהשתתף בעבר. כל משתתף יקבל את תשומת הלב שמגיעה לפוסט שלו.

יהיה מגניב מאוד. ומכיוון שסוף אוגוסט, גם יהיה אינטימי למדי. בקיצור, קדימה, בואו. ותביאו חברים.

 

כתיבה ונון-קונפורמיזם

מה מעניין אנשים לכל הרוחות. ועוד יותר ממה מעניין אנשים: מה מעניין אותי? כי אני יושב פה מול המסך ומדמם מהאוזניים. אני קורא פוסטים ומדריכים ועולמות חדשים שכולם נורא נורא מתלהבים מהם – וממלמל לעצמי "כבשים. למה כולם כבשים?"

מה שאומר שבעצם, אולי לא כדאי לכם לשים משקל גדול מדי על הטעם שלי. אני חושב על איך לכתוב לאנשים שחושבים שהם אינטליגנטים. אנשים שחושבים שהם מיוחדים.

בעצם, אני חושב על איך לכתוב לאנשים שחושבים שהם נון-קונפורמיסטים.

(כי כולם חושבים שהם אינטליגנטים, לפחות במידה, וכולם כולם בטוחים שהם מיוחדים. אין חברה שנכנסתי אליה ולא שמעתי בה "אנחנו לא כמו כולם. אנשים פה הם <הכניסומשהו> מיוחד! במיוחד! וזה ייחודי! נורא ייחודי!)

אבל נון-קונפורמיסטים? לא כולם חושבים שהם נון-קונפורמיסטים. יתרה מכך, רוב האנשים לא רוצים להיות נון-קונפורמיסטים. רוב האנשים אומרים לילדים שלהם (כמו כולם), "למה אתה לא יכול להיות כמו כולם?" נון-קונפורמיסטים ממש לא רוצים להיות כמו כולם. הם רוצים להיות מיוחדים. הם רוצים ללבוש דזיגואל ולנסוע במיני ולגור בנווה קקי.

בקונפורמיזם אין חדשנות

אוי. הכנסתי את עצמי ללופ. אולי בעצם כולם רוצים להיות נון-קונפורמיסטים?

לא, אני אני שלא. מוטב לי להניח שלא כולם רוצים דזיגואל או מיני או סוויץ' של נינטנדו. רק הנון-קונפורמיסטים. ועוד כמה.

ואם אמלט לרגע מההתפלפלות, מה שאני מנסה לומר בעצם, הוא שבקונפורמה לא באמת יכולות להיוולד דעות חדשות ומעניינות. טויוטה וראשון לציון ואייל גולן וברבי זה לא מעניין. זה לא מיוחד. זה בדיוק בדיוק בדיוק כמו כולם. יכול להיות שכולם אוהבים את זה, יכול להיות שלכולם יש כזה. סביר להניח שאפשר לעשות ים כסף מטויוטה וראשון לציון ואייל גולן וברבי – אבל אלוהים, איזו שממה תרבותית ואינטלקטואלית הם מביאים איתם.

רוצים להיות מליאנים? דברו על הפות מוביל שלכם, השחיתו את הדיונות שלכם, הסלילו את בניכם ובעיקר את בנותיכם. ככה עושים מותגים במאה הזו.

או שתהיו מעניינים. יש בזה פחות כסף, פחות לקוחות יותר מאמץ, יותר תסכול – אבל הרבה הרבה יותר ערך. חוץ מבמקרה המאוד מיוחד שבו אתם מיוחדים. אז, חברים, אתם יכולים להביא את המכה.

וחוץ מזה, אם אתם מיוחדים, אז יש במה שמעניין אתכם גם את עצמכם. ותאמינו לי, אם יש דבר אחד בעולם שאסור לוותר עליו, אפילו יותר מכסף, זה עצמכם.

==

(פה אני כותב כתיבה ונון-קונפורמיזם בשביל SEO. אם הגעתם עד לפה, אנא התעלו מהפסקה האולטרה מיותרת הזו. אני מתנצל. בסך הכל מעלים פה קרבנות למולך הגוגל.)

כלים, מיומנויות, תחושת כישלון ומבוא ללעיסת חצץ

לא יודע איפה קראתי בזמן האחרון על הבלוף של ה"כלים". על זה שכולם רוצים לקבל מהמרצים שלהם כאן ועכשיו כלים אפקטיביים שיעזרו להם לעשות את העבודה שלהם בקלות, ושזה לא באמת עובד ככה. ציטטתי לא מזמן את המשפט הזה לפיו אם לחיים היו הוראות הפעלה, כולנו היינו מיליארדרים עם קוביות בבטן.

"כלים" אף פעם לא יחליפו מיומנות עמוקה. גם אם תלכו מחר למפגש של כמה שעות על עמידה מול קהל, לא תדעו לעשות את זה כמו מרצה כוכב. אפילו אם תקפצו מחר לאימון כדורסל כולל סדנה מעשית, סרטונים, הפעלה פיזית ומתנות למשתתפים – לא תתקרבו ליכולת של שחקן כדורסל סביר. אני מנחש שחלקכם גם לא יצליחו להטביע. וזה למרות שנתנו לכם כלים באימון.

אז עזבו אתכם מכלים. רוצים מיומנות? תתאמנו.

מחשבות נטולות גלוטן

בחג השני רבצתי על הספה של אחותי. היא הסבירה לי את רוב מה שאתם קוראים כאן היום: שהעולם מלא במאות אלפים, אולי מיליוני אנשים שניסו לכתוב 2,000 מילה ביום (כמו סטיבן קינג) או אפילו רק 500 מילה ביום (כמו המינגוויי). האנשים האלה לא מצליחים לכתוב ככה כי זו לא העבודה שלהם. כי הם לא פנויים לזה באופן מלא. במקום כתיבה יש להם תחושת כישלון.

ומכיוון שהם לא הצליחו אף פעם ליצור רצף כתיבה משמעותי וארוך, הם גם צריכים להתחיל כל פעם מאפס. ותאמינו לי, הכי קשה בכתיבה זה להתחיל. ולחפש את הזרימה הזו, שמוציאה מילים כמעט ללא מאמץ. כמו קילומטרים מקנייתי, כמו סלסול מתימני, כמו תלונה מאמא שלי.

יש רק דרך אחת לכתוב: צריך לעשות לזה מקום. כל יום, כל שבוע, כל חודש. אם תעשו לזה מקום כל יום, יהיה לכם יותר קל להתחיל אחרי שבוע או שבועיים. אם תעשו לזה מקום כל שבוע, יהיה לכם יותר קל אחרי חודש או חודשיים.

והדרך האחת הזאת? היא לא באמת דרך אחת. היא תשתנה לכם כל פעם מחדש. כי ככה זה עם הכתיבה. זה קצת כמו להחזיק מים: לפעמים יש לכם מימיה ולפעמים אתם מנסים לחפון ורואים איך כל זה נוזל בין האצבעות. וזה שיש לכם מימיה היום, לא אומר שמחר תזכרו איפה שמתם אותה.

אז מה עושים?

כותבים כל בוקר. או כל ערב. לבד. או שכותבים במסגרת. מצטרפים לקבוצה. כתיבה היא כמו כל הדברים הטובים בחיים: כמו כושר, כמו תזונה, כמו מדיטציה. כמו להפסיק לעשן.

כמו ללעוס חצץ.

המסגרת הקרובה שלי נפתחת ב-24.4. אתם מוזמנים.

ובכל זאת, אביב, אז אם אתם ממש ממש חייבים כלים, אז הנה כמה:

יש פה.

ופה.

ופה.

ופה.

המלצה:

כנרת רוזנבלום כותבת כבר הרבה הרבה זמן את הבלוג המשובח פריזאית. חוץ מזה יש לה בלוג על יעוץ ארגוני שמצליח לחמוק ממלכודת הבנאליות שכל כך הרבה יועצים נופלים בה. בכלל לא מובן מאליו.

איך נותנים ערך

הקטע המטריד ביותר בעשרת הדיברות הוא "אני ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. תן ערך ללקוחותיך". מה ערך מה? מה זה לתת ערך? איך נותנים ערך? מאיפה מביאים אותו? למה כל הזמן מבקשים מאיתנו לתת ערך?

ומה זה בכלל הערך הזה?

ערך הוא משהו ששווה משהו. או שהוא השווי של המשהו הזה. אם תחפשו "ערך בוויקיפדיה" תיזכרו שכל מה שכתוב בוויקיפדיה (ובאנציקלופדיה) מופיע תחת השם הגנרי "ערך".

ותחשבו רגע על צורת הרבים של זה: "ערכים". אוהו! הנה לכם אחלה שדה מוקשים. מה זה ערכים למען השם?

איך נותנים ערך בתוכן

אז איך מפרקים את זה? איך נותנים ערך? איך פיצוציה, מאמן אישי, יועצת קריירה, מאמנת כושר, תזונאית, איש תוכן, מעצבת, כולם כולם, נותנים ערך? וביתר שאת: איך נותנים ערך בחינם? איך נותנים ערך בתוכן? (כי הרי ברור איך נותנים ערך בתשלום: מספקים שירות או מוצר.)

מה זה הערך הזה?

התשובה מורכבת, כי כל אחד מאיתנו מעניק ערך לדברים אחרים, ויותר מזה, שני אנשים בדרך כל יעניקו ערך שונה לאותו דבר. וזה לא פלא: המשמעות שמעניק ילד בכיתה ב' לשטר של עשרים שקל שונה מזו שמעניק לה מיליונר. המשמעות שמעניק לביקור בחוף הים אדם שגר ברמת הגולן שונה מזו שנותן לה מישהו שגר חמש דקות מהחוף.

כלומר, לא משנה מה תתנו, יש אנשים שעבורם יהיה לכך ערך משמעותי – ואחרים שלא יעריכו את התוכן שלכם כלל.

ולכן, המפתח הוא שלתוכן שאתם נותנים יהיה ערך עבורכם. הוא יהיה משמעותי בשבילכם כאנשי מקצוע. אם את גרפיקאית ואת נותנת תוכן שמועיל לגרפיקאים, סביר מאוד להניח שהתוכן הזה יועיל גם לאנשים שצריכים טיפים על גרפיקה. אם אתה אופה שנותן טיפים לקירור עוגות, רוב הסיכויים שהם יועילו גם לקונדיטורים וגם לאנשים שאופים עוגה לשבת.

וזו בעצם התשובה המלאה: ערך בעל תוכן הוא ערך שהיה מועיל לכם אם הייתם מקבלים אותו. יכול להיות שזה היה נכון פעם, בעבר, כשהייתם חסרי ניסיון וייתכן  שזה נכון להיום בבוקר. אבל זה המבחן: אם הייתי לומד את השיטה הזו, אם הייתי מקבל את המידע הזה, אם הייתי שומע על הפטנט הזה – האם הייתי איש מקצוע טוב יותר? האם היה לי קל יותר לבצע את מה שאני צריך לבצע? האם הייתי מחכים מהמידע הזה? האם הייתי נהנה ממנו? אם התשובה היא כן, הידד, מצאתם את הערך.

מפגש אני לא יודע

אהלן, לפני הכל, לא עובד עליכם. זה ברצינות הפוסט הזה, למרות ש-1 באפריל.

לעניין:

אנחנו לא בטוחים. אנחנו לא יודעים. אני לא יודע אם קודם להכין לוגו או להתחיל לפנות ללקוחות, אני לא יודעת אם להקים דף נחיתה או אתר אינטרנט, אני לא יודע אם להציע הרצאה או סדנה. אנחנו לא יודעים אם לעזוב את הכל ולהקים סטרט-אפ, או להמשיך לעבוד כשכירים עוד חצי שנה ואז להחליט.

כולנו לא יודעים. כולנו לא בטוחים. איך להתפרנס בחודש הבא, איך לצמוח, האם לעזוב את המשכורת הבטוחה, האם לעבוד פחות, להרוויח פחות ולהיות יותר עם הילדים. אין לזה סוף. אנחנו חיים בחוסר ודאות מוחלט לגבי אינספור עניינים.

אז הנה הצעה: בואו לדבר על הדברים שאתם לא בטוחים לגביהם, בואו להתייעץ. ולא רק איתי, אלא זה עם זה.

התייעצות!

ביום שלישי, 3.4, שעה 18:00, למשך שעתיים, אולי טיפונת יותר, אני פותח ועידה אונליין. ועידת ההתייעצות הראשונה של כתיבה אפקטיבית.

רוצים להשתתף?

שלחו לי אימייל: bashanpr@gmail.com. כתבו על מה אתם רוצים להתייעץ. במה אתם לא בטוחים. תקבלו הזמנה לפגישת אונליין (באמצעות תוכנת zoom). אני מניח שנוכל להקשיב ל-5-10 אנשים במשך שעתיים. 

דברים שכדאי לזכור:

מבטיח לנסות לתת גם מהניסיון שלי, אבל לפעמים תקבלו ממני רק הקשבה, כי יש אנשים שמבינים יותר ממני. ואולי אולי תקבלו זווית נוספת מעוד אנשים.

כדאי לבוא ולהקשיב: הרבה פעמים, לאנשים יש בעיות דומות.

רשימת הדוברים (מתייעצים) תיקבע לפי סדר הפניות. מי שיפנה ראשון ידבר ראשון וכן הלאה.

אין הגבלת משתתפים. אין מינימום ואין מקסימום. אם נהיה שם אני וחתול, נתייעץ אני וחתול.

בשלב זה, אין הקלטה.

חג שמח. 🙂

צפריר

תעשה לי טובה

יש אנשים שיודעים לבקש. אולי הם מרגישים שמגיע להם. אולי הם מבינים את העניין של פיזור המשאבים על פני האנושות: "היי, יש לך כדור ואתה לו משחק בו. תעשה לי טובה ותשאיל לי אותו, "היי, אתה נוסע לתל אביב. תעשה לי טובה וקח אותי איתך", "היי, את מעצבת נהדרת, תעשי לי טובה ותעצבי לי  האתר".

מצד אחד, זו יכולת מרוממת נפש ומעוררת התפעלות. הלא כולנו זקוקים לעזרה מדי פעם. ורובנו לא מבקשים. לא נעים לנו. אנחנו לא רוצים להיראות כמו אנשים עם קושי או צורך שאין לו מענה. ועוד יותר מזה, אנחנו לא רוצים להטריד. בכל זאת, האישה שם, עם היכולת או הכישרון, בטח צריכה לעשות משהו עכשיו.

מצד שני, צריך להודות. לפעמים אנשים שמבקשים מגזימים. "אתה לא צריך את הכדור הזה יותר, נכון?" "תן לי את האוטו שלך מחר בבקשה", "תעשה לי טובה, תארח אותי ואת הילדים ביולי" "תעשה לי טובה, תעצב לי את המשרד".

לעזור לאנשים שמבקשים זה נהדר, אבל אל תשכחו את הגבולות שלכם. את העובדה שלפעמים אתם רוצים את הסלון שלכם לעצמכם. וגם את זה שהכישרון או היכולת שלכם מפרנסים אתכם. יש אנשים שפשוט מבקשים ומבקשים ומבקשים. עד שהם מבקשים שתעבדו בשבילם בחינם. הם קוראים לזה "תעשה לי טובה".

שמרו את הצדקה למי שצריך אותה

אל תגזימו עם הטובות. אל תרגישו לא נעים. אם אתם עובדים בשביל מישהו – מגיעה לכם תמורה. את הצדקה תשמרו למי שזקוק לה באמת, ואל תבזבזו אותה על אנשים שאף פעם לא יפסיקו לבקש.

 

פרספקטיבה

קרה לכם שעמדתם בפקק ביציאה או כניסה לכביש, ומישהו חתך את התור ונכנס לפני כולם? איזה חרא בן אדם, הא?

קרה לכם שנורא מיהרתם לרופא של הילדה, למורה של הילד, לפגישה בעבודה, לשירותים, שלא יכולתם להתעכב אפילו לשנייה, וחתכתם את התור? וכל האנשים האלה שמצפצפים, מה הם עושים עניין? זה פעם אחת וזה באמת דחוף, לא ככה?

פרספקטיבה.

הילד הזה הוא עבריין

יצא לכם לחכות לילד בן  15עד שתיים או שלוש או ארבע לפנות בוקר, לא להשיג אותו, לקלל, להתעצבן, להרהר אם לפנות למשטרה? ואחרי זה, כשהוא חוזר, לגלות שהוא בכלל לא חשב שזה ביג דיל? "הסתובבתי עם חברים." חתיכת ממזר לא מחונך!

יצא לכם להיות בני 15 ולשבת עם החבר'ה על הברזלים, עם גרעינים או בלי גרעינים, עם סיגריה או בלי סיגריה, מה זה משנה? כשישבתם שם על הברזלים, חשבתם על אבא ואמא בבית?

פרספקטיבה.

הרגע הזה שבו אתם מצליחים להוריד משקפיים ולזכור למה הצד השני מתנהג ככה. הרגע שבו אתם נזכרים מה עובר לו בראש – זה הרגע שבו אתם באמת מסוגלים לגשר על הפערים ביניכם: להפסיק לכעוס, לסלוח, לעניין, להיות אמפתיים, לרגש, למכור.

שמישהו יזמין את חברה קדישא. פייסבוק מתה

בשבת התקשרה אלי רונית, מנהלת הדיגיטל שלי, והציעה לכבות את כל הקמפיינים. "ערב פסח", היא אומרת לי. "הקמפיינים יקרים נורא, ואנשים קונים חולצות לבנות לסדר. חולצות לבנות וחומרי ניקוי." לכו תילחמו נגד קסטרו וסאנו ז'אוול על נדל"ן פייסבוקי.

אמרתי לה לכבות. מה שלא אמרתי לה זה שהבעיה היא לא פסח, לא קסטרו, לא סאנו ז'אוול ולא הצרבת של פסח. הבעיה היא שפייסבוק מתה. אנשים לא יודעים את זה עדיין. הם מתנהגים כאילו הכל כרגיל, כאילו שום דבר לא השתנה פה מאז שא.ד גורדון ייבש ביצות והקים את הרשת החברתית, אבל זה לא בדיוק ככה. פייסבוק היא כמו כוכב שאנחנו רואים בשמיים למרות שהוא כבר מת מזמן: היא הולכת כמו רשת חברתית, מתנהגת כמו רשת חברתית, אבל למעשה היא נבלה שהולכת ומרקיבה מתחת קצות האצבעות שלנו.

(וסליחה על הדימוי.)

לא עוד היפסטר

כשג'ים קארי קרא לאנשים לסגור את חשבון הפייסבוק שלהם, הוא עדיין נראה כמו היפסטר מטורלל כי הוא ג'ים קארי, אבל כשאילון מאסק סוגר את העמודים של טסלה ו-SpaceX רק כי מישהו צייץ לו בטוויטר "נראה אותך עושה את זה", זה כבר עניין אחר. מאסק הוא אחת מאושיות החדשנות והעסקים המובילות בעולם. הוא לא עוד בדרן.

 

וזו לא רק שערוריית כריית המידע של גולשים בפייסבוק שהרגה את הרשת. זה בסך הכל עוד סימפטום לעובדה שפייסבוק כבר לא בטוחה שהיא רוצה להיות פייסבוק. החבר'ה שמה באמריקה התעוררו בוקר אחד והבינו שאם אתה לא מוכן לחשוף את הילדים שלך למוצר, אז אולי גם לא ראוי לדחוף אותו למיליארדי גולשים ברחבי העולם. הם גילו שיש להם מצפון.

 

(ולי זה מזכיר את המערכון של דב נבון בתור שחקן כדורגל שעומד מול שער ריק וחושב בקול רם: "בעצם, בשביל מה אני עושה את זה? בשביל מה זה חשוב?")

 

עכשיו, אפשר להסכים או לא להסכים אם מה שאני אומר. זה בטח גם לא מתיישב עם העובדה שכרגע פרסמתי סטטוס ושמחר יש לי סדנת פייסבוק לעסקים, אבל התהליך יצא לדרך, וספק רב מאוד אם אפשר לשנות את מהלך ההיסטוריה: אנשים הולכים ופוקחים את העיניים לנגד המצב שבו הם והפרטים האישיים שלהם הפכו למוצר עובר לסוחר. וכן, משווקים קטנים וגדולים מבינים שמה שפייסבוק הציעה להם ועד לא מזמן היה מאוד מאוד כדאי – פשוט כבר לא עובד.

גם קסטרו.

גם סאנו ז'אוול.

אפילו אני.

אז מה עושים?

מה זה אומר? בטווח המיידי, כדאי להוציא הרבה פחות כסף בפייסבוק, במיוחד בתקופות של ערב חג ומבצעים גדולים. בטווח הבינוני והארוך זה אומר שנמצא משהו אחר. פייסבוק כנראה לא תיעלם, אבל הכוח שלה בחיים שלנו יילך ויפחת. משהו אחר יבוא במקומה.

ועצה קטנה לאנשי דיגיטל: חפשו את המשהו האחר הזה בשבע עיניים. אולי הוא כבר פה ואולי יגיע בקרוב. גם כי תצטרכו אותו כדי להישאר בביזנס וגם כי בשנים הראשונות תעשו שם טונות של כסף ללקוחות שלכם (ולעצמכם) בקמפיינים. ואם יש לכם עצות טובות על ערוצי הפצה אחרים און ואופליין, שתפו אותי. מבטיח להעביר הלאה את מה שעובד.

בינתיים, הטלגרם שלי נמצא פה. לא יודע אם טלגרם זה הערוץ הבא, ולא, עוד אין לי שום מושג מה לעשות עם זה (חוץ מלהתחיל להעלות לשם פוסטים), אבל זה קצת כמו שאמא שלי אמרה לי פעם על עוד סט של סכו"ם לקראת פסח:

"נו, יותר טוב שיהיה בבית".

==

קוד הקופון לסדנה של מחר: new

למה לבוא: כי בשנה, שלוש השנים או חמש השנים שייקח עד שפייסבוק תשקע אל המצולות, אתם, החברים שלכם, המעסיקים שלכם, העובדים שלכם וכל הלקוחות שלכם – כולם עדיין שם. אלא אם אתם מוכרים לטסלה. ולג'ים קארי. ואת מה שתלמדו מחר, תנצלו כל יום בשנה, שלוש השנים או חמש השנים הבאות.

וכנראה גם ברשת הבאה.

סוד סודי על נכסים דיגיטליים

הנה אמת נסתרת על נכסים דיגיטליים: על עמודי נחיתה ודפי פייסבוק, אתרי אינטרנט, רשימות תפוצה ומנויים ליוטיוב שלכם.

הנכסים האלה הם הרבה מאוד עבודה. לא רק ליצור אותם. גם אחרי שעברתם את דרך החתחתים ההיא. גם אחרי שהרמתם סוף סוף עמוד, רשימה, חשבון טוויטר. כל אלה. הם עבודה. ים של עבודה.

אין מנוחה 🙁

מה אתם חושבים, שבן אדם שיושב על רשימת תפוצה של מיליון לקוחות יכול ללכת לנוח? לא. למעשה, הנכס המטורף הזה לא שווה כלום אם לא תעבדו בשבילו. כמו שדה: לא תשקו: לא ייתן תנובה. לא תדשנו: לא ייתן יטבתה. אפילו דף מכירה שמכר כבר במיליונים יאבד תנופה עם הזמן. בהתחלה יהיו בו פחות תנועה ופחות קונים, ואחרי לא הרבה זמן לא יישאר בו כלום.

כמו שדה שבשנה שעברה נתן מלוא הטנא רב פאר, אבל בשנה אחת ללא טיפול הפסיק להניב תוצרת.

תזכרו: נכסים דיגיטליים זה יופי. אבל נכסים דיגיטליים הם גם התחייבויות. אכבר התחייבויות. אז תמיד תבדקו טוב טוב: כמה אני מוכן לעבוד בשביל ההתחייבות הזו, וכמה תוצרת היא נותנת.

ואם לאורך זמן התשואה על הנכס שלכם לא מצדיקה את הטיפוח שלו, אז כדאי גם לבדוק האם זה הנכס הנכון בשבילכם.

כן, אפילו אם זו רשימת תפוצה של מיליון לקוחות.

 

לענות או לא לענות לטלפון

לפני כמה שנים, איש אחד, נורא נורא מפורסם, החליט שהוא רוצה לעזור לי. ככה סתם. לא ביקשתי, לא תחננתי, לא הרמתי טלפון. כלום. מצאתי חן בעיניו בטוויטר – והוא החליט שהוא עוזר לי. אולי נתקלתם בו. הוא מאמן מהטלוויזיה והרדיו. עם קרחת ועודף מטראז'. אני לא רוצה לתת יותר מדי פרטים שעלולים להסגיר אותו.

בקיצור, השבוע אני מרים אליו טלפון. שש שנים לא החלפנו מילה. אחרי שנייה הוא עונה: "מה העניינים! איפה אתה?"

יש עוד איזה בחור מאוד מאוד מפורסם שאני בקשר איתו. גם אותו אתם מכירים. מהטלוויזיה והרדיו. לא משנה מי. הוא אלוף בניהול זמן ובעוד אלף דברים. מהמוצלחים המעצבנים האלה. פעם הוא אמר לי, "תקשיב צפריר, אימיילים נכנסים? טלפונים? וואטסאפים? המסנג'ר של פייסבוק? כולם מייצגים אנשים שרוצים ממך משהו. כשאתה הולך לעבוד – תתעלם מהם. תענה להם פעם בשעה, פעם ביום, פעם בשבוע. תנהל אותם, אל תיתן להם לנהל אותך."

וחשבתי לעצמי שהוא מאוד חכם, הבחור הזה.

ושכל אחד מאיתנו צריך להחליט מי הוא. מי נמצא בצד הזה של הטלפון: אחד שעונה, או אחד שלא נותן לאנשים מהצד השני לנהל אותו. וזה נכון שבעתיים כשיש לך המון לקוחות. או אנשים שעוקבים אחרי מה שאתה עושה ואפילו לא משלמים על זה: מי אתה? אתה זה שעונה לאימיילים או זה שמקדיש להם רק שעה בשבוע, שעה בחודש, כי אף אחד לא ייקח ממך את ניהול הזמן שלך.

לא שופט

אם אני נשמע כמו מישהו ששופט את אחת מהבחירות האלו, אני מתנצל. אני ממש לא. כל אדם זכאי לעשות את ההחלטות שלו לגבי החיים שלו ולגבי הזמן שלו. וגם מי שמקפיד באדיקות ייקית לא לסטות מהמסלול שלו ראוי להרבה הרבה הערכה.

אבל אני? אני מעדיף ללמוד מהמאמן הקרח. גם כי הוא הוכיח מזמן שהוא מענטש. וגם כי איזה יופי שיש שם בן אדם בצד השני! אני מעדיף לענות לטלפון. גם אם אני עמוס. גם אם הוא לא מפסיק לצלצל. גם אם אין לי זמן. אני מעדיף לדבר עם האיש שבצד השני. בטח אלמד ממנו משהו, אפילו אם הוא לא משלם.

אם לא עניתי, תשאירו וואטסאפ. מבטיח לחזור אליכם אחר כך.

#לב

052-7294433

המלצות טוויטר:

לינוי גר בפן: כמה טובה בטלוויזיה וברדיו, ככה עוד יותר בטוויטר.

מיכאל זילברמן: אב השנה ואיש מרתק תמיד.

עודד קרמר: סטורי טלר נהדר. ולמרבה הצער, אוהד מכבי תל אביב. אנשים אינם מושלמים.