כתיבה אפקטיבית Archives - כתיבה אפקטיבית

הזמנה למפגש כתיבה אפקטיבית

מה רציתי? אה, הזמנה למפגש כתיבה אפקטיבית. יופי. הנה. כתבתי את זה.

קשה לכתוב כל יום. כלומר, לפעמים קל, אבל היום קשה. הייתי השבוע פעמיים בצפון, ומחר נסיעה שלישית לסדנה ב-Yes. למי יש זמן לכתוב? אני מרגיש כמו גלגל. כמעט מפונצ'ר.

וממילא, אתם רוצים לדעת מתי יום העיון הבא. אז הנה, לפני כל העדכונים האחרים: 17.5. יהיה יופי. ואפילו הכנתי וידאו קטן כדי להזמין אתכם. מה רע? תגידו לי אתם.

תבואו.

(הזמנה למפגש כתיבה אפקטיבית)

לא אינטואיטיבי

קראתי עכשיו פוסט על כתיבה אינטואיטיבית. הוא התחיל בזה שכל מה שצריך זה להתחיל לכתוב. אחרי זה היו שם גמדים שוודים וארמדיל קווקזי שקראו לו ואדים.

כלומר, לא באמת. אני לא יודע מה היה כתוב שם אחר כך. אינטואיטיבית הפסקתי לקרוא. לא הצלחתי לשמור על ריכוז.

שני הסנט שלי על העניין הם שאם לכתיבה שלכם יש מטרה: פוסט בבלוג, עמוד באתר אינטרנט, דף נחיתה, אימייל – אינטואיטיביות פחות תעזור לכם. אתם חייבים לדעת על מה אתם כותבים כדי להצליח לכתוב את זה. אינטואיטיבית כותבים על פצעים מהילדות, על כמה אמא חסרה לי ועל איך אני רוצה סביח. כאלה. יש לזה נטיות יצירתיות. וכשצריך להשיג משהו באמצעות הכתיבה, האינטואיטיביות שימושית במידה.

תכתבו לעצמכם על מה אתם כותבים: הנחה על המוצר החדש, הזמנה לאירוע, השקה של קולקציה או של שיטה אימונית חדשה. תהיו ספציפיים. ואחרי שעשיתם את זה, אתם כבר לא צריכים אינטואיציה: רק סיפור טוב ופרטים.

שמישהו יזמין את חברה קדישא. פייסבוק מתה

בשבת התקשרה אלי רונית, מנהלת הדיגיטל שלי, והציעה לכבות את כל הקמפיינים. "ערב פסח", היא אומרת לי. "הקמפיינים יקרים נורא, ואנשים קונים חולצות לבנות לסדר. חולצות לבנות וחומרי ניקוי." לכו תילחמו נגד קסטרו וסאנו ז'אוול על נדל"ן פייסבוקי.

אמרתי לה לכבות. מה שלא אמרתי לה זה שהבעיה היא לא פסח, לא קסטרו, לא סאנו ז'אוול ולא הצרבת של פסח. הבעיה היא שפייסבוק מתה. אנשים לא יודעים את זה עדיין. הם מתנהגים כאילו הכל כרגיל, כאילו שום דבר לא השתנה פה מאז שא.ד גורדון ייבש ביצות והקים את הרשת החברתית, אבל זה לא בדיוק ככה. פייסבוק היא כמו כוכב שאנחנו רואים בשמיים למרות שהוא כבר מת מזמן: היא הולכת כמו רשת חברתית, מתנהגת כמו רשת חברתית, אבל למעשה היא נבלה שהולכת ומרקיבה מתחת קצות האצבעות שלנו.

(וסליחה על הדימוי.)

לא עוד היפסטר

כשג'ים קארי קרא לאנשים לסגור את חשבון הפייסבוק שלהם, הוא עדיין נראה כמו היפסטר מטורלל כי הוא ג'ים קארי, אבל כשאילון מאסק סוגר את העמודים של טסלה ו-SpaceX רק כי מישהו צייץ לו בטוויטר "נראה אותך עושה את זה", זה כבר עניין אחר. מאסק הוא אחת מאושיות החדשנות והעסקים המובילות בעולם. הוא לא עוד בדרן.

 

וזו לא רק שערוריית כריית המידע של גולשים בפייסבוק שהרגה את הרשת. זה בסך הכל עוד סימפטום לעובדה שפייסבוק כבר לא בטוחה שהיא רוצה להיות פייסבוק. החבר'ה שמה באמריקה התעוררו בוקר אחד והבינו שאם אתה לא מוכן לחשוף את הילדים שלך למוצר, אז אולי גם לא ראוי לדחוף אותו למיליארדי גולשים ברחבי העולם. הם גילו שיש להם מצפון.

 

(ולי זה מזכיר את המערכון של דב נבון בתור שחקן כדורגל שעומד מול שער ריק וחושב בקול רם: "בעצם, בשביל מה אני עושה את זה? בשביל מה זה חשוב?")

 

עכשיו, אפשר להסכים או לא להסכים אם מה שאני אומר. זה בטח גם לא מתיישב עם העובדה שכרגע פרסמתי סטטוס ושמחר יש לי סדנת פייסבוק לעסקים, אבל התהליך יצא לדרך, וספק רב מאוד אם אפשר לשנות את מהלך ההיסטוריה: אנשים הולכים ופוקחים את העיניים לנגד המצב שבו הם והפרטים האישיים שלהם הפכו למוצר עובר לסוחר. וכן, משווקים קטנים וגדולים מבינים שמה שפייסבוק הציעה להם ועד לא מזמן היה מאוד מאוד כדאי – פשוט כבר לא עובד.

גם קסטרו.

גם סאנו ז'אוול.

אפילו אני.

אז מה עושים?

מה זה אומר? בטווח המיידי, כדאי להוציא הרבה פחות כסף בפייסבוק, במיוחד בתקופות של ערב חג ומבצעים גדולים. בטווח הבינוני והארוך זה אומר שנמצא משהו אחר. פייסבוק כנראה לא תיעלם, אבל הכוח שלה בחיים שלנו יילך ויפחת. משהו אחר יבוא במקומה.

ועצה קטנה לאנשי דיגיטל: חפשו את המשהו האחר הזה בשבע עיניים. אולי הוא כבר פה ואולי יגיע בקרוב. גם כי תצטרכו אותו כדי להישאר בביזנס וגם כי בשנים הראשונות תעשו שם טונות של כסף ללקוחות שלכם (ולעצמכם) בקמפיינים. ואם יש לכם עצות טובות על ערוצי הפצה אחרים און ואופליין, שתפו אותי. מבטיח להעביר הלאה את מה שעובד.

בינתיים, הטלגרם שלי נמצא פה. לא יודע אם טלגרם זה הערוץ הבא, ולא, עוד אין לי שום מושג מה לעשות עם זה (חוץ מלהתחיל להעלות לשם פוסטים), אבל זה קצת כמו שאמא שלי אמרה לי פעם על עוד סט של סכו"ם לקראת פסח:

"נו, יותר טוב שיהיה בבית".

==

קוד הקופון לסדנה של מחר: new

למה לבוא: כי בשנה, שלוש השנים או חמש השנים שייקח עד שפייסבוק תשקע אל המצולות, אתם, החברים שלכם, המעסיקים שלכם, העובדים שלכם וכל הלקוחות שלכם – כולם עדיין שם. אלא אם אתם מוכרים לטסלה. ולג'ים קארי. ואת מה שתלמדו מחר, תנצלו כל יום בשנה, שלוש השנים או חמש השנים הבאות.

וכנראה גם ברשת הבאה.

עשרה טיפים לכתיבה ויראלית

הדרך הכי טובה להגיע לוויראליות במהירות היא לצלם את עצמכם מקללים שוטר. או מרביצים לילד. דקה וחצי-שתיים. תוסיפו לזה כיתוב "הישראלי המכוער", ואתם בדרך לתהילת עולם. כמובן, זה לא יעזור לדימוי שלכם בקהילה, אז עדיף לצלם מישהו אחר מתנהג ככה. אני ממליץ על שימוש בילדים שלכם לטובת העניין, כי הם משאב זמין וזול יחסית. גם זה סוג של כתיבה ויראלית.

אם זה לא עובד, ואתם רוצים שדווקא טקסט שלכם יגיע לקצווי ארץ, תשתמשו ביכולת ובכישרון שלכם. כלומר: שלמו לחברים כדי שישתפו. אבל אם אתם קצרים במזומן, הנה כמה רעיונות שיהפכו את הטקסטים שלכם לאפקטיביים יותר ולכן גם ויראליים יותר:

1. תגידו משהו מעניין: קרטיב זה טעים, אוטובוס זה מזהם, אוגוסט זה גהינום, יום ראשון זה ג'יפה. כולם אומרים את זה כל הזמן. כולם מסכימים על זה. כדי לכתוב ויראלי ואפקטיבי אתם צריכים דעה משלכם. ודעה משלכם אומרת שלפעמים גם צריך להיות מוכנים שלא יסכימו אתכם.

2. נצלו את העיתוי: יש לכם חדשות מסעירות על זה שהמושחת מושחת? זה כמעט כמו חדשות מסעירות על זה שהרומאים דיברו פרסית במאה השנייה לספירה. כלומר, זה לא מעניין כמעט אף אחד. בפייסבוק, אם אתם לא מתייחסים למשהו מהיום – מקסימום מאתמול – אתם לא כל כך רלוונטיים.

השתמשו בכותרות ביניים

3. הסיפור שלכם מעניין רק אם אפשר ללמוד ממנו משהו. רק אם הוא משליך על הכלל: אחד הכללים הבסיסיים ביותר של כתיבה אפקטיבית הוא שאנשים מזדהים יותר עם סיפורים רלוונטיים מבחינתם. אם מה שאתם מתארים יכול לקרות גם להם, או לחברים שלהם. או להוריהם. או לילדיהם. סיפורים פרטיים הם נהדרים, אבל אם הם אקסטרים גורנישט שלא רלוונטי לחיים של הקוראים שלכם, אז הם לא ויראליים.

4. במקום לספר בדיחות, תנסו להיות מצחיקים.

5. או מרגשים. אבל אל תתאמצו. אם אתם אומרים על משהו שהוא "מדהים!!!" זה לא אומר שהוא באמת מדהים. זה רק אומר שאתם משתמשים במילים בנאליות ובהרבה סימני קריאה. כלב שמיילל כי כואב לו, ילד שמחייך אליך הם נוגעים ללב. בלי מדהים ולללא סימני קריאה.

השתמשו בעוד כותרות ביניים

6. תהיו אותנטיים. אפשר לזייף בפייסבוק. להישמע כמו מישהו שאכפת לו. אם אתם טובים בזה, אנשים יקראו אתכם חודש. אם תהיו אמיתיים יקראו אתכם תמיד.

7. תראו את הקוראים שלכם. אל תכתבו להם מעל הראש. אל תכתבו להם מתחת לרגליים. תחשבו כמה קשב יש להם וכמה נכונות יש להם לקרוא אתכם – וגם מה מעניין אותם. אני, למשל, יודע ששמונים אחוז מהקוראים שלי התייאשו מהטקסט הזה לפני שהגיעו לכאן.

השתמשו בממש מלא כותרות ביניים

8. רהיטות עוזרת. את יכולה לכתוב אחווווותתתתתטטטייי אם זה מגניב אותך, אבל את רוב הקוראים זה לא יגניב.

9. התמצאו בחומר. אם אתם כותבים על נושא ולא מבינים בו כלום, אתם עלולים להיות ויראליים כמו הדביל שגנב את האייפון וממשיך להעלות תמונות לדרופבוקס של בעלת האייפון. זה ויראלי, אבל זה ממש לא נעים.

האמת היא שאני שונא כותרות ביניים. אל תגזימו

10. אל תנסו להיות ויראליים. כיתבו מהראש ומהלב לא מהתחת ומהאגו. אל תתעסקו בכמה לייקים אתם הולכים לקבל, אלא האם יש לכם מה להגיד, האם זה רלוונטי לקורא, האם זה הזמן הנכון לכתוב את זה – ובעיקר האם מתחשק לכם לכתוב את זה.

וככה תקבלו מלא לייקים.

#סליחה

המלצה

את נוני ראובני היכרתי דרך כתיבה ויראלית בפייסבוק לפני כמה שנים. מאז הוא הפך לחבר בלב ובנפש כי הוא קסם על ים כנרת. נסענו ביחד עד קצה העולם. אפילו נבחנו ביחד על כלב ים פעם. #באמת #נשבעלכם. וחוץ מלנבוח ממש טוב על כלבי ים, הוא כותב נהדר: ממריא מהמקום שבו כולנו נמצאים, ומגיע למקומות שרגל אדם לא דרכה בהם. נראה לי. תעקבו אחריו בפייסבוק. כדאי לכם.

ושיהיה לכם שבוע נהדר. אם כלב ים נובח עליכם, תצטרפו אליו. זה נעים.

בית הקברות של הרעיונות הגרועים

נתקעתי. אשכרה. לא זז. לא קדימה. לא אחורה. במקום דרוך.

בן אדם יושב וכותב פוסט. יושב וכותב. כותב אותו, כותב אותו, כותב. משפט אחד, משפט שני, פסקה אחת, פסקה פסקה שנייה, פסקה שלישית.

זהו.

דום שתיקה.

איך ממשיכים מפה? לא ממשיכים. הסתכלתי לפה, הסתכלתי לשם, לכל הכיוונים הזדחלתי – ונאדה. הפוסט ואני, אני והפוסט, רבע שעה של שכרון כלום.

טוב אז לא

בסוף ארזתי אותו ככה כמו שהוא, נתתי לו שם לא מחייב וזרקתי אותו לתיקייה הלא מחייבת של הסימפוניות הלא גמורות, העבודות הבלתי מושלמות והפוסטים החצי אפויים. ושם הוא יישב ויתפח. או שהוא יישב וימות. גם זה קורה. 

לא כל הרעיונות מתרוממים. למען האמת, לא כל הרעיונות טובים במיוחד. חלקם יבשילו בעוד זמן מה. חלקם יבשילו בתקופה אחרת עם קהל יעד אחר ומטרות אחרות. וחלקם, מה לעשות, לא יבשילו לעולם. חלקם הם פשוט רעיונות גרועים, שמקומם בבית הקברות של הרעיונות הגרועים.

פוסט, כמו כל מהלך בחיים, טוב כל עוד הוא משרת משהו. וכמו כל דבר בחיים, כשהוא לא מצליח, צריך לשים אותו בצד ולהתחיל משהו חדש.

משהו שאפשר גם לסיים.

לא נכון!

אני מנוי על הרבה יותר מדי ניוזלטרים. טובים גרועים. והכל כדי לראות מה אנשים עושים, איך זה נראה, איך זה עובד. אני מלמד כתיבה, וכדי ללמד צריך ללמוד. וללמוד. אני קורא מאמרים בטבולה, באאוטבריין, בעיתון, במגזין. לפעמים אני אפילו מעז להיכנס לטמקא ולקרוא.

קראתי עכשיו פסקה ואני רוצה להתעכב עליה רגע:

אנשים במדינת ישראל לא אוהבים גורואים. אני נתקל בהמון אמירות של "אם הוא כל כך טוב במה שהוא עושה – למה הוא טורח ללמד אחרים?" או "מי שמלמד אחרים הוא מי שלא הצליח לעשות את זה לבד".. בתכל'ס – זה בולשיט אחד גדול. ברור שאתה יכול להיות טוב במה שאתה עושה וגם ללמד אחרים.. אני לא אתחיל למנות את הדוגמאות לכך, אבל יש אינסוף כאלה. ותתפלאו – יש אנשים שגם אוהבים ללמד.

לא רע

לכאורה, כתיבה לא רעה. הכותב מסדר את המילים במשפט בסדר הנכון, לא שוגה בעברית ובדקדוק, אוצר מילים נחמד, משלב שפה מדוברת. יופי. הייתי מוותר על השתי נקודות, במיוחד אם מדובר בנטייה שחוזרת על עצמה, אבל זה שולי. התמונה הגדולה היא כתיבה שיווקית טובה.

אבל תראו את רמת הטיעון: "אנשים לא אוהבים גורואים". "הם אומרים ככה וככה". "תכלס, זה בולשיט".

זהו. זה הטיעון. או במילותי שלי: אין טיעון. בסך הכל מישהו שצועק "לא נכון!"

תגידו משהו

כדאי לזכור: צעקות, כמו בגן, כמו בכיתה, כמו בכביש, לא פותרות שום דבר. הן בוודאי אינן כתיבה טובה או משכנעת. הן צעקות. זה הכל. רוצים לשכנע? למכור? להניע? לרגש? תגידו משהו. אל תצעקו.

ולא, "לא נכון" זו לא אמירה.

 

פרנקליזם (על "אני רוצה הכל" של ליאור פרנקל)

היום, כמה מילים על הספר של ליאור פרנקל, "אני רוצה הכל". אבל לפני זה, תופעה שלגמרי מחזיקה פוסט בפני עצמה: ככל שאתה מנסה ללמוד יותר ולהשיג יותר, כך עולה הצורך לקרוא יותר. ככל שעולה הצורך הזה, יותר אנשים ממליצים לך על יותר ספרים, ובהתאם, אתה צובר עוד ועוד ספרים והתחלות של ספרים.

וככה, כבר בטח ארבעה חודשים, מתחיל ומתחיל ומתחיל ומתחיל. מלהתחיל עוד לא נגמר לי. ולא גומר כלום. יש לי ערימת ספרים שהתחלתי בגובה של ג'ירף צעיר, רשימה דומה של ספרים להתחיל לקרוא – ואני לא מסיים כלום.

אתמול קניתי את הספר החדש של לוטן סגל, שגם המליץ על הדרך על עוד ארבעה ספרים. מהפאניקה החלטתי שזהו, היום אני חייב לגמור משהו, אז הלכתי, התפרנקלתי.

מי זה הפרנקל הזה?

יש הרבה גורואים שיווקיים והתפתחותיים ורשימות תפוצתיים ואימוניים בשוק הישראלי. אולמניםזיידים ואברמוביצ'ים ואחרים. ליאור פרנקל הוא גם קצת גורו. קצתגורו™. ומה שמגניב אצל ליאור, שהוא לא מוכר שום דבר רוב הזמן. לפחות לא בקול רם. וזה נורא נחמד שאנשים לא מוכרים לך. לא ככה? אז כיף לקרוא אותו. הרבה יותר כיף מאשר יתר הגורואים. רשימת התפוצה שלו נהדרת. מגיעה כל יום שישי ומלאה כל טוב.

וגם העובדה שהוא כותב טוב עוזרת. הוא כותב הרבה יותר טוב מסתםגורו™ ממוצע. טוב, אמרתי: הוא לא סתםגורו™. הוא רק קצתגורו™. 

הספר, "אני רוצה הכל", הוא שקשוקה. שקשוקה של מדריך קריירה וטיפה self help ועשה זאת בעצמך ופה ושם מדעי המוח. וככה כשאני כותב את זה, אני שומע שהשקשוקה נשמעת טיפה כמו סלט, ואולי זו עלול להיתפס שלילי – אבל לא היא. יוצא שקשוקה: נכון, טיפה מעורבב. נכון, טעמים כאלה וכאלה. אבל אול אין אול – לגמרי עושה את העבודה. וטעים.

אתה צריך להפליץ יותר

טעים בגלל החן של הכתיבה של ליאור, ובעיקר בזכות האומץ שלו, שהוא הרכיב הסודי שהופך את הכתיבה לטובה. דוגמה? הספר מתחיל בארבע מילים: "אתה צריך להפליץ יותר". כשקראתי את זה, הנחתי אותו בצד ומחאתי כפיים. הנה כותב עם ביצים.

לקראת הסוף הוא כותב פרק על למה חשוב לא רק למצוא את הקול שלך, אלא גם להשתמש בו (התשובה: כדי לא להיות משעמם להחריד). מה שיפה זה שהוא מדגים את מה שהוא מלמד: לא רק טוקינג דה טוק, אלא גם ווקינג דה ווק. #סליחה

כל זה הופך את הספר לחינני מאוד וקריא מאוד, ולראיה, מאה פלוס העמודים שקראתי אתמול. חוץ מזה, יש בספר סיפורים טובים, ציטוטים טובים (אוסקר וויילד!)  וטיפים טובים (למשל: איך להתחבב על אנשים ולגרום להם לסמוך עליך, או איך לכתוב אימיילים שאנשים יקראו).

אם יש לי סייג, הרי הוא מהבחירה של ליאור לערוך את עצמו. אני ממליץ בכל לשון של המלצה למי שבוחר לכתוב ספר להימנע מזה. גם כי לא תמצאו את כל השגיאות שלכם בעברית ודקדוק ואת בעיות ההגהה והנפילה של אותיות פה ושם, אבל בעיקר כי לא תדעו לבד איזה פרקים צריכים ללכת לפח. תמיד יש פרק שצריך ללכת לפח. לפחות אחד.

אל תערכו את עצמכם. אפילו אם כתבתם ספר פצצה, במיוחד אם כתבתם ספר פצצה. הוא פשוט יהיה טוב בהרבה עם העזרה של עורך מקצועי.

אבל הסוגיה הזו מעיבה על ההתרשמות שלי רק מעט, וכאמור, לא מונעת מהספר להיות קריא מאוד. הספר גם לגמרי עושה חשק לשתות עם הכותב שלו כוס קפה או בירה, וזה תמיד סימן טוב.

חוץ מזה, חדשות טובות: סוף סוף גמרתי ספר. 🙂

הזמנה למועדון ה-63 אלף שקל לפני ארוחת בוקר

מה קורה, קרנפים?

היום צפריר לא פה. היום זה פרירץ הכריש כותב לכם, אחים שלי.

טוב, גם אחיות, אבל תכלס לא הייתן צכות לבאס. תלמדו לזרום.

מה קורה אחים שלו?

ואחיות, רבאק, אחיות גם! אבל פעם אחרונה באלוהים, פעם אחרונה! קול?

קול.

בקיצור, אחים שלי, השבוע אני חושף בפניכם את הסוד.

בטח אתם קמים כל בוקר ושואלים את עצמכם, אחי, למה אני לא כריש?

למה פרירץ הכריש מביא אותה באבו עגלות של סיבובים של שש ספרות ושבע ספרות ו-34 ספרות, ואני פה חי מארבע אלף שקל קצבת נאחס ובעסה?

מה הסוד של פרירץ, אתם שואלים את עצמכם.

אז אני אענה לכם על השאלה.

אני אחשוף בפניכם את הפיצוח.

אני אראה לכם את הדרך.

אני אקניץ עליכם את הקונץ.

אני יקצקץ לכם את העקיצה

העקיצה שהביאה אלפים למועדון ה-63 אלף לפני ארוחת בוקר.

ויכולה להביא גם אתכם.

רוצים לדעת מה זה מועדון ה-63 אלף לפני ארוחת בוקר?

זה אנשים שמביאים 63 אלף שקל הבית לפני ארוחת בוקר.

שם מדהים, לא ככה?

קופי שלי אחים שלי.

מה הם עושים שאתם לא עושים?

מה הם הבינו?

למה הם עושים 63 אלף ויושבים בתאילנד, מנשנים נרגילה ומעשנים פסטרמה, ואתה פה בקריית ביאליק בדיכאון של הלייף?

למה אח שלו?

חלאס גם כן את! את לא רואה סחבק פה בשכנוע??? אז גם את! גם את בדיכאון בקריית ביאליק!! טוב לך??

סליחה, הפריעו לי אח שלו.

רוצה לדעת למה?

הסוד זה לכתוב שורה אחת בפסקה.

אבל בעזרת כוחות השכנוע חודרי התודעה שלי אני משכיח ממך עכשיו את הקונץ הזה.

חדר, לא ככה?

רוצה לשמוע אותו עוד פעם?

הירשם לקורס אונליין שלי. ארבע אלף שקל.

תלמד את שיטת ארבע הפירמידות, שלוש המדרגות, 12 הדלתות, שמונה המפלסים, אדריכלית בטירוף!

שבסופה תקבל את המפתח. וטופס ארבע.

רוצה לדעת את המפתח למה?

ארבע אלף שקל אחינו.

למה אין, אין ארוחות חינם לגברים אצל פרירץ הכריש.

(גם לנשים, ססססעמק!)

וצפריר מעיר:

הרבה פעמים אנחנו לא שמים לב לפרט השולי הזה, אבל אחרי שמישהו מבטיח לנו חשיפה, הוא לא חושף כלום. זה בגלל הקונץ הזה של פסקאות משפט, שהוא שיטה נהדרת לבלבל את המוח. רוב מומחי השכנוע משתמשים בשיטה הזו. הסוד העיקרי שחושפת השיטה הזו הוא שהכותב לא יודע לבנות פסקה כמו בן אדם סביר.

הקורא הנבון פשוט מחכה שזה ייגמר ורץ עם הטקסט. הקורא שיש לו פחות מזל טיפה מתהפנט מהשטות הזו. כמו מוגלי והנחש בגרסאות הישנות של מלך הג'ונגל.

חשיפה — סוד — שיטה סודית — חשיפה — סוד — שיטה סודית — חשיפה — סוד — מספר כרטיס אשראי — שיטה סודית.

ככה.

השיטה הסודית לעשות דברים היא בדרך כלל לעשות אותם שוב ושוב ושוב ושוב. ככה משתפרים. בדרך כלל הפעמים הראשונות לא מצליחות. בפעם הראשונה שניסיתם לעמוד, נפלתם. בפעם הראשונה שניסיתם ללכת, נפלתם. בפעם הראשונה שניסיתם לבעוט בכדור, נפלתם. בפעם הראשונה שתנסו להקים עסק/לשווק/למכור/לכתוב, תפלו פה ושם. ככה לומדים.

ואם נדמה לכם ששמעתם את זה ממני בעבר, אז יש מצב. יש דברים שלא משתנים. גם אם תצטרפו לוובינר הסודי שלי תשמעו בדיוק אותו דבר.

אין וובינר סודי.

ואין מועדון 63 אלף שקל. זה לא באמת.
המלצה:

חגית ביליה, המכונה לייזה פאנלים ברחבי העולם ובלב תל אביב, מוציאה ספר חדש. הזמנתי בעצמי תוך כדי כתיבה. עבד יופי דרך המחשב. מעדכן שניסיתי פעמיים דרך הטלפון והצלחתי פחות. המלצה? תסריטאית נפלאה, בשלנית שאין דברים כאלה – והשילוב הכי טוב של שניהם ביחד. הספר הקודם שלה מצחיק להפליא, כתוב אדיר ומשמש אותי במטבח המון המון. שימו לב במיוחד לעוגות: היא ממש ממש טובה בזה.

חוץ מזה, לכם אני יכול לספר שמאז שפגשתי אותה פעם (והעלבתי אותה נורא), אני

– קורא לה דוליטל

– מחכה שהיא תזמין אותי לארוחת ערב. או לפחות לאיזה שקשוקה בבוקר.

– ומת עליה.

ועוד המלצה

יונית צוק כותבת את האתר, הבלוג, הקונספט ודרך החיים הבלוגריסטית. יש לה גם חממה שהיא מתחם עבודה משותף לבלוגריות ובלוגרים בכפר סבא, עם הרבה הרבה קורסים, סדנאות אומן, ימי אסטרטגיית תוכן לבלוגרים ובאמת – כל טוב. ממליץ בחום להירשם לרשימת התפוצה וגם להגיע לאירועים (ולעבוד, למי שבסביבה). היא כותבת קבוע ולאורך זמן על בלוגים, יש לה הרבה הרבה ידע, הרבה ניסיון, הרבה נכונות לשתף והרבה הרבה מה לתת.

השבוע בכתיבה אפקטיבית

למה כולם נשמעים אותו הדבר?

סדנת חורבן לדימוי העצמי (או: סדנה לשיווק סדנאות)

ספקים מתים בסתר

איך להביא גולשים מפייסבוק לבלוג

הסדנאות הקרובות

27.3: סדנת פייסבוק אפקטיבי לעסקים , שבה לא תלמדו את שיטת שבעת המפתחות לשכנוע גאוני, אלא מה צריך כדי לכתוב בפייסבוק.

10.4: מחולמת לבלוגרית בשישה מפגשים (סדנת אונליין): שבה אשכרה תפתחי את הצ'אקרה של הכתיבה, תלמדי אסטרטגיית תוכן ותקבלי משובים יסודיים בכל שיעור, כדי שתוכלי לעשות את כל זה הרבה יותר טוב.

יאללה אחיות שלי.

קחו קצת אוויר.

או-טו-טו חופש פסח.

רוצים קונץ להפעיל את הילדים בחופש?

סחבק פה בשבילכם.

רק ארבע אלף שקל.

למה כולם נשמעים אותו דבר

קודם כל: בשלישי הבא שיעור אונליין פתוח לציבור. מוזמנים להקליק פה ולהירשם. שיעור מיוחד, ספציפי, אותנטי. תבואו.

הבוקר, כמו שאני קורא איזה דיוור שאני קורא בימים אלה, ועובר משם לפוסט אחר של הבחור שכתב את הדיוור הזה, אני פתאום מוצא את עצמי מקשיב לפרסומת של ארבע דקות על קפה. נדמה לי שזה היה קפה. רגע, אני חושב לעצמי, מה קרה כאן, ומגלה שבבלי דעת מדוע וכיצד ובשל מה זה ואיך, לחצתי על לינק בפוסט, שהוביל אותי לבלוג אחר, שהוביל אותי לפודקאסט של מישהו שאני לא מכיר ושעומד לדבר על משהו שאני לא מבין, אבל קודם, פרסומת. ארבע דקות על קפה. 

זו חוויה מעט שונה בשבילי, כי דפוס הגלישה שלי מוגבל הרבה יותר. האמת היא שלרוב אני לא חורג מחמישה, שבעה או עשרה אתרים מרכזיים שמעניינים אותי, רובם אתרי חדשות בכלל. למה? אני מנחש שהגודש הוא קצת יותר מדי בשבילי. אולי אני לא יכול לקרוא פוסטים בלי ללחוץ על הלינקים, או שאני לא יכול לחוות את תחושת ההחמצה שכרוכה בלא ללחוץ על הלינקים. זה כנראה המנגנון שלי להתמודד עם עומס המידע: להצטמצם.

כלומר, מול העומס הזה, אני מרים ידיים אפריורי, הולך לוויינט סוגר את הזבל הזה בעצבים עוד לפני שהוא נטען. אחר כך אני הולך להארץ, ומשם לטוויטר. להתלונן על החשבון של הארץ.

.אבל בזמן האחרון יש לי צורך גדול ללמוד, לדעת יותר, להתרשם. אז אני חורג מההרגלים שלי, נחשף לעוד ועוד תוכן עצמאי, מרחיב דעת. וככה אני מתפתח, שותה מידע בצמא – ושומע ארבע דקות פרסומת לקפה.

אפילו בלי להעתיק

ולא יכולתי שלא לשים לב שלמרות שהתכנים האלה הם עצמאיים, למרות שלא מדובר באתרי חדשות, חלק ניכר מאוד מהתכנים שאפשר למצוא ברשת דומים זה לזה באופן מטריד. ואני לא מדבר על העתקה פרופר (יש הרבה גם מזה), אלא על רוח הדברים: איך כדאי להתנהג, מה צריך לעשות, עשר שיטות להתעלם מחתולים – רבים רבים מהדברים האלה נראים בדיוק אותו דבר.

הסיבה לכך היא כנראה המוטיבציה. בסופו של דבר, מה שעומד מאחורי אופרציות התוכן הקטנות, המתוחכמות, המהירות והעצבניות האלה, הם אנשים שרוצים לעשות כסף. הרבה פעמים אלה אנשים שממש ממש צריכים כסף. לפעמים אלה גם אנשים שהצליחו כבר לעשות המון כסף, אבל כותבים על מה שמעניין אותם – ולא מצליחים להתנער מהמוטיבציה הישנה. וככה הם עושים עוד המון כסף. נשמות אומללות. אבל מה שחשוב זה לא כמה כסף יש להם בארנק, אלא הזהות במוטיבציה, שמובילה לזהות הזו בתכנים.

לכאורה, אין עם זה בעיה של ממש. בטח לא אם אתה יצרן של התוכן הזה. אבל אם אתה צרכן שלו? הו, חביבי, אתה הולך לקרוא שוב ושוב את אותו תוכן. איך כדאי להתנהג, מה צריך לעשות, מה יזמים חייבים לזכור, עשרה דברים שלמדתי מיזמים מצליחים, עשר השיטות של היזם המצליח ו-11 שיטות להתעלם מחתולים.

כן כן.

גם אנחנו כאלה. גם אתה כזה. גם התוכן שלך כזה. כי המוטיבציה שלנו דומות. אנחנו פה כדי לעשות כסף. ואפילו כשיש לנו מספיק, בדרך כלל אנחנו ממשיכים לעשות את אותו דבר.

ואם ככה, אם התוכן אותו תוכן והמוטיבציה אותה מוטיבציה, הסיכוי היחיד שלך טו סטנד אאוט הוא להיות מסוגל להגיד את הדברים אחרת. כמו שאני ככה עושה אין אינגליש למשל. זה ייחודי. #לאבאמת

אם כל התוכן אותו התוכן וכל המוטיבציות אותן מוטיבציות, אז כדאי להציץ על מוטיבציה של מישהו אחר, לאו דווקא של הכותב. למשל, על המוטיבציה של הקורא. מה הקורא רוצה?

מה הקורא רוצה?

והקורא רוצה בית. הוא רוצה אהבה. הוא רוצה אינטימיות. הוא רוצה להרגיש שהטקסט הזה הוא עליו. או שהוא היה יכול לכתוב אותו, או שזה בדיוק בדיוק מה שהוא צריך עכשיו – ואיזה יופי שאומרים את הדברים ככה פשוט וברור. איזה יופי שהכל של הכותב מובהק. מיוחד. אותנטי. עוד פעם המילה הזאת

והנה עוד אחת מהסיבות החמקמקות האלה ללמה כדאי להיות אותנטי ואפקטיבי. אתה לא יכול להיות מיוחד אם אתה כמו מישהו אחר. וזה לא כי אתה אומר את הדברים שהוא אומר (כולנו אומרים את אותם הדברים), אלא כי אתה נשמע כמוהו. או ליתר דיוק, אתה נשמע כמו "לא אתה". ו"לא אתה" לא מעניין אף אחד. אפילו לא את אמא שלך.

רגע, אז איך לכתוב?

בסוף, אחרי שנדדתי בין פוסט לפוסט, בין פרסומת לקפה בפודקאסט לעוד כותב אחד שנשמע כמו כולם, חזרתי לסת גודין וקראתי שלושה פוסטים שלו מההתחלה עד הסוף (הם גם קצרים, כפרה עליו). בלי הפרעות. לזכותו ייאמר שהוא גם לא מרבה מדי בלינקים. ולמה דווקא אותו? כנראה כי הוא נשמע מספיק בטוח בעצמו. ומספיק מיוחד. כל כך מיוחד, שהוא מצליח להיות הכי פשוט והכי פחות מתוחכם והכי פחות מתאמץ שאפשר.

 

כנראה שככה זה כשאתה לא מנסה לחקות שום דבר, ונשמע בדיוק כמו עצמך.

==

ועוד פעם תזכורת מוטיבציה: ביום שלישי, 8.3, שיעור כתיבה אפקטיבית 1.0. אתם מוזמנים. אני אהיה שם, ואנסה לעזור לכם למצוא את עצמכם.

איך איבדתי עוד לקוח נחשק (ואיך לא לכתוב ללקוחות בשום אופן)

דירינג דירינג!

בשבוע שעבר הטלפון פה מצלצל. על הקו נמצאת מנהלת הדרכה של חברת ביטוח.

אני אוהב מנהלות הדרכה של חברות ביטוח. כשיש על הקו מנהלת הדרכה של חברת ביטוח, זה אומר שאני עומד להתפרנס יפה בחודש הקרוב. חוץ מזה, מדובר בנשים שמדברות את השפה שלי (שפה של למידה והדרכה), אז בכלל נחמד.

והמנהלת הדרכה הזו, היא מספרת לי שיש לה עורכי דין שיושבים במחלקת פניות הציבור, והם צריכים לענות ללקוחות שפונים אליהם.

– "אני צריכה מישהו שילמד אותם לכתוב בשפה משפטית ופורמלית, כדי שהם יעשו את העבודה שלהם כמו שצריך." ככה היא אומרת לי, מנהלת ההדרכה. ואני לא ממציא פה כלום. הכל קרה באמת.

– "את בטוחה שאת רוצה שהם יכתבו משפטי ופורמלי?"

– "בטוחה."

– "אבל הם כבר משפטנים. הם כבר כותבים משפטי ופורמלי."

– "כן, אבל לא מספיק טוב."

– "ואת יודעת שהלקוחות שלך, אלה שפונים לפניות הציבור, יש להם בעיה. והם לא מרוצים, נכון? בגלל זה הם פונים. את יודעת שהם רוצים שיתייחסו לבעיות שלהם. בעיות של בני אדם."

(נשבע לכם. השיחה הזאת היתה באמת. ממש ככה. לא ממציא כלום.)

– "כן, יודעת."

– "ואת יודעת שהם שונאים שכותבים להם משפטי ופורמלי, נכון? את מבינה שזו דרך מצוינת לאבד את הלקוחות האלה," שאלתי אותה בעצב, שומע את ההכנסות הנהדרות של החודש הבא הולכות ונמוגות.

– "אני לא בטוחה שאני מסכימה."

"כן, לא חשבתי שתסכימי," אמרתי לה בלב.

הרחק הרחק מאחור

בסוף אמרתי לה שכן, אני יכול ללמד את הנציגים המשפטיים שלה לכתוב משפטי ופורמלי, אבל לא אעשה את זה, כי אני חושב שזה רע ללקוחות שלה. ושזה רע לחברה שלה. ולא אמרתי לה שאני שונא ללמד כתיבה משפטית ופורמלית, אבל היא הבינה לבד. בגלל זה אני אוהב מנהלות הדרכה. הן מדברות את השפה שלי.

חברת הביטוח הזו נשארת הרחק הרחק מאחור. ויש עוד מאות חברות כאלה במשק – מכל המינים ומכל הגדלים. אלה חברות שמתעקשות לכתוב ללקוחות בשפה של אתמול, ונשארות במקרה הטוב – עם הלקוחות של אתמול. לקוחות צעירים, אפילו אם החברות האלו הצליחו להשיג אותם, לא יישארו איתן לאורך זמן. לקוחות צעירים לא אוהבים שמדברים איתם כאילו הם ההורים שלהם.

איך כותבים ללקוחות בעידן הזה? כמו האינטרנט. כמו האפליקציה. ואם אתם הרפתקנים, אתם יכולים לקחת סיכון של ממש ולכתוב להם אשכרה כאילו הם בני אדם.

המלצה

כשמדברים אתי אנשי שיווק, מומחי שיווק, גורואים לשיווק, מנטורים לשיווק, ישר מתלבש לי הפרצוף המשועמם הזה של "בחייאת רבקום. בן אדם דיבר עם 500 סמנכ"לי שיווק בחיים שלו, הקים וניהל חברת יחסי ציבור, היה סמנכ"ל שיווק בעצמו, עבד עם אלף עסקים, מה תחדשו לי? מה?"

(כן, אני יודע. אני בלתי נסבל לפעמים. עובד על זה.)

אז אני בא אתמול להרצאה אינטרנטית של אראלה כרסנטי שרמילה, עם האטיטיוד הזה של, "אוקיי, אז ניהלה פעילויות במאות מיליוני שקלים במיקרוסופט והיתה סמנ"כלית שיווק בכבלים. פחחח, מיקרוסופט. פחחח, כבלים."

ואז, ישבתי שם שעה וחצי, וכל שבע דקות כתבתי לעצמי עוד רעיון חדש ועוד משהו שאני לא יודע.

זה עולם של מנטורים, גורואים, דלאי למאים, דלאי ככאים, גאונים שיווקיים, מומחים, קוסמים, מכשפים ומלאן תלפים יועצים. מה אגיד לכם, מצאתי מישהי מליגה אחרת. ואני הולך לראות מה עוד אפשר ללמוד ממנה. כדאי לכם גם.

#אעדכן

עדכוני סדנאות:

בסדנת פייסבוק לעסקים של 18 במרץ נותרו שלושה מקומות אחרונים.

הסבב הבא של סדנת הבלוגריות ייפתח ב-10 באפריל. שני המפגשים שנערכו עד עכשיו בסדנה הנוכחית היו נפלאים. נכון להיום, הסדנה הזו היא פסגת ההכשרות הפרטיות שלי. אני גאה בה עד התקרה. ועוד קצת.

בשבוע הבא, 6 במרץ, 20:30 בערב, אני עורך שיעור כתיבה אפקטיבית 1.0 אונליין, שיכלול חוקי יסוד, כללי עשה ואל תעשה וסשן שאלות ותשובות. כל העניין ייארך כשעה וחצי. אפשר להירשם ישירות בעמוד הזה. השיעור ייערך בפלטפורמת zoom.us. הנרשמים יקבלו בתחילת השבוע הבא אימייל עם זימון וקוד גישה. אתם מוזמנים עד מאוד.

תודה

בשבוע שעבר קיבלתי המון המון תגובות. תודה רבה לכל מי שכתב לי. הרחבתם את לבי, ממש. אני מזכיר לכם שאפשר למצוא את הדיוור השבועי באתר, לשלוח לינק לחברים ולהזמין אותם לקבל את הדיוור או את הפוסט היומי בבלוג.

יאללה, נשיקות. אם יש לכם כאב, רמסוהו ברגליים. חג שמח. הרבה אהבה.