כתיבה שיווקית Archives - כתיבה אפקטיבית

הזמנה למועדון ה-63 אלף שקל לפני ארוחת בוקר

מה קורה, קרנפים?

היום צפריר לא פה. היום זה פרירץ הכריש כותב לכם, אחים שלי.

טוב, גם אחיות, אבל תכלס לא הייתן צכות לבאס. תלמדו לזרום.

מה קורה אחים שלו?

ואחיות, רבאק, אחיות גם! אבל פעם אחרונה באלוהים, פעם אחרונה! קול?

קול.

בקיצור, אחים שלי, השבוע אני חושף בפניכם את הסוד.

בטח אתם קמים כל בוקר ושואלים את עצמכם, אחי, למה אני לא כריש?

למה פרירץ הכריש מביא אותה באבו עגלות של סיבובים של שש ספרות ושבע ספרות ו-34 ספרות, ואני פה חי מארבע אלף שקל קצבת נאחס ובעסה?

מה הסוד של פרירץ, אתם שואלים את עצמכם.

אז אני אענה לכם על השאלה.

אני אחשוף בפניכם את הפיצוח.

אני אראה לכם את הדרך.

אני אקניץ עליכם את הקונץ.

אני יקצקץ לכם את העקיצה

העקיצה שהביאה אלפים למועדון ה-63 אלף לפני ארוחת בוקר.

ויכולה להביא גם אתכם.

רוצים לדעת מה זה מועדון ה-63 אלף לפני ארוחת בוקר?

זה אנשים שמביאים 63 אלף שקל הבית לפני ארוחת בוקר.

שם מדהים, לא ככה?

קופי שלי אחים שלי.

מה הם עושים שאתם לא עושים?

מה הם הבינו?

למה הם עושים 63 אלף ויושבים בתאילנד, מנשנים נרגילה ומעשנים פסטרמה, ואתה פה בקריית ביאליק בדיכאון של הלייף?

למה אח שלו?

חלאס גם כן את! את לא רואה סחבק פה בשכנוע??? אז גם את! גם את בדיכאון בקריית ביאליק!! טוב לך??

סליחה, הפריעו לי אח שלו.

רוצה לדעת למה?

הסוד זה לכתוב שורה אחת בפסקה.

אבל בעזרת כוחות השכנוע חודרי התודעה שלי אני משכיח ממך עכשיו את הקונץ הזה.

חדר, לא ככה?

רוצה לשמוע אותו עוד פעם?

הירשם לקורס אונליין שלי. ארבע אלף שקל.

תלמד את שיטת ארבע הפירמידות, שלוש המדרגות, 12 הדלתות, שמונה המפלסים, אדריכלית בטירוף!

שבסופה תקבל את המפתח. וטופס ארבע.

רוצה לדעת את המפתח למה?

ארבע אלף שקל אחינו.

למה אין, אין ארוחות חינם לגברים אצל פרירץ הכריש.

(גם לנשים, ססססעמק!)

וצפריר מעיר:

הרבה פעמים אנחנו לא שמים לב לפרט השולי הזה, אבל אחרי שמישהו מבטיח לנו חשיפה, הוא לא חושף כלום. זה בגלל הקונץ הזה של פסקאות משפט, שהוא שיטה נהדרת לבלבל את המוח. רוב מומחי השכנוע משתמשים בשיטה הזו. הסוד העיקרי שחושפת השיטה הזו הוא שהכותב לא יודע לבנות פסקה כמו בן אדם סביר.

הקורא הנבון פשוט מחכה שזה ייגמר ורץ עם הטקסט. הקורא שיש לו פחות מזל טיפה מתהפנט מהשטות הזו. כמו מוגלי והנחש בגרסאות הישנות של מלך הג'ונגל.

חשיפה — סוד — שיטה סודית — חשיפה — סוד — שיטה סודית — חשיפה — סוד — מספר כרטיס אשראי — שיטה סודית.

ככה.

השיטה הסודית לעשות דברים היא בדרך כלל לעשות אותם שוב ושוב ושוב ושוב. ככה משתפרים. בדרך כלל הפעמים הראשונות לא מצליחות. בפעם הראשונה שניסיתם לעמוד, נפלתם. בפעם הראשונה שניסיתם ללכת, נפלתם. בפעם הראשונה שניסיתם לבעוט בכדור, נפלתם. בפעם הראשונה שתנסו להקים עסק/לשווק/למכור/לכתוב, תפלו פה ושם. ככה לומדים.

ואם נדמה לכם ששמעתם את זה ממני בעבר, אז יש מצב. יש דברים שלא משתנים. גם אם תצטרפו לוובינר הסודי שלי תשמעו בדיוק אותו דבר.

אין וובינר סודי.

ואין מועדון 63 אלף שקל. זה לא באמת.
המלצה:

חגית ביליה, המכונה לייזה פאנלים ברחבי העולם ובלב תל אביב, מוציאה ספר חדש. הזמנתי בעצמי תוך כדי כתיבה. עבד יופי דרך המחשב. מעדכן שניסיתי פעמיים דרך הטלפון והצלחתי פחות. המלצה? תסריטאית נפלאה, בשלנית שאין דברים כאלה – והשילוב הכי טוב של שניהם ביחד. הספר הקודם שלה מצחיק להפליא, כתוב אדיר ומשמש אותי במטבח המון המון. שימו לב במיוחד לעוגות: היא ממש ממש טובה בזה.

חוץ מזה, לכם אני יכול לספר שמאז שפגשתי אותה פעם (והעלבתי אותה נורא), אני

– קורא לה דוליטל

– מחכה שהיא תזמין אותי לארוחת ערב. או לפחות לאיזה שקשוקה בבוקר.

– ומת עליה.

ועוד המלצה

יונית צוק כותבת את האתר, הבלוג, הקונספט ודרך החיים הבלוגריסטית. יש לה גם חממה שהיא מתחם עבודה משותף לבלוגריות ובלוגרים בכפר סבא, עם הרבה הרבה קורסים, סדנאות אומן, ימי אסטרטגיית תוכן לבלוגרים ובאמת – כל טוב. ממליץ בחום להירשם לרשימת התפוצה וגם להגיע לאירועים (ולעבוד, למי שבסביבה). היא כותבת קבוע ולאורך זמן על בלוגים, יש לה הרבה הרבה ידע, הרבה ניסיון, הרבה נכונות לשתף והרבה הרבה מה לתת.

השבוע בכתיבה אפקטיבית

למה כולם נשמעים אותו הדבר?

סדנת חורבן לדימוי העצמי (או: סדנה לשיווק סדנאות)

ספקים מתים בסתר

איך להביא גולשים מפייסבוק לבלוג

הסדנאות הקרובות

27.3: סדנת פייסבוק אפקטיבי לעסקים , שבה לא תלמדו את שיטת שבעת המפתחות לשכנוע גאוני, אלא מה צריך כדי לכתוב בפייסבוק.

10.4: מחולמת לבלוגרית בשישה מפגשים (סדנת אונליין): שבה אשכרה תפתחי את הצ'אקרה של הכתיבה, תלמדי אסטרטגיית תוכן ותקבלי משובים יסודיים בכל שיעור, כדי שתוכלי לעשות את כל זה הרבה יותר טוב.

יאללה אחיות שלי.

קחו קצת אוויר.

או-טו-טו חופש פסח.

רוצים קונץ להפעיל את הילדים בחופש?

סחבק פה בשבילכם.

רק ארבע אלף שקל.

למה כולם נשמעים אותו דבר

קודם כל: בשלישי הבא שיעור אונליין פתוח לציבור. מוזמנים להקליק פה ולהירשם. שיעור מיוחד, ספציפי, אותנטי. תבואו.

הבוקר, כמו שאני קורא איזה דיוור שאני קורא בימים אלה, ועובר משם לפוסט אחר של הבחור שכתב את הדיוור הזה, אני פתאום מוצא את עצמי מקשיב לפרסומת של ארבע דקות על קפה. נדמה לי שזה היה קפה. רגע, אני חושב לעצמי, מה קרה כאן, ומגלה שבבלי דעת מדוע וכיצד ובשל מה זה ואיך, לחצתי על לינק בפוסט, שהוביל אותי לבלוג אחר, שהוביל אותי לפודקאסט של מישהו שאני לא מכיר ושעומד לדבר על משהו שאני לא מבין, אבל קודם, פרסומת. ארבע דקות על קפה. 

זו חוויה מעט שונה בשבילי, כי דפוס הגלישה שלי מוגבל הרבה יותר. האמת היא שלרוב אני לא חורג מחמישה, שבעה או עשרה אתרים מרכזיים שמעניינים אותי, רובם אתרי חדשות בכלל. למה? אני מנחש שהגודש הוא קצת יותר מדי בשבילי. אולי אני לא יכול לקרוא פוסטים בלי ללחוץ על הלינקים, או שאני לא יכול לחוות את תחושת ההחמצה שכרוכה בלא ללחוץ על הלינקים. זה כנראה המנגנון שלי להתמודד עם עומס המידע: להצטמצם.

כלומר, מול העומס הזה, אני מרים ידיים אפריורי, הולך לוויינט סוגר את הזבל הזה בעצבים עוד לפני שהוא נטען. אחר כך אני הולך להארץ, ומשם לטוויטר. להתלונן על החשבון של הארץ.

.אבל בזמן האחרון יש לי צורך גדול ללמוד, לדעת יותר, להתרשם. אז אני חורג מההרגלים שלי, נחשף לעוד ועוד תוכן עצמאי, מרחיב דעת. וככה אני מתפתח, שותה מידע בצמא – ושומע ארבע דקות פרסומת לקפה.

אפילו בלי להעתיק

ולא יכולתי שלא לשים לב שלמרות שהתכנים האלה הם עצמאיים, למרות שלא מדובר באתרי חדשות, חלק ניכר מאוד מהתכנים שאפשר למצוא ברשת דומים זה לזה באופן מטריד. ואני לא מדבר על העתקה פרופר (יש הרבה גם מזה), אלא על רוח הדברים: איך כדאי להתנהג, מה צריך לעשות, עשר שיטות להתעלם מחתולים – רבים רבים מהדברים האלה נראים בדיוק אותו דבר.

הסיבה לכך היא כנראה המוטיבציה. בסופו של דבר, מה שעומד מאחורי אופרציות התוכן הקטנות, המתוחכמות, המהירות והעצבניות האלה, הם אנשים שרוצים לעשות כסף. הרבה פעמים אלה אנשים שממש ממש צריכים כסף. לפעמים אלה גם אנשים שהצליחו כבר לעשות המון כסף, אבל כותבים על מה שמעניין אותם – ולא מצליחים להתנער מהמוטיבציה הישנה. וככה הם עושים עוד המון כסף. נשמות אומללות. אבל מה שחשוב זה לא כמה כסף יש להם בארנק, אלא הזהות במוטיבציה, שמובילה לזהות הזו בתכנים.

לכאורה, אין עם זה בעיה של ממש. בטח לא אם אתה יצרן של התוכן הזה. אבל אם אתה צרכן שלו? הו, חביבי, אתה הולך לקרוא שוב ושוב את אותו תוכן. איך כדאי להתנהג, מה צריך לעשות, מה יזמים חייבים לזכור, עשרה דברים שלמדתי מיזמים מצליחים, עשר השיטות של היזם המצליח ו-11 שיטות להתעלם מחתולים.

כן כן.

גם אנחנו כאלה. גם אתה כזה. גם התוכן שלך כזה. כי המוטיבציה שלנו דומות. אנחנו פה כדי לעשות כסף. ואפילו כשיש לנו מספיק, בדרך כלל אנחנו ממשיכים לעשות את אותו דבר.

ואם ככה, אם התוכן אותו תוכן והמוטיבציה אותה מוטיבציה, הסיכוי היחיד שלך טו סטנד אאוט הוא להיות מסוגל להגיד את הדברים אחרת. כמו שאני ככה עושה אין אינגליש למשל. זה ייחודי. #לאבאמת

אם כל התוכן אותו התוכן וכל המוטיבציות אותן מוטיבציות, אז כדאי להציץ על מוטיבציה של מישהו אחר, לאו דווקא של הכותב. למשל, על המוטיבציה של הקורא. מה הקורא רוצה?

מה הקורא רוצה?

והקורא רוצה בית. הוא רוצה אהבה. הוא רוצה אינטימיות. הוא רוצה להרגיש שהטקסט הזה הוא עליו. או שהוא היה יכול לכתוב אותו, או שזה בדיוק בדיוק מה שהוא צריך עכשיו – ואיזה יופי שאומרים את הדברים ככה פשוט וברור. איזה יופי שהכל של הכותב מובהק. מיוחד. אותנטי. עוד פעם המילה הזאת

והנה עוד אחת מהסיבות החמקמקות האלה ללמה כדאי להיות אותנטי ואפקטיבי. אתה לא יכול להיות מיוחד אם אתה כמו מישהו אחר. וזה לא כי אתה אומר את הדברים שהוא אומר (כולנו אומרים את אותם הדברים), אלא כי אתה נשמע כמוהו. או ליתר דיוק, אתה נשמע כמו "לא אתה". ו"לא אתה" לא מעניין אף אחד. אפילו לא את אמא שלך.

רגע, אז איך לכתוב?

בסוף, אחרי שנדדתי בין פוסט לפוסט, בין פרסומת לקפה בפודקאסט לעוד כותב אחד שנשמע כמו כולם, חזרתי לסת גודין וקראתי שלושה פוסטים שלו מההתחלה עד הסוף (הם גם קצרים, כפרה עליו). בלי הפרעות. לזכותו ייאמר שהוא גם לא מרבה מדי בלינקים. ולמה דווקא אותו? כנראה כי הוא נשמע מספיק בטוח בעצמו. ומספיק מיוחד. כל כך מיוחד, שהוא מצליח להיות הכי פשוט והכי פחות מתוחכם והכי פחות מתאמץ שאפשר.

 

כנראה שככה זה כשאתה לא מנסה לחקות שום דבר, ונשמע בדיוק כמו עצמך.

==

ועוד פעם תזכורת מוטיבציה: ביום שלישי, 8.3, שיעור כתיבה אפקטיבית 1.0. אתם מוזמנים. אני אהיה שם, ואנסה לעזור לכם למצוא את עצמכם.

הסוד נחשף: ערכת המחץ החשאית לחיסול התחרות שלכם

הייתם צריכים לראות אותי פעם כשהייתי קורא אתרים של אנשי תוכן מתחרים. ויותר גרוע מזה, של אנשים שמלמדים כתיבה שיווקית ועסקית. וקופי. אין מספיק ח' בעברית בשביל הפחחחחחחחחחחחחחחחחים שלי.

זה תמיד אותו דבר: מישהו היה ממליץ עלי (ומתייג אותי) באיזה קבוצה בפייסבוק, ואז אני מגלה שיש עוד אנשים. והאנשים האלה, לא תאמינו, הם המליצו על אנשים אחרים. לא יודע מה עבר עליהם. באמת שאני לא יודע.

פחחחחחח

ואז הייתי הולך לאתרים של המתחרים האלה. שאנשים אחרים ממליצים עליהם ולא עלי. ושם הייתי רואה שהם קוסמת,  מדען מיליםהופכת מציאות למילים וקופירייטר וחייט תוכן. יש עוד. יש אפילו קוברה. נשבע לכם. אני פרסי נחש ארסי.

פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח.

וכהייתי מפסיק עם כל החחחחחח' הזה, הייתי עובר לצקצק: תראה את ההוא: אין לו נקודה בסוף משפט. וההיא טועה בזכר ונקבה. ולהוא יש כל כך הרבה יותר מדי מילים במשפט. ומההיא לא הייתי קונה סמרטוט רצפה.

וככה עוד ועוד.

עד שיום אחד

עד שהתעוררתי יום אחד (הו! המספר מתעורר יום אחד! סוף סוף!), וגיליתי שכל הפחחחחחחחחחח הזה לא כל כך טוב בשבילי. ולא כל כך קונסטרוקטיבי.

והאמת היא שהם לא כאלה גרועים, המתחרים שלי. ולא רק אידיוטים ממליצים עליהם. למעשה, נראה לי שממליצים עליהם בצדק. ושלפעמים הטקסטים שלהם לא לטעמי, אבל הרבה פעמים אני גם מסתכל על הטקסטים האלה וחושב לעצמי ש"וואלה, לא רע". ו"הטקסט הזה דווקא עובד". ו"אולי אני צריך ללכת לסדנה שלה". ואולי גם אני אהיה קוברה?

או לפחות אנקונדה.

והמתחרים, הם גם לא בדיוק מתחרים. כי הם עושים דברים קצת אחרת. וחושבים קצת אחרת. ומאמינים בדברים אחרים. ומבטיחים דברים אחרים.

ויש להם לקוחות שהם לא בדיוק הלקוחות שלי. כי הם מאמינים בדברים אחרים. ומשתכנעים מדברים אחרים. ואוהבים טקסטים אחרים. ועוד כל מיני סיבות. ואפילו אם הלקוחות שלהם היו בדיוק כמו הלקוחות שלי, הרי כמה אנשים כאלה יש? שכותבים תוכן מצוין ומלמדים מצוין? שניים? חמישה? עשרים? נגיד שחמישים.  

בכל שנה נפתחים בארץ יותר מ-50 אלף עסקים חדשים. זה אומר שאם נטפל בכל שנה באלף לקוחות – כל אחד מאיתנו – עדיין נספיק לעבוד רק עם העסקים החדשים. אז אולי אולי, בעצם, יש מקום לכולם.

ואפילו יותר חשוב מזה, אני לומד מהם דברים חדשים. וזה המפתח האמיתי להתקדמות. זו הנוסחה הסודית. זו ערכת המחץ. זה המתכון המטריף. זהו הארס בין עיני הלקוחות.

(טוב, סליחה. ככה זה כשאתה קורא יותר מדי אתרים של אנשי תוכן.)

ברצינות, הסוד הוא להפסיק להיות הילד הכי חכם בחדר. לא לחשוב את זה. לא להאמין בזה. כי אם אתה הכי חכם, איך תלמד? ממי תלמד? הדבר היחיד שיש לך לחדש לעצמך זה עוד ח' בפחחחחחחחח.

זהו. הלכתי לקרוא נוסחאות שיווק סודיות. תתפללו ששום דבר לא יתפוצץ לי בידיים ושערכת המחץ הסודית לא תמעך אותי.

ותאהבו את המתחרים שלכם. אחרת איך תלמדו?

תהיי ספונטנית, אבל בזהירות

"רגע, אבל מה עם הנשמה? מה עם הספונטניות? מה עם הרגשות שלי?"

יש לי חיבה עמוקה לרגע הזה בסדנה שמישהי מרימה את היד ושואלת את השאלות האלה. "אתה וכל החוקים שלך. 'תעשי, אל תעשי, תעשי, אל תעשי'. ואני נפש חופשיה. מה באת למשטר לי את הנשמה גם כן אתה?"

לא באתי. כלומר, כן באתי, אבל לא למשטר. תעשי מה שמשתחשק לך. תכתבי כמו משב אוויר קליל, כמו רוח, כמו סופה. תכתבי כמו המים המפכפכים בנחל והגועשים במפל, תכתבי כמו הים, כמו השמש, כמו אש, כמו לבה, תכתבי כמו, כמו… נראה לי שתפסת את הפרנציפ.

אבל בסוף, אחרי זה. אחרי הכל. תערכי עם רשימת החוקים. ותמחקי ותשני ותיישרי, וכן – אפילו תמשטרי. אלא אם הרוח והאש והמים מועילים יותר. בדרך כלל, במיוחד בכתיבה לעסקים, הם לא מועילים. בטח לא על בסיס קבוע. לא פעם הם אפילו מזיקים. כמו כל עניין אימפולסיבי אחר.

אז בטח, תהיי ספונטנית. רק בזהירות.

==

ההרשמה לעדכונים מהבלוג נמצאת בתחתית העמוד הזה. אתם מוזמנים להירשם. אבל בזהירות, זה לא הטיפ השבועי: יש הרבה עדכונים.

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות

חמישה דברים שלא ידעתם על כתיבה בפייסבוק

הנה חמישה דברים שלא ידעתם. או שכן ידעתם וסתם יצאה יופי של כותרת. אני לא אומר שהשימוש בטיפים האלה תמיד תמיד מומלץ או אסור לעד.  מה שכן, לאורך זמן, הם ישפיעו באורח משמעותי על מי שקוראים אתכם ומה שהם חושבים עליכם, אז הנה, אל תשכחו, חמישה טיפים לכתיבה בפייסבוק:

תפסיקו לדבר על עצמכם

כתיבה בגוף ראשון היא לא רעיון טוב. אני ואני ואני מעיף לאנשים את הפיוז. אם לא לכולם, אז לפחות לחלק ניכר מהם. ואפילו אם האני ואני ואני הזה עובד לכם מעת, תזכרו שהוא עולה לכם בקוראים. הרבה קוראים. אם תתחילו את הפוסט בסיפור על חבר שלכם או על לקוח שלכם, רוב הסיכויים שתקבלו הרבה יותר אמפתיה מהקוראים. ותשמעו קטע: רובם אפילו לא יבינו למה.

(רמז: כי זה סיפור. וכי הכותב לא חושב שהוא מרכז היקום. )

***שתפו בכל הכוח*** לא עובד

אנטי ביבי, אנטי לפיד, אנטי גבאי, אנטי שוברים שתיקה ואנטי שוקולד השחר מצמצם אתכם בסופו של דבר לאנשים שהדעות שלהם הן בדיוק, אבל בדיוק כמו שלכם. הלייקים, התגובות, השיתופים – כמעט תמיד יגיעו מאנשים שחושבים כמוכם. האחרים יפסיקו לקרוא אתכם.

גם אתם כותבים את הפוסטים האלה? המלצה: לכו לשכנע נמלה שהיא נמלה. זה בערך אותו דבר, והערך הוא אותו ערך.

ארוך זה דווקא מאה אחוז

יש איזשהי הנחה, אולי זו כבר קביעה של ממש – שפוסטים קצרים עדיפים על פוסטים ארוכים. שמוטב להגיד הכל בשתיים או שלוש פסקאות. שלא טוב לאכול לקוראים את הראש.

אז נכון שפוסטים קצרים הם קלים יותר לעיכול ובאופן כללי הרבה פעמים עובדים טוב יותר. אבל האמת היא שחלק ניכר מהפוסטים הנקראים, הזכירים, המשותפים והמוצלחים ביותר הם ארוכים. כי אין פוסטים שהם ארוכים מדי. אלה פשוט פוסטים שלא כתובים טוב מספיק.

אז אם יש לכם את היכולת והכישרון, אל תפחדו מהאנשים שמשאירים לכם בתגובות "אמ;לק", כמו כלב שלא אספו אחריו. האמ;לק מעיד עליהם, לא עליכם. ותכתבו מדי פעם גם ארוך. בטח אם יש לכם משהו משמעותי להגיד.

(עם זאת, אם כולם כולם כותבים "אמ;לק", הייתי שוקל שינוי של האסטרטגיה הזו.)

אם לא תניעו לפעולה לא יקרה שום אסון

"רגע, אבל איפה פה ההנעה לפעולה," שואלים המוני בעלי עסקים ויועצים עסקיים. איפה הקריאה לקנות, להגיע לחנות, להירשם לסדנה, להצטרף למועדון? אם אין את זה אז מה הטעם?

הטעם הוא במערכת יחסים. תחשבו רגע על טיפוס, שבכל פעם שהוא מדבר אתכם – מנסה למכור לכם משהו. ולעומתו, תחשבו על מישהי שמדברת איתכם ומספרת לכם על בסיס קבוע, אבל רק בכל שיחה שנייה או שלישית מציעה לכם לקנות. יותר נוח להקשיב לה, לא ככה?

(בטח ככה.)

פשוט הכי טוב

הנקודה הזאת שווה פוסט עצמה. פוסט ארוך.

"עבורך" לא יותר טוב מ"בשבילך", "רושם" לא יותר טוב מ"כותב". "הינו" לא יותר טוב מ"הוא", "יש ברשותך" לא יותר טוב מ"יש לך", "במידה ו" לא יותר טוב מ"אם". למעשה, בחלק מהדוגמאות האלה, לא רק שהאפשרות ה"פשוטה" טובה יותר, האפשרות ה"גבוהה" היא שגיאה בעברית.

תכתבו כמו בני אדם למען השם. כמו שאתם מדברים. העניין הזה שאנשים מגיעים למקלדת ופתאום מרגישים שהם צריכים להיות סופרים או עורכי דין יכול להוציא לקורא הסביר את העין.

תזכרו, רוב הזמן הכי טוב לכתוב כמו שמדברים עם ההורים: בכבוד, בטח שבכבוד – אבל למה לסבך? דברו פשוט. ככה יותר אנשים יבינו אתכם והרבה פחות אנשים יתעצבנו מכם. לא עדיף ככה? בטח שעדיף.

יאללה, תהיו טובים. ושיהיה שבוע ציף ציף מעל הרציף.

==

ההרשמה לעדכונים מהבלוג נמצאת בתחתית העמוד הזה. אתם מוזמנים להירשם. אבל בזהירות, זה לא הטיפ השבועי: יש הרבה עדכונים.

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות

אני רק כתיבה שיווקית בבקשה

אהלן אהלן,

טוב, שמעו. עכשיו בא משהו חשוב.

הנה אמת שלא סופרה. כמה אמיתות אפילו. כי אם אני פה בעניין של חשיפות, אני אלך עד הסוף. אני אסיט את הווילון, אשים קץ להסתרה, אשפוך את אור השמש על האמת שהוטמנה, הוכמנה, הושתקה והוסלקה שנים רבות כל כך. אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר.

זה ולובן קלין.

(מוכנים? עכשיו זה הסוד. בשביל זה אתם כאן. עכשיו באה ההתגלות שתמיד חיכיתם לה, בגלל זה קראתם עוד ועוד פוסטים. כדי לדעת את מה שמגיע עכשיו.)

מייקל ג'ורדן היה בן שנתיים וחצי כשאבא שלו העלה אותו למגרש. הוא היה בקושי מטר שמונים ונעליים 49. הוא לקח את הכדור בידיים בפעם הראשונה, עלה לדאנק – וריסק את הקרש.

כן כן. כך זה היה.

בשנת 1717, בנג'מין פרנקלין האיר את רמת גן בנורת לד בודדת. ככה, הדליק, הסתכל מסביב, ראה שאין כלום – וכיבה.

באמת.

ודוסטויבסקי, כפרה עליו, למד לכתוב בגיל שלושה חודשים. את האחים קרמזוב הוא כתב בגיל שנה וחצי בשלושה לילות רצופים של ניקוטין, וודקה וקולה. ורד בול. היה מאפר בחיתול. ואז נתן לו לנוח בבוידעם לפני שפרסם את הרומן בגיל שש וזכה לפרסום עולמי.

נשבע לכם באדושם.

איך לומדים כתיבה שיווקית?

עכשיו, תגיד, שואלים אותי, איך אני לומד כתיבה שיווקית? תראה לי כאן ועכשיו איך אני כותב עמוד נחיתה שימכור ב-109,376 שקל בשלושה ימים. איך אני כותב פוסט שכל העולם ישתף ויכניס לי כל כך הרבה לידים, שיהיה פה בעסק כמו, כמו, כמו בית ליד. את זה אתה מלמד?

לאט. לאט לאט אתה לומד.

אם הייתי חכם סיני והייתם באים אלי למערה לשאול רק שאלה אחת, הייתם שואלים: "תגיד, הו צ'י-אל, איך לכתוב?"

"לאט," הייתי עונה לכם. לאט. כמו פיאט 124, שקודם היא זוחלת, אחר כך היא עוצרת ואז היא מתפחמת. לאט תלמדו. ולאט תכתבו. וככה גם יצליח. קודם לא יצליח, אחר כך יצליח קצת, אחר כך עוד פעם לא יצליח. בסוף ישתפר. מבטיח.

רק אל תשכחו אותי כשתהיו כמו תשובה. אל תשכחו את הו צ'י-אל החכם. חשוך פה לבד במערה. (כן, גם סיני זקן הוא לפעמים קצת קצת פולני.)

זהו. שיהיה לכם שבוע מור וקינמון כל מיני בשמים אור לי בלילות ופצצה לי בימים.

ואיך יודעים שזה טוב?

אחרי שפרסמתי את הפוסט הזה, מישהי נחרה לעברי ואמרה "בעצם, לא אמרת כלום". מה יעזור לי להתאמן? איך אני יודעת על מה? ואיך אני יודעת מה טוב?

אז חוץ מזה שאני ממליץ לכם לא לנחור, היא צודקת. ויש לי דבר אחד להוסיף חוץ מהלינק לסדנה שלי למטה: אתם צריכים משוב. ולא, המשוב בפייסבוק ("מהמם", "מדהימה", "גאון" וכו') לא שווה כלום. אתם צריכים מישהו שיגיד לכם לא רק טוב או לא טוב, אלא גם למה, ומה כדאי לשנות, ולמה. ואז ייתן לכם עוד משוב. מישהו שאתם סומכים עליו, שלא יעליב וידבר לעניין. חפשו אחד כזה בין החברים שלכם. בטח יש כזה.

שלכם,

צפרירכם

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות

איך להתחיל לכתוב

"אני כל כך לא טובה בזה," סיפרה לי אתמול מישהי. "אני טובה בארגון ובניהול ובקמפיינים ובלהזיז אנשים ובשירות לקוחות, אבל כל פעם שאני צריכה לכתוב, הכל קורס לי. אני יושבת ובוהה במסך שעות, ועד שאני מצליחה להוציא מעצמי משהו – יוצא לי פח."

זה חתיכת קטע מטריד, העידן הזה, שבו כולם צריכים לעשות הכל ולהיות טובים בהכל. שאם אתה לא מבין דיגיטל ודיזיין ותוכן ושיווק, אז איך לעזאזל אתה אמור למצוא עבודה או לנהל עסק משלך? זה קצת מזכיר לי ג'אגלינג, אבל עם עשרה כדורים באוויר. כזה שאי אפשר באמת להצליח בו.

אבל פה, פה מדברים על כתיבה וזהו. בלי הכדורים האחרים. זו בעיה של מישהו אחר.

אז ככה: את כן טובה בזה. את פשוט פוחדת. (טוב, אולי את לא דוסטוייבסקי, אבל לכתוב אימייל? פוסט לבלוג? מודעה? עמוד נחיתה? בטח שאת יכולה. באבו-אבוה יכולה.)

מאיפה מתחילים

עכשיו, תסלחי לי בבקשה, בלי הקדמות מיותרות ופסיכולוגיה בשנקל, תחשבי מה בעצם את רוצה להגיד. במשפט אחד. וואטס און יור מיינד? ותכתבי את המשפט הזה. זה הפנס שלך, שיזכיר לך מה את עושה. אולי זו גם תהיה כותרת או שורה ראשונה, אבל את זה תחליטי בסוף. אחורי זה.

הנה, מתחילים.

אחרי זה תכתבי לך את הנקודות העיקריות. אם זה אירוע, אז מה יהיה בו, מתי הוא קורה, למי הוא מיועד, איפה? השאלות האלו עונות על השאלה הזו של "אפשר לקבל פרטים?" אם את רוצה לכתוב על איך את מרגישה, תכתבי לך בנקודות את עיקרי הדברים: אני עצובה כי: א', ב', ג'. אני מאושרת כי: 1, 2, 3. ככה. הכי הכי פשוט. קיפ איט ורי ורי פשוט. פשוט זה טוב. פשוט זה פצצה. פשוט זה החמצן של כתיבה טובה.

נסי לייצר היררכיה. את הדברים החשובים מקמי בראש הרשימה. את הפחות חשובים תמחקי. אם הם לא מעניינים ומהותיים, ממילא אף אחד לא באמת צריך לקרוא אותם. הם סתם תופסים זמן ושטח ותשומת לב.

כשגמרת את הרשימה, תתחילי לדבר (אם יש אנשים בחדר, דברי בלב. אל תעשי בושות).

לדבר את יודעת, נכון?

דברי את הסעיפים שלך, אחד אחד. ותכתבי את הדיבור הזה. בלדבר את הרי כן טובה. בקול רם אולי. בלב בטוח. כל סעיף הוא פסקה. ככה, שלושה, ארבעה, חמישה משפטים. לא ארוכים מדי. וגם לא קצרים מדי. ותכתבי את זה בדיוק כמו שאת אומרת. בלי לחשוב פעמיים. בלי לעצור למחוק. בלי לתקן את עצמך. בלי לחשוב על מילים. בלי לחשוב שזה לא מספיק טוב.

כשגמרת לדבר סעיף, תלחצי על אנטר ותעברי לדבר את הסעיף הבא, הפסקה הבאה.

הנה, יש לך משהו. כתבת את הבלתי אפשרי. תנשמי נשמה, תנשמי. ברגע שיש לך משהו, כבר יש לך עם מה לעבוד: נגר צריך חתיכת עץ. סנדלר צריך נעל. שף צריך תוכנית ריאליטי. כותב צריך תוכן. ופחמימות. ברגע שיש לך חומר, כבר חצית את התהום. מפה זה כבר תיקונים וקוסמטיקה.

כתיבה היא לא האמנות לסדר את המילים בסדר הנכון, אלא היכולת להקשיב לעצמך ולאפשר לעצמך להתבטא. לדחות את תהליך הביקורת לאחר כך. לדבר לעצמך. ולהקשיב.

אז תדברי. ותקשיבי. ותכתבי. ייצא לך נהדר. מבטיח.

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות

עשר שגיאות איומות בכתיבה

היום: קצת עברית, ובעיקר הקשר בין שגיאות בעברית לכתיבה שיווקית סבירה ובינונית. ממש ממש בינונית.

לא כל הטעויות בעברית הן אסון. אתר עסקי לא חייב להיות שלוחה של האקדמיה ללשון, במיוחד אם הוא מיועד לקהלים צעירים שהעברית לא ממש מעניינת אותם. אני גם יודע שיש אנשים שחושבים שהשגיאות האלו מפריעות רק לפוצים זקנים כמוני, אבל כדאי לזכור:

א. פוצים זקנים קונים ממי שכותב כמו שצריך.

ב. גם פוצים צעירים שונאים שגיאות בעברית.

בקיצור, כדי לשמור על מראה מקצועי (ומלא ברק), הנה עשר שגיאות שממש לא כדאי לכם לעשות באתר שלכם:

  1. ש במקם כש: כשאתם מתייחסים לזמן בו משהו קרה או יקרה, אל תכתבו ש אלא כש: ("מחר, כשתבואי אלי", ולא "מחר, שתבואי אלי". "כשהייתי בן שלוש", ולא "שהייתי בן שלוש").

     שלוש אלף, ארבע אלף, עשר אלף – לא טוב בכלל. צריך להגיד שלושת אלפים וארבעת אלפים, ואני ממליץ פשוט לכתוב בספרות.

  2. הינו, הינה הינם והנני: אוי ואבוי. מעבר לעובדה שזו שגיאה בעברית, אם אתם לא מדברים ככה, אל תכתבו ככה. ואם אתם מדברים ככה – עכשיו זה זמן מצוין להפסיק.

  3. "תביא לנו כרטיס אשראי", "תביא לי את הפרטים שלך", "תביא לי רגע אני יחזור אליך". מכירים? אז לא טוב. אפשר להשתמש ב"תן לי", "שלח לי", "חכה רגע". בקיצור: תנו ל"תביא" מנוחה.

  4. אם אתם כותבים "באם" ומתכוונים בעצם ל"אם", אז תפסיקו. אם זה יופי טופי.

  5. במידה ו – אסור לומר בעברית. צריך לכתוב במידה ש, ולמען האמת, "אם" הכי טוב.

  6. אני יעשה, אני יילך, אני יביא, אני ירביץ – לא טוב! אני אלך, אביא, אעשה. אני גם לא ארביץ, אלא אתאפק. בקיצור, אני (גוף ראשון) בעתיד מתחיל בא'.

  7. אכלתה אותה, הבאתה לי, גמרתה כבר, שמרתה לי על החתול – לא טוב. אתה עשית. אתה שמרת, אתה ניגנת. בקיצור, אתה (גוף שני) בעבר, בלי ה' בסוף. הבנת?

  8. לא אוכלים קוראסון, וגם לא דג סולומון, לא לובשים טרלינג, לא שוברים סרוכית, וסובגניות זה לא משמין, כי אין דבר כזה סובגניות. במילים אחרות: כדאי לכם לבדוק אם מילה קיימת לפני שאתם משבשים וזורקים את המוניטין שלכם לזבל.

    חזרו אחרי בבקשה: קרו-א-סון. ולא, לא קוראסון. קוראסון זה לב בספרדית. לא טעים
  9. ולסיום, הנקודה צמודה למילה שלפניה. ככה. וסימן השאלה? גם צמוד למילה שלפניו. ברור? וגם הפסיקים וסימני הקריאה וכל אלה. סימני הפיסוק לא מעופפים להם במרחב, אלא תמיד (חוץ מקו מפריד) נצמדים למילה שלפניהם.

    סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

    סדנאות כתיבה ארגוניות

שתוק ותמשיך לשחות

מה, מה נהיה?

הבוקר, כמו שאני יושב עם מעצבת תכשיטים וכותב את האתר שלה בזמן אמת על כוס קפה בתל אביב הבנויה, אני מעלעל בהוראות ההפעלה שכתב לה היועץ העסקי שלה:

  • לתת ערך לקוראים

  • להניע לפעולה

  • לכתוב שלושה פוסטים בשבוע לפייסבוק

  • לא לשכוח לכתוב לבלוג פעם בשבוע

זה מה שאני זוכר עכשיו בשלוף מהרשימה. היו שם עוד 20 סעיפים. כולם טובים, כולם נכונים. באמת, בלי לזלזל, היועץ מייעץ לעניין.

כל זה אפשרי בכלל?

השאלה היא האם יש יועץ עסקי שאכן מצליח לכתוב שלושה פוסטים בשבוע לדף העסקי שלו?

אם יש יועץ שכזה הביאוהו לכאן / ונדעהו נדבר גלויות /יש או אין

(יונה וולך התגנבה לי לטקסט. זה שיונה וולך מתגנבת לך לטקסטים שיווקיים זה לא מומלץ. אל תנסו את זה בבית.)

התגנבה? נעשה לה כבוד

קשה מאוד לכתוב שלושה פוסטים בשבוע. אפילו כשהפוסטים קצרים קצרים – שתיים או שלוש פסקאות – זה קשה. כי למי יש כל כך הרבה על מה לכתוב? ואם צריך להוסיף לזה גם תמונות איכותיות ווידאו מוצלח פעם בשבוע או שבועיים, אז הנה לכם מתכון נהדר לתת לשיווק של העסק להשתלט לכם על החיים.

וגם לגרום לכם להרגיש נורא, כי אף אחד לא באמת יכול לעמוד בקצב הזה אם אין לו מחלקת שיווק. ואז, במקום מאמץ שיווקי הרווחתם עוד פרונקל של רגשי אשמה, כאילו חסרים לנו כאלה בבית. אז אל תרגישו רע אם אתם לא עומדים בקצב. זה לא ריאלי.

אה, ויש גם טיפ: אם אתם מרגישים שאתם מצליחים לכתוב יום אחד או אפילו יומיים רצופים, נורא נורא חשוב לא להפסיק. אל תהיו מרוצים מעצמכם. אל תתנו לפוסט להמשיך לעבוד עוד יומיים גם אם הוא עדיין מקבל לייקים. אל תדחו למחר אלא אם יש לכם תינוק צורח בידיים. ואם כבר דחיתם למחר, אל תדחו למחרתיים.

כתיבה מייצרת כתיבה

זה לא רק לשמור על הרעיונות הטריים ולכתוב אותם מייד. זה הרבה יותר מזה: כתיבה מייצרת כתיבה. הפסקות כתיבה מייצרות רגשי אשמה. והעוזרת הכי הכי טובה שלכם היא האינרציה. היא הנותנת ומאפשרת לכתוב ועוד לכתוב, והיא גם הלוקחת: מרגע שעוצרים – קשה מאוד להתחיל מחדש.

אז אל תמצמצו, אל תשאלו שאלות, אל תוציאו את הראש. פשוט תשתקו ותמשיכו לשחות. ולכתוב.

יאללה ביי,

צפריר

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות

על חשיבותו ההיסטורית של הפנקייק

שומעים? רציתי רק להעיר שהמילה אגב, בניגוד לשמועות המרושעות שהפצתי עליה לא פעם בעבר, היא מילה נהדרת. היא מילה שנושאת עימה הבטחה גדולה.

אבל יש לה גם בעיה.

הבעיה של אגב, זה שהיא מבטיחה משהו נוסף על הדרך. עוד משהו. או משהו שלא קשור. או משהו שקשור בעקיפין. במילים אחרות, אם חתיכת התוכן שלכם היא נסיעה מתל אביב לחיפה, אז אחרי האגב באה עצירה בפנקייק.

פנקייק זה טוב

עכשיו, דונט גט מי רונג, לעצור בפנקייק זה יופי, אבל צריך שיהיה לזה טעם. נגיד, אם אתם עוצרים בפנקייק כדי לאכול פנקייק בטעם בוואריה פלסטיק מהאייטיז וקצפת פלסטיק גם כן מהאייטיז, אז נהדר, אני רוצה לשמוע על האגב שלכם. אבל אם אתם עוצרים בפנקייק כדי לתדלק ולקנות מסטיק? לא מעניין.

בזבזתם אגב. אגב לשווא.

מלא רק שסטיתם מהדרך, שזה לא רעיון טוב, גם לא הבאתם שום תועלת בסטייה הזו, וזה נזק נוסף. זה אומר שרוב הקוראים לא יגיעו לחיפה עם הטקסט שלכם.

וחבל, כי בחיפה יש את מעיין הבירה.

ועוד עניין אחד ודי: בתוכן קצר של כמה מאות מילים, אין מקום ליותר מאגב אחד. כי בנסיעה מתל אביב לחיפה אין טעם אמיתי ביותר מעצירה אחת. אם יש יותר מעצירה אחת זה הופך מנסיעה ליום טרטורים. ואז, לא רק  שהקורא שלכם לא יגיע לחיפה, הוא גם לא יקרא את הטקסט הבא שלכם. אין לו את כל היום בשביל הנסיעות המייגעות האלה.

==

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות