ניהול תוכן Archives - כתיבה אפקטיבית

רוב הסיכויים שבוערים לכם התחתונים

תגידו, יש מצב שאתם מוכרים בגדי ים? גלשנים? צעצועי פלסטיק לחוף הים?

אם כן, הדיוור הזה לא בשבילכם. כלומר, אתם יכולים לקרוא אותו. כדאי לכם. הוא פצצה של דיוור. אם תחפשו טוב טוב, אולי תמצאו בו משולש רומנטי לוהט, ארמדיל קטוע רגל ומתכון לצ'ילי נון קארנה, אבל זה מקרי לגמרי. אני לא כתבתי בפוסט הזה דברים כאלה. זה הכל אצלכם בראש. אם תדמיינו אותם – הם יבואו.

לעומת זאת, אם אתם אנשים רגילים שלא מוכרים בגדי ים, גלשנים וצעצועי פלסטיק לחוף הים (ולאמבטיה), אז יכול להיות שאתם מקבלים בימים אלה הרבה פחות לייקים. ומילא זה. אלה כולה לייקים. יש סיכוי סביר ש:

– אנשים קוראים פחות את הפוסטים שלכם.

– אנשים מבקרים פחות בבלוגים שלכם.

– אנשים שולחים לכם פחות אימיילים.

והכי גרוע:

אנשים קונים מכם פחות.

זה לא אתם. זה לא הפוסטים שלכם. הם לא גרועים. אתם לא צריכים להחליף מקצוע. אתם לא צריכים לפטר את היועץ העסקי שלכם. הכל בסדר. אתם בסך הכל סובלים מתקופת השפל שכלכלנים זוכי פרס נובל כבר כינו בשם המקצועי "אוגוסט".

ב"אוגוסט", אם אתם לא בעסקי הקיץ, החופשה, הים והמזגן – סטטיסטית, העסקים שלכם טובים פחות מבדרך כלל. וזה לא מסובך להבנה: זה כי הלקוחות שלכם בחופש. והילדים שלהם בחופש. והילדים שלכם בחופש. ואתם בחופש.

וזה גם בגלל שגהינום בחוץ. ואם אתם מרגישים שבוערים לכם התחתונים, רוב הסיכויים שזו לא בעיה רפואית. רוב הסיכויים שאשכרה בוערים לכם התחתונים. ותכף זו תהיה בעיה רפואית.

טיפ כתיבה חשוב: תכבו.

(כן כן, ברוכים הבאים לניוזלטר שלא מפסיק לתת. כזה אני. בן אדם שאין דברים כאלה.)

ותנשמו עמוק. המחלה הזו שקוראים לה אוגוסט אורכת בדרך כלל 31 יום, ונכון לעכשיו נשארו 24 יום עד שהכל ישתפר ותקבלו את החגים בפרצוף (אתם רואים, אני גם מארגן לכם אופטימיות על הדרך. אמרתי לכם: לא מפסיק לתת.)

והנה העניין החשוב:

אם אתם עובדים על התוכן שלכם, אם אתם ממשיכים לפרסם בבלוג ובפייסבוק ובעסקי ובפרטי ובלינקדאין ובניוזלטר – אל תפסיקו! הערך של מה שאתם עושים גדול הרבה הרבה יותר מסך כל הלייקים הנוכחי שלכם. הוא גדול הרבה יותר מסך הכניסות הנוכחיות לבלוג. הוא אפילו גדול הרבה יותר מסך הקניות בעמוד העסקי שלכם.

מזכיר לכם: שיווק באמצעות תוכן זה מרתון. בעצם אולטרה-מרתון. ככל שאתם רצים יותר זמן ויותר רחוק, אתם צוברים עוד ועוד עוקבים וקוראים, ומעמיקים את מערכת היחסים שלכם איתם.

ולכן, גם אם לא תראו תוצאות עכשיו או בספטמבר, הם בוא יבואו. באוקטובר או בנובמבר.

או שבאביב הם ישובו חזרה, אנא עארף.

המלצה:

אולי אמרתי את זה בעבר. אם כן, זו עוד הוכחה שכדאי לקרוא את הניוזלטר הזה: אתם חייבים לקרוא את שלום בוגוסלבסקי. איזה כיף זה כל כך הרבה חשיבה ביקורתית באדם אחד. תענוג.

וזהו להיום. תזכרו: החיים הם לא תמיד מה שרואים על פני השטח. למשל, אלה לא באמת מפלצות איומות, נוטפות ריר ומסריחות שיוצאות מהמערות המצחינות שלהן. אלה בסך הכל הילדים שלנו שפותחים את הדלת של החדר. בספטמבר ייתכן שהם יהיו נחמדים מחדש. ייתכן. לא בטוח. בואו נקווה. בינתיים: תנו להם כסף. הם יילכו.

ותאהבו את עצמכם. מגיע לכם.

סדנה

הסדנה של 26 באוגוסט אינה ככל הסדנאות. היא הולכת להיות מיוחדת במיוחד. אחרת. כמעט אחרת לגמרי. הסדנה הזו תיוחד לטקסטים שלכם: במקום לדבר הרבה על עקרונות, נדבר על הפוסטים שלכם ועל העקרונות שאפשר ללמוד מהם (וכמובן: נשפר אותם. במקום.) הסדנה מתאימה מאוד גם למי שהשתתף בעבר. כל משתתף יקבל את תשומת הלב שמגיעה לפוסט שלו.

יהיה מגניב מאוד. ומכיוון שסוף אוגוסט, גם יהיה אינטימי למדי. בקיצור, קדימה, בואו. ותביאו חברים.

 

ההפך מ-31 אלף שקל

יש ימים שבהם אתה לא מוכר כלום. זה לא כתוב בשום מקום בדרך כלל, אבל יש ימים כאלה. הרבה יותר מקובל לקרוא על המודעה שמכרה ב-31 אלף שקל. על הפוסט הראשון בשיטה החדשה שלך, שמכר ב-31 אלף שקל. על הדיוור הזה ששלחת בספונטניות, ומכר ב-31 אלף שקל.

(המון אנשים מפרסמים את הקטע הזה שהם מכרו ביום אחד ב-31 אלף שקל. אני, כאן ועכשיו אני אומר לכם את זה: בחיים לא מכרתי ביום אחד ב-31 אלף שקל.)

אבל יש ימים שלא רק ב-31 אלף שקל אתה לא מוכר. כלום, אני אומר לכם. אתה יושב, מסתכל על האתר, זה שהיה אמור לייצר לך הכנסה פאסיבית. אתה מסתכל עליו חזק. אקטיבית אתה מסתכל עליו. מה אקטיבית? פרו אקטיבית! פו זיטיבית! אולטי מטיבית!

נאדה.

הכנסה פאסיבית עאלק

ההוא בפאסיביות, נותן בך מבט פאסיבי (או אפילו זה לא) ואומר לך באדישות: אין, כלום לא ייצא לך ממני היום.

לימים כאלה יש פוטנציאל להיות מדכאים למדי. לא מדברים עליהם מספיק, עליהם ועל האפקט המייאש שלהם, אבל צריך לעשות איתם משהו. צריך לנצל את כל הפאסיבי הזה.

אי אפשר לשנות את זה שלא נכנסה היום עבודה, שלא נמכרו היום מוצרים, שלא הוזמנו היום שירותים. אולי זה יקרה גם מחר. אולי גם בעוד שבוע. מה שכן אפשר לעשות זה לייצר תשתית מספיק משמעותית בכמה שיותר רבדים – כדי שזה לא יקרה יותר מדי:

לייצר עוד מדריכים.

לכתוב עוד פוסטים.

לחשוב על עוד שיתופי פעולה.

ולהתקשר לאנשים ולארגונים האלה, שאיתם אולי תיצרו את שיתופי הפעולה האלה.

לקרוא עוד חומר מקצועי. לעשות איתו משהו

או חומר השראה. אנחנו צריכים השראה בימים מדכאים. במיוחד בימים מדכאים.

לפתח את המוצר הבא.

לעשות את כל הדברים שנרקבים בטו דו ליסט שלכם.

ואולי להמשיך להסתכל נורא חזק על המייל בוקס. אולי תבוא התראה מחברת האשראי על עסקה חדשה (לא עובד.)

איך לא לא למכור ב-31 אלף שקל

מה שימנע ימים כאלה בעתיד, מחר, בעוד שבוע, בעוד שנה, הוא העבודה על עוד ועוד תוכן. עוד ועוד עמודי נחיתה ונקודות גישה לעסק שלכם, עוד ועוד מוצרים ושירותים, כתיבה בעוד מעגלים, עוד קבוצות, עוד רשתות: לא על הצלחות עסקיות ועל "איך מכרתי אתמול ב-31 אלף שקל", אלא ערך אמיתי, שמועיל לעוד ועוד אנשים.

תזכרו, אם לא תשבו ותכתבו את הפוסט הזה, את המדריך הזה, את השירות הזה, לא רק שהיום הזה לא ייגמר, הוא יביא עוד כאלה.

אז שבו לכתוב. ככה מתחילים. כשתגמרו פוסט אחד כבר תדעו על מה הפוסט שאחריו, וותייצרו עוד נקודות גישה – ופחות ופחות ימים כאלה.

ולכו תדעו, אולי ייצא לכם פוסט ב-31 אלף שקל.

יאללה, חברים, תאספו את המשפוחה, עוזבים את פייסבוק

חברים, קדימה, לארוז. עוזבים את פייסבוק. אין לנו מה לעשות שם יותר.

טוב, לא באמת. אבל קצת. בטח אם יש לכם עמוד עסקי בפייסבוק. כי בימים אלה, נראה כאילו מה שיש לפייסבוק לתת לעסק שלכם הופך פחות ופחות אטרקטיבי.

פעם, פייסבוק החביאה את התכנים בעמוד שלכם והכריחה אתכם להוציא כסף רק כדי שאנשים יקראו. אחר כך היא הורידה את החשיפה והעלתה את המחירים. ושוב. ועוד פעם. המגמה הזו נמשכה ונמשכה עד כדי כך, שהיום אתם צריכים לשלם כסף טוב רק כדי שאמא שלכם תקרא את העמוד שלכם בפייסבוק.

(אגב, אני מכיר אנשים שהיו משלמים כסף טוב כדי שאמא שלהם לא תקרא את העמוד שלהם, אבל זה עניין אחר לגמרי.)

ועכשיו, צוקי הודיע שהחשיפה של העמודים העסקיים תרד עוד יותר, לטובת עוד משפחה ועוד חברים. עכשיו, דונט גט מי רונג: משפחה וחברים זה יופי. אבל מסתבר שמשפחה וחברים זה רע מאוד לעסק. כאילו לא הספיק שהם רוצים תשומת לב וארוחת ערב, עכשיו הם גם באים במקום השיווק של העסק. וזה כבר נהיה בעייתי למדי, כי אם אין שיווק, איך נאכיל אותם?

ואני מזכיר לכם, השיטה הזו, שלוקחים לנו עוד ועוד כסף תמורת פחות ופחות חשיפה – היא שיטה שלא נותנת לנו לקוחות. הלקוחות הם לא שלנו, אלא של פייסבוק, שבסך הכל מאפשרת לנו לכתוב להם פה ושם. כמה זה רע? לי, למשל, יש 13 אלף עוקבים בעמוד העסקי בפייסבוק. נשמע מעולה, נכון? אתם יודעים כמה אימיילים של העוקבים האלה יש לי?

נכון, אף אחד.

למעשה, אין לי אפילו רשימה של האוהדים של העמוד העסקי שלי. פייסבוק מראה לי את המאות הבודדים האחרונים שהצטרפו – וזהו. וגם אותם היא מראה רק אחרי שהפכתי את העמוד העסקי ומצאתי את הפינה הנסתרת שבה הם מוחבאים.

אבל בעצם, אתם יודעים את כל זה. גם אצלכם זה ככה.

קצת מצחיק שבדיוק קבעתי תאריך לסדנת פייסבוק אפקטיבי לעסקים קטנים, שכבר כמעט התמלאה, אבל זה בסדר. חוקי הכתיבה האפקטיבית עובדים גם בפלטפורמות אחרות. מה שברור הוא שככל שנוקף הזמן, אני מגלה שמרבית התקציב של מפרסמים נבונים בפייסבוק מוקדש להוצאת פרטי הלקוחות מפייסבוק, כדי שהמפרסם יוכל לדבר איתם בפלטפורמות כמו בלוגים ורשימת תפוצה.

שהן שלנו. לא של פייסבוק.

רוצו לפתוח בלוג

מזכיר לכם שבשבוע שעבר קראתי לכם לפתוח בלוגים. לנתב את התנועה בחזרה אל הנכסים שלכם. ככה אני, לעת זקנה נהייתי מהפכן. אם זה עוזר, אז לא רק לכם אני אומר את זה. ובעניין זה, תזכורת גם לסדנת הבלוגריות ההולכת ומתמלאת שתיפתח בעוד שבועיים.

בשבוע שעבר ישבתי בחברת מזון גדולה מול תקציב שיווק של מאות אלפי שקלים בפייסבוק ועמוד של מאות אלפי עוקבים, ושאלתי את סמנכ"לית השיווק, "נו, וכמה כתובות אימייל של לקוחות יש לך?"

"אף אחת," היא אמרה לי.

"יופי," אמרתי לה. "אז תמשיכי לשלם לפייסבוק על הזכות להיראות, כמו שאת משלמת לשופרסל על הזכות להימכר. ובכל פעם שיש לפלטפורמות האלה גחמה חדשה תשברי את הראש מחדש איך את שומרת על העסק. או שבמקום זה תקחי חצי מהכסף, ותבני רשימת תפוצה של עשרות אלפים בתוך שנה, ותתחילי לדבר ישירות עם הלקוחות שלך".

"כן, אבל לאן אני לוקחת אותם משם?" היא שאלה.

"לבלוג. את לא קוראת את רשימת התפוצה שלי?"

"לא," היא אמרה לי. "ארוך מדי."

המלצות:

  • התחלתי לקרוא בשבועות האחרונים אתר בשם תוכניסט. הכתיבה שם לא רעה אם כי טעונה שיפור מסוים. אבל אני ממליץ בפה מלא על התכנים. הם מצוינים: יסודיים, מעוררי מחשבה והכי חשוב, מקוריים. ותאמינו לי, להיות מקורי בימים אלה זו חתיכת עבודה קשה.

  • עוד לא הייתי בסדנה של כנרת יפרח מנמלה. אני לגמרי מתכוון להגיע לשם כשאתפנה. מה שכן, את הספר המצוין  שלה קניתי,  והקבוצה שהיא הקימה בפייסבוק היא יופי של מרכז ידע על מיקרו קופי. חוץ מזה, ואת זה אני כן יודע ממקור ראשון: היא בחורה נהדרת עם קארמה טובה. בקיצור, אני סומך את ידי על כל מפעלותיה, מהרצאה ועד אפיון שפה ארגונית. דברו איתה. היא נהדרת.

 

==

 

אחרון ודי: אני מעריך (ומקווה) שההרשמה לסדנה של 18.3 תיגמר בקרוב, אז אל תחכו.

 

יאללה, שיהיה שבוע חמאת בוטנים. ושמתם לב שהחמאה המלוחה של תנובה חזרה? איזה אושר, הא?

 

תבלו,

 

השמן

אתה מהמם, את גאון ואני מתההההה

אנחנו מהממים. ומהממות. ומרגשים. וגאונות. ואין, אין עלינו. הרסנו. שפכנו. גמרנו. חולים עלינו. כולם. החברים שלנו? מתתתתתתים!! והחברות? מתתתתתות.

עשר שנים בפייסבוק ואפילו אם הכינוי שלך בבית ספר היה "משה הדביל", היום אתה כבר יודע שאתה גאון. איך? מהתגובות בפייסבוק.

כל יום מוכתרים רבים רבים מאיתנו כ"שמש העמים", "גאון", "תותח", "לא לא, אין דברים כאלה", "אמות עליך ואדוג דגים", "תחמזלכ, כפרה עליכ!"? בשביל זה יש פייסבוק. אנחנו מפרסמים איזה שיחה עם הילד, או בדיחה או דעה פוליטית נורא נורא מקורית ("אני בעד ביבי, מת עליו", או "אני נגד ביבי, שונא אותו") – וכל החברים שלנו יוצאים במחולות ומספרים לנו איזה נהדרים אנחנו.

אני הולך להגיד משהו טיפ טיפונת קיצוני עכשיו, אז מי שיש לו בעיה לספוג זעזוע, נשים בהריון, גברים אסמטיים, חולי לב, כל אלה – בבקשה דלגו על המשפטים הבאים. זה לא טוב בשבילכם, הפרובוקציה הקשה שאני הולך להרביץ פה לפנים שלכם:

יכול להיות שאתן לא באמת גאוניות. יכול להיות שאתם לא לגמרי מהממים. והחברה שלכם, ועכשיו אני הולך להפיל אתכם מהכסא. תחזיקו חזק: היא לא באמת מתההההה!

אז מה בעצם אני אומר?

שגם אם אתם כותבים, ואפילו אם אתם חושבים שיש לכם משוב, ואולי גם הרבה אינטרקציות ושיתופים – לתגובות האלו יש ערך מוגבל. ובדרך כלל אפילו מוגבל מאוד. וזה אומר בעצם, שאין לכם דרך אמיתית לשפר את הכתיבה שלכם. אף אחד לא עוצר אתכם ומסביר מה אתם עושים טוב, מה אתם עושים פחות טוב ומה עדיף שלא תעשו יותר לעולם.

וזו בעיה.

אבל יש פתרונות

הנה הפתרונות שאני מכיר. כאלה שבאמת יעזרו לכם להשתפר:

חינם: צרו קבוצה של שלושה-ארבעה חברים וחברות. אולי אפילו טיפה יותר בהנחה שיש לכם אמון גבוה זה בזה. ותנו משוב אמיתי במעגל הזה. אל תתעסקו רק ב"אהבתי" ו"לא אהבתי". במקום זה, תסבירו למה אהבתם. ולמה מפורט. "בגלל האותנטיות" זה רחוק מאוד מלהיות מספיק. כדי לתת משוב צריך לעבוד. לחשוב. לוודא שהשפה בסדר, שהדקדוק סביר, לראות שהטיעונים עובדים, שהקצב עובד, שיש אימפקט רגשי. מאיפה הוא בא.

ואל תשכחו להיות נחמדים זה לזה, ולדבר לגופו של תוכן – ולא לגופו של אדם. אחרת במקום קבוצת משוב תהפכו לתא של מרצ באגודת הסטודנטים. וזה כדאי פחות. לא נעים שם.

חינם אחר: יש קבוצה בפייסבוק שקוראים לה כתיבה אפקטיבית. אתם יכולים לשתף בקבוצה הזאת ולקבל משוב מקצועי. לפעמים לוקח לי 24 שעות, אבל אני מתאמץ ועדיין מצליח לענות לכולם. לא מבטיח לשמור על זה לאורך זמן.

לא חינם: סדנאות. אתם יכולים להצטרף לסדנה החד יומית שלי ב-18.3 ולקבל כלים מצוינים כדי לבדוק את עצמכם. לא יהיה שם הרבה תרגול, אבל יהיה שם ארגז הכלים השלם שאתם צריכים כדי לכתוב אפקטיבי.

או: להצטרף לסדנת הבלוגריות (והבלוגרים גם), שם ממש תקבלו משובים מפורטים. זה קורס של שישה מפגשים אונליין, שהלב שלו הוא המשוב. מתחילים ממש תכף, ב-18.2. הקורס מוגבל ל-20 משתתפות, וכל פוסט יקבל משוב, או בסדנה עצמה או באימייל. וגם: ההרשמה המוקדמת היא עד סוף השבוע. לא שאני מלחיץ או משהו.

ויש גם את רוני

למי שרוצה משוב על כתיבה ספרותית, אני ממליץ בחום רב על רוני גלבפיש (ועוד אכתוב על זה יותר, כי אני מכיר היטב את החומרים ואת השיטות שלה). לרוני יש גם קבוצות כתיבה אונליין לאנשים שפשוט צריכים מישהו שיסייע להם עם מוטיבציה. דברו איתה במסנג'ר של פייסבוק. יש לה קטע נהדר: אם היא לא יכולה לעזור לכם, היא תגיד לכם מי כן יכול.

חוץ מזה, אתם מהממים. וגאונות. ואל תתנו לאף אחד להגיד שזה לא נכון.

המלצה

היום, המלצה על כותבת מחוננת, רצה מדופלמת, נכדה נפלאה ואמא לדוגמה: מורן מישל היא משהו חשוב בסלונה (מנהלת קהילות, אני חושב. או מנהלת תוכן. או פשוט סוג של וונדר וומן, אבל אמיתית). היא גם כותבת את הבלוג למה רצה נשמה, שהוא מופת לאיך לכתוב בלוג על ספורט, כזה שעלול להיות משעמם ובנאלי, אבל מצליח לחמוק משם ולענג כל פעם מחדש. היא תמיד מחדשת, מצחיקה נורא, מרגשת, ובגדול – פצצה של בן אדם. אם אתם מחפשים יועצת תוכן, היא הראשונה שבאה לי לראש.

חוץ מזה, אני ממליץ לעקוב אחריה גם בפייסבוק, שם היא כותבת מדי פעם על המפגשים עם סבתא שלה. אני מהמר שסדרת המפגשים הזו תהפוך יום אחד לספר. וזה יהיה ספר נפלא.

אה, היא גם מגדלת חמש בנות.

אז, הנה. אל תגידו שאין לכם זמן.

==

דבר אחרון בהחלט: השבוע אני עורך מפגש אונליין חינם על ניהול תוכן וגם עונה על שאלות. ההרשמה כאן. תבואו, יהיה נהדר.

זהו זה להיום. שמחה גדולה לכתוב לכם (ולי גם) ולקבל מכם תגובה לפעמים. תהיו בקשר. קצת אתי. בעיקר עם עצמכם.

#לב

נפתחה ההרשמה לסדנת בלוגריות שמתחילה ב-18.2.

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות

תהיו בני אדם: תאכלו קצת את הראש לפני שאתם מוכרים

לפני שמתחילים: נותרו מקומות ספורים לסדנת כתיבה לפייסבוק לעסקים. תכף תיסגר ההרשמה. כל הפרטים פה.

 

תגידו לי עוד פעם אחת שהתוכן הוא המלך. נו, נראה אתכם. עוד פעם אחת תגידו את זה. ידי הארוכה עוד תשיג אתכם. בזמן ובמקום המתאים.

התוכן הוא מלך, פחח.

התוכן הוא אולי מלך, אבל זה מלך שצריך לעבוד קשה בשבילו. התוכן הוא עבדות. ארוכה. מעייפת. מתישה. אבל אם אי פעם היתה השקעה מוצדקת עבור עסק – ובמיוחד עסק ללא אמצעים – הרי התוכן  הוא ההשקעה הזאת.

עסק יכול לשווק אך ורק באמצעות תוכן. בלי קידום מממומן בכלל, בלי לקנות מדיה. בלי שום דבר. כל מה שהוא צריך זה מקום לכתוב בו (כבר הצעתי שתפתחו בלוג?) ורשימת תפוצה להפיץ אליה. אם כבר להשקיע בקידום, מוטב לו להשקיע בקידום רשימת התפוצה.

קולה זה טעים

אבל שיווק באמצעות תוכן זה לא כלאחר יד. זה לא מה ששמעתם פעם על שיווק. "שלוש גרביים בעשר?" "כולם אוהבים קולה כי קולה זה טעים?" "קנו עוד היום?" זה לא תוכן. כל הפרסום האגרסיבי הזה זה לא תוכן. זה פיל מהעבר, צועד בחנות חרסינה צרכנית של המאה ה-21 ושובר הכל.

אפילו במקרה שבו אתם רוצים למכור מוצר או שירות באמצעות פוסט ספציפי, ו"עזוב אותנו כבר אתה והדיאלוג שלך עם הלקוחות", אתם לא יכולים למכור בשורה הראשונה. זה לא עובד.

תוכן הוא לא "נאום מעלית" שבו אתם צריכים להספיק להציג תוך דקה את המוצר שלכם שלכם ללקוח או משקיע. תוכן הוא משהו אחר לגמרי. בתוכן אין נאומי מעליות. נאומי המעליות שמורים עכשיו לסטרט אפיסטים ובסטיונרים בשוק – ולמען האמת, אפילו אצלם, מי שמשקיע קצת בחרוזים מוכר יותר גרביים ובננות.

אל תדחפו את המוצרים והשירותים שלכם בגרון של הלקוח בשורה הראשונה. נכון שהשורה הראשונה קובעת אם הוא יישאר או לא, אבל אם תדחפו לו מוצר בשורה הראשונה, לא רק שהוא לא יישאר – הוא גם לא יחזור.

בקיצור, לפני שאתם מוכרים לבן אדם, תהיו קצת תרבותיים. תאכלו לו קצת את הראש.

המלצות

היום, אני אמליץ קודם על בחורה אדירה אחת ואחר כך על עצמי. 

אז ככה:

שרומבה היא חנות קוסמטיקה. ואני, מה מעניין אותי קוסמטיקה? מת לא תתפסו אותי עם קרם עלי. אני גבר גבר. גבר ישן, מסוקס, שרירי ושמנמן – ותקחי בבקשה את הסרום שלך ותלכי מפה. אבל שרומבה היא לא רק חנות קוסמטיקה. היא בית ספר גבוה לשיווק באמצעות תוכן:

היא כותבת נהדר על החיים שלה, של הילדה שלה, של החברות שלה; היא יצרה קהילה אקטיבית ומעניינת ומעוניינת (זה מה שאשתי אומרת. אין כניסה לגברים לקבוצות האלה, השבח לשם) (רק הצצתי. בשביל המקצועיות. והשחורים). והיא מצליחה למכור. כל יום. גם מוצרים וגם שירותים. והכל באמצעות תוכן משובח. אז אל תהיו כחלונים. תהיו שרומבות. או שלפחות תצטרפו לקהילה שלה. ואל תשכחו לקנות משהו. אנחנו פה בעד עסקים קטנים.

חוץ מזה, עדכוני כתיבה אפקטיבית:

הבלוג מתעדכן עכשיו על בסיס יומי. זה מה שקורה כשכותבים תוכן ולא רוצים לתת אותו לפייסבוק. אני מקווה להתמיד. תחזיקו לי אצבעות. ובקיצור, מי שרוצה לקרוא באופן שוטף יכול להירשם לעדכונים (בתחתית עמודי הבלוג. למטה למטה.) אני מזהיר מראש שיש שם הרבה חומר, אז אם אתם נרשמים, אתם יכולים להאשים רק את עצמכם.

זה נראה ככה:

וכן, עכשיו אפשר לקרוא עכשיו את הדיוור הזה גם בבלוג, ואפילו לשתף אותו ולשלוח לחברים. אם אתם בעניין אז יופי טופי לי ולכם גם.

וגם:

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים. מקומות אחרונים בהחלט.

סדנאות כתיבה ארגוניות

וזהו זה להיום. שיהיה לכם יום נס קפה מסייעת, 30 ערבובים לימין, 30 ערבובים לשמאל. ואל תשכחו שוט של אחלה אספרסו בפנים.

צפריר

חמישה דברים שלא ידעתם על כתיבה בפייסבוק

הנה חמישה דברים שלא ידעתם. או שכן ידעתם וסתם יצאה יופי של כותרת. אני לא אומר שהשימוש בטיפים האלה תמיד תמיד מומלץ או אסור לעד.  מה שכן, לאורך זמן, הם ישפיעו באורח משמעותי על מי שקוראים אתכם ומה שהם חושבים עליכם, אז הנה, אל תשכחו, חמישה טיפים לכתיבה בפייסבוק:

תפסיקו לדבר על עצמכם

כתיבה בגוף ראשון היא לא רעיון טוב. אני ואני ואני מעיף לאנשים את הפיוז. אם לא לכולם, אז לפחות לחלק ניכר מהם. ואפילו אם האני ואני ואני הזה עובד לכם מעת, תזכרו שהוא עולה לכם בקוראים. הרבה קוראים. אם תתחילו את הפוסט בסיפור על חבר שלכם או על לקוח שלכם, רוב הסיכויים שתקבלו הרבה יותר אמפתיה מהקוראים. ותשמעו קטע: רובם אפילו לא יבינו למה.

(רמז: כי זה סיפור. וכי הכותב לא חושב שהוא מרכז היקום. )

***שתפו בכל הכוח*** לא עובד

אנטי ביבי, אנטי לפיד, אנטי גבאי, אנטי שוברים שתיקה ואנטי שוקולד השחר מצמצם אתכם בסופו של דבר לאנשים שהדעות שלהם הן בדיוק, אבל בדיוק כמו שלכם. הלייקים, התגובות, השיתופים – כמעט תמיד יגיעו מאנשים שחושבים כמוכם. האחרים יפסיקו לקרוא אתכם.

גם אתם כותבים את הפוסטים האלה? המלצה: לכו לשכנע נמלה שהיא נמלה. זה בערך אותו דבר, והערך הוא אותו ערך.

ארוך זה דווקא מאה אחוז

יש איזשהי הנחה, אולי זו כבר קביעה של ממש – שפוסטים קצרים עדיפים על פוסטים ארוכים. שמוטב להגיד הכל בשתיים או שלוש פסקאות. שלא טוב לאכול לקוראים את הראש.

אז נכון שפוסטים קצרים הם קלים יותר לעיכול ובאופן כללי הרבה פעמים עובדים טוב יותר. אבל האמת היא שחלק ניכר מהפוסטים הנקראים, הזכירים, המשותפים והמוצלחים ביותר הם ארוכים. כי אין פוסטים שהם ארוכים מדי. אלה פשוט פוסטים שלא כתובים טוב מספיק.

אז אם יש לכם את היכולת והכישרון, אל תפחדו מהאנשים שמשאירים לכם בתגובות "אמ;לק", כמו כלב שלא אספו אחריו. האמ;לק מעיד עליהם, לא עליכם. ותכתבו מדי פעם גם ארוך. בטח אם יש לכם משהו משמעותי להגיד.

(עם זאת, אם כולם כולם כותבים "אמ;לק", הייתי שוקל שינוי של האסטרטגיה הזו.)

אם לא תניעו לפעולה לא יקרה שום אסון

"רגע, אבל איפה פה ההנעה לפעולה," שואלים המוני בעלי עסקים ויועצים עסקיים. איפה הקריאה לקנות, להגיע לחנות, להירשם לסדנה, להצטרף למועדון? אם אין את זה אז מה הטעם?

הטעם הוא במערכת יחסים. תחשבו רגע על טיפוס, שבכל פעם שהוא מדבר אתכם – מנסה למכור לכם משהו. ולעומתו, תחשבו על מישהי שמדברת איתכם ומספרת לכם על בסיס קבוע, אבל רק בכל שיחה שנייה או שלישית מציעה לכם לקנות. יותר נוח להקשיב לה, לא ככה?

(בטח ככה.)

פשוט הכי טוב

הנקודה הזאת שווה פוסט עצמה. פוסט ארוך.

"עבורך" לא יותר טוב מ"בשבילך", "רושם" לא יותר טוב מ"כותב". "הינו" לא יותר טוב מ"הוא", "יש ברשותך" לא יותר טוב מ"יש לך", "במידה ו" לא יותר טוב מ"אם". למעשה, בחלק מהדוגמאות האלה, לא רק שהאפשרות ה"פשוטה" טובה יותר, האפשרות ה"גבוהה" היא שגיאה בעברית.

תכתבו כמו בני אדם למען השם. כמו שאתם מדברים. העניין הזה שאנשים מגיעים למקלדת ופתאום מרגישים שהם צריכים להיות סופרים או עורכי דין יכול להוציא לקורא הסביר את העין.

תזכרו, רוב הזמן הכי טוב לכתוב כמו שמדברים עם ההורים: בכבוד, בטח שבכבוד – אבל למה לסבך? דברו פשוט. ככה יותר אנשים יבינו אתכם והרבה פחות אנשים יתעצבנו מכם. לא עדיף ככה? בטח שעדיף.

יאללה, תהיו טובים. ושיהיה שבוע ציף ציף מעל הרציף.

==

ההרשמה לעדכונים מהבלוג נמצאת בתחתית העמוד הזה. אתם מוזמנים להירשם. אבל בזהירות, זה לא הטיפ השבועי: יש הרבה עדכונים.

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות

סיפור אמיתי שהיה באמת

אני מספר

יום אחד פגשתי איש מתוך תמונה. הוא היה אדום שיער, כחול עיניים, לבש בלייזר מכופתר יפה וליפף בעדינות שפם מפואר שהתעקל מעלה מעלה. גם לימין וגם לשמאל. הוא נראה כאילו כרגע זינק מתמונה ערב מלחמת העולם הראשונה. אולי היה פרוסי. אולי היה מהפכן בולשביק. אולי בן אצילים צרפתי.

"מי אתה ומה אתה עושה כאן?" שאלתי אותו. וזה, שתדעו לכם, זה סיפור אמיתי באמת. באמת באמת. וכך הוא ענה לי: "אני איש שנולד במאה שהיתה כלא היתה במדינה שהיתה ואיננה עוד."

עכשיו, זו חתיכת חווייה, ככה להכיר איש ירוק בסיפור כחול, איש מאיר עיניים ביום סגרירי. ואהבתי גם את הרגע וגם את האיש. עד מאוד אהבתי. אבל אחרי שעות אחדות של עבודה משותפת, הרגע נגמר ונפרדנו האיש ואני, בלחיצת יד אמיצה ו"הלוואי שנתראה שוב". נפרדנו. היה כלא היה.

ובדרך חזרה חשבתי לעצמי שכל כמה מיוחד שהיה הרגע, תכף יחלוף גם הוא. כמו המאה שהיתה כלא היתה. כמו המדינה שהיתה ואיננה עוד. וכל כך היה חבל לי, שעצרתי להתנחם בפחמימה ריקה. ורגע לפני הבמבה, הסתכלתי על הטלפון שלי והוא הסתכל עלי, השתקתי רגע את ספרינגסטין כפרעליו והפעלתי את הרשמקול – וסיפרתי לעצמי את הסיפור הזה. הסיפור על המהפכן הבולשביק. או שאולי היה זה בן אצילים צרפתי?

סיפרתי כדי שאשוב ואכתוב עליו כאן.

ונזכרתי שזהו האדם הכותב. האדם הכותב חי חיים משעממים ככולנו, קם ונרדם ושוכב ומתעורר, אוכל ובוכה, צוחק ומגדל ילדים, עובד ועובד ומבטל את זמנו. אבל מה שהופך אותו לכותב הוא לא המקלדת, לא הלשון החלקלקה, לא עולם הדימויים העשיר שלו.

לא לא. כדי לכתוב היטב, יש לתפוס את הרגע. לתפוס אותו בכל הכוחות. להתעקש. לתת לו עם נבוט בראש שככה יאבד את ההכרה – וישר ישר לכתוב אותו. או לכלוא אותו בגוגל דרייב. שיישב שם. ונראה אותך בורח עכשיו, טרוצקיסט מלוכלך!

אם אתם פוגשים אותו, עשו אתי חסד קטן. תמסרו לו ד"ש, ובחייאת, בעדינות עם הנבוט. כבר אין הרבה כאלה. כאלה שנולדו במאה שהיתה כלא היתה, במדינה שהיתה ואיננה עוד.

ושתדעו לכם שזה סיפור אמיתי על איש אמיתי. באמת.

 

איך ה-SEO השתלט לי על החיים

לפני כמה ימים כתבתי שכולם כולם צריכים לפתוח בלוג. בניסיון לתת דוגמה ולהקשיב לעצמי, התחלתי לעשות מעשה ולחזק את הבלוג שלי: גם לשפר טיפה את התכנים שזרקתי אליו בשנה האחרונה – וגם לעדכן אותו על בסיס קבוע.

מצאתי 42 פוסטים בבלוג. שזה לא מעט. חשבתי להוסיף להם קצת תמונות ואולי טיפה כותרות ביניים. אני לא אוהב אותן, אבל אני קורא הרבה עדויות שהן מקלות על הקריאה של אנשי העידן הזה, וזה לא נשמע תלוש מדי. וכמו שאני לוקח לי שבת ועובר פוסט אחרי פוסט כדי לשבץ אותם במה שחסר, אני פתאום רואה את התוסף הזה שאיזה מתכנת זרק לי בבלוג, ושמדרג את רמת ה-SEO וה-Readability שלי.

הנה, אני ממלא הוראות

קוראים לתוסף הזה yoast. זה די פשוט: אתה מקבל ציון בצבעים: אם אין צבע, אין ציון, אם הצבע הוא אדום, נכשלת, כתום – ככה ככה, ירוק – אתה תותח SEO. וגם עם ה-readability ככה. נקודות והכל. באה מכונה ואומרת לי מה רמת ה"נקראות" שלי.

יש לי הרבה עבודה.

#קללה ברוסית

בהתחלה, הניסיון לעמוד בחוקים הוא קצת ממכר. אתה מוסיף מילת פוקוס ותגים ועוד תקציר למנועי חיפוש. ואז אתה מזרזף מלמעלה טיפת כותרות ביניים ואיזה תמונה, ומדי פעם הצבע מתחלף. לפעמים אתה אשכרה מגיע לירוק. וכל הזמן אתה יכול לקרוא את ההוראות של התוסף הזה, שמסביר לך מה מומלץ לך לעשות ומה חסר ומה עשית מצוין.

לא אפקטיבי. אני

ואם ה-SEO זה צרה, אז מדד ה-Readability הוא ממש ברוך. הוא אשכרה יושב שם ואומר לי שהטקסט שלי לא קריא. ולא יודע איך אתם, אבל אני קצת רגיש לעניין הזה. כלומר, אני חושב שאני כותב בסדר גמור. אולי אפילו טוב. אבל המכונה הזאת יושבת שם ומספרת לי באיזה אחוז מהמשפטים שלי יש יותר מ-20 מילים. ושאני לא משתמש במילות קישור. ושלוקח לי זמן להגיע לעניין והקוראים שלי לא יודעים על מה אני כותב.

בקיצור, נראה לי שהתוסף רומז לי שאני לא אפקטיבי.

מה המשמעות של כל זה?

יש תובנה מאוחרי העניין המשעשע הזה: אם אתם מטייבים את ה-SEO של הבלוג שלכם (ואני לגמרי ממליץ שתעשו את זה כדי להגיע ליותר אנשים), תקשיבו לתוסף – אבל אל תשכחו של מי הבלוג. אם זה להוסיף לינק או תקציר או תמונה מדי פעם – זה אחלה. אבל אם אתם צריכים לשנות תוכן, להוסיף מילים שלא רציתם בכותרת או בפסקה הראשונה או משהו דומה – אז ה-SEO שלכם מנהל לכם את הבלוג. זה הזמן להרגיע.

ואם הוא רוצה את מילת הקוד או הפוקוס או התגיות שלו בפסקה הראשונה? אין בעיה. שיפתח בלוג משלו.

גם בפוסט הזה הנקראות שלי לא משהו. שייחנק התוסף.

==

ההרשמה לעדכונים מהבלוג נמצאת בתחתית העמוד הזה. אתם מוזמנים להירשם. אבל בזהירות, זה לא הטיפ השבועי: יש הרבה עדכונים.

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות

נא להרים ידיים ולהתרחק בזהירות מהמסמך

השבוע ביקש ממני לקוח לכתוב לו מודעה לכנס בקליפורניה. "אחר כך גם נתרגם אותה לעוד כמה שפות, אבל בוא נתחיל בקריאייטיב. אני צריך שתי פסקאות. משהו בסגנון הזה," אמר ושלח לי מודעה של חברה מתחרה.

אמרתי שאין בעיה. ואז פתחתי את המודעה של החברה המתחרה, והבנתי את גודל הבעיה.

זה נראה כמו מלכודת ונשמע כמו מלכודת? נכון, אתם יודעים בעצמכם  את ההמשך.

שתי בעיות, בעצם: האחת היא הבעיה הקבועה של כל הלקוחות שרוצים "מודעה כמו של המתחרה, אבל שתיראה מקורית"; והשנייה "מודעה למוצר סופר-אולטרה-טכנולוגי שתפרט את כל התכונות שלו, אבל שכל אחד יוכל לקרוא".

גם וגם זה בלוף

שתי בעיות שהן אותה בעיה בדיוק: כתיבה זה לא מודעה לחברת ביטוח. אין גם וגם. מה לעשות, החיים שלנו מורכבים משורות ארוכות ארוכות של בחירות וויתורים: ככל שהמחשב שלנו יהיה מאובטח יותר, ככה הוא יהיה נוח פחות לשימוש (ולהיפך), ככל שנבלה יותר שעות בעבודה, ייתכן שנתקדם ונרוויח יותר – אבל נפסיד שעות פנאי וזמן עם המשפחה. אין גם וגם כששני הדברים שביניהם אנחנו נאלצים לבחור זקוקים לאותו משאב.

אתה רוצה מודעה מקורית? היא לא יכולה להיות דומה למודעה של המתחרה שלך. זה לא עובד. מודעה שדומה למודעה של המתחרה שלך היא מודעה לא מקורית. יש לך בעיה של ביטחון עצמי? אתה לא בטוח שאתה כותב טוב מספיק או שהאנגלית שלך רהוטה דיה? אין דבר. בשביל זה אתה משלם לי (או למישהו אחר). אני (או מישהו אחר) כותב טוב מספיק והאנגלית של אנשי המשרד שלי (או של מישהו אחר) מעולה. אתה צריך להניח למסמך ולצעוד אחורה בזהירות, ללא תנועות מפתיעות. כל מה שתגיד, תבקש או תוסיף בשלב הזה – יפגע במודעה שלך.

הז'רגון יהרוג לכם את המודעה

ואם זה נכון במקרה של הדמיון למודעה אחרת, זה נכון שבעתיים בעניין השפה המקצועית. החוק הבסיסי ביותר של כתיבה בז'רגון הוא שמדובר בכתיבה שמדירה אנשים. ככל שתכתוב בשפה מקצועית יותר – ככה יישארו לך פחות קוראים. זה חוק טבע: ממש כמו שהרבה יותר אנשים יודעים אנגלית מאשר עברית, ככה גם יש הרבה יותר אנשים שמדברים אנגלית מאשר אנשים שמסוגלים לקרוא נתונים טכניים של צ'יפים. סה לה וי בייבי.

גם וגם, גרסת המציאות.

ככל שתכתוב יותר נתונים טכניים של צ'יפים במודעה שלך, כך תישאר עם פחות ופחות קוראים. ואם אתה מתייעץ במנהל המוצר שלך בכתיבת המודעה, אתה יכול לצפות שרק מנהלי מוצר יוכלו לקרוא אותה – ולא אף אחד אחר. אם זה מה שהתכוונת – יופי. אם לא? אתה צריך להניח למסמך ולצעוד אחורה בזהירות, ללא תנועות מפתיעות. כל מה שתגיד, תבקש או תוסיף בשלב הזה – יפגע במודעה שלך.

==

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות