כתיבת תוכן Archives - כתיבה אפקטיבית

עשרה טיפים לכותבים ולבני אדם

קודם כל, אנשים שאומרים לכם איך לכתוב או לדבר הם אנשים מעצבנים. קחו אותם (ואותי) ברצינות מוגבלת. אני, למשל, מתעקש להגיד "עשר שקל" ו"אחורי זה", והכי הכי אני אוהב שהילדה שלי "יושנת בספה". ומה עם חוקים? אני עושה להם כבוד במסמכים רשמיים יותר. בקיצור, גם היום: עשרה טיפים לכתיבה. אבל חדשים.

החוקים

1. בניגוד להנחה המקובלת, העברית כוללת יותר משני שורשים. צורות של "לשים" ו"להביא" אינן הכרחיות בכל משפט. למשל, אפשר לחבוש כובע במקום לשים אותו. ואפשר להרכיב משקפיים במקום לשים אותם. אפשר להוסיף חומוסצ'יפסלט במקום לשים אותם. גם להביא אינו פועל חובה. בדרך כלל עדיף להשתמש בצורות של לתת במקום. יש לזה גם ניחוח טיפה יותר תרבותי.

לגבי "הביא לי את הקריזה" – מותר.

2. אתם לא רושמים, אלא כותבים. כלומר, אם אתם מאיירים אז אתם כן רושמים. או אם אתם עורכים רשימה. ביתר הזמן אתם כותבים. כ.ת.ב הוא שורש נהדר, מכובד ויפה. תעשו לו כבוד.

3. יש אנשים שכותבים ביטויים כמו "לא זו אף זו", "ברחל בתך הקטנה", "לאור זאת", "לא מני ולא מקצתי" ועוד כל מני כאלה. כן, בדרך כלל הם עורכי דין, אבל לפעמים הם סתם חושבים שעורכי דין כותבים כראוי.

אז ככה: ראשית, עורכי דין כותבים רע בדרך כלל; שנית, לא פעם הם טועים בשימוש בביטויים האלה, מה שהופך את העניין למביך ("עשה ימים כלילות" חביב עלי במיוחד, אבל "לסדר את ההדורים" הוא גם נהדר); שלישית (והכי חשוב), ביטויים במשפטית מסבכים את המשפט ופוגעים בהבנתו. רוצים לכתוב אפקטיבי? כתבו פשוט.

או, כמו שאמרה לי פעם חיילת אחת: "סייג לשתיקה – עדיף!" (נשבע לכם.)

4. האנשים מהסעיף הקודם טועים כשהם כותבים במידה ו- (יש לכתוב במידה ש- ועדיף לכתוב "אם" במקום), מאחר ו- (אומרים מאחר ש-) ונוקט בעמדה (נוקטים עמדה, או שנוקטים אמצעים).

5. כשאתם כותבים בכדי ובאם, אתם עושים את זה כדי לעצבן, נכון? כדי זה מצוין. אם זה לגמרי נכון. היפטרו בבקשה מהבי"ת בהתחלה.

לגבי "באם-אמא שלך" – זה בסדר.

וקצת על מסמכים שלמים

עד כאן עברית. עכשיו קצת על מבנה של טקסט ואיך לשפר אותו.

6. טקסט לא אוהב יותר מנושא אחד. אם יש בו יותר מנושא אחד, הוא מאבד מהאפקטיביות שלו. בגלל זה, הפוסט שלי כולל עשרה טיפים על כתיבה, ולא עשרה טיפים על כתיבה וארבעה טיפים על בישול. ברגע שאתם מוסיפים נושא, אתם פוגעים במסר של הנושא המרכזי.

7. כותבי מאמרים מקצועיים (ולא מעט "רושמי מאמרים") מעירים לא פעם ש"התוכן הוא המלך", או שהם ממליצים "להתחבר לטבע". או ללב. או לרגש. או למטען. הם נוטים גם לכתוב "ללא כל התראה מוקדמת", "כל אחד מכיר את זה", "זה קורה לכולם", "אין ספק ש" ועוד ועוד ועוד קלישאות. ואם מקלפים את הקלישאות מהטקסטים שלהם, נשארים בלי כלום.

חוק אצבע: אם אתם משתמשים בקלישאות או בתבניות קבועות, אז או שאין לכם מה להגיד, או שאתם עלולים להיות ממש ממש משעממים. אם טקסט אינו מקורי, רוב הסיכויים שהוא לא שווה קריאה.

8. כתבתם "מדהים", "מרגש", "נוגע ללב", "ייחודי", "עוצר נשימה", "חד פעמי", "מהמם"? ברכות, נלכדתם במלכודת הסופרלטיבים הטוטאלית, ממש כמו "מספרת משה", "מני פדי מינה", "פיצה זבל", "בורגרפיכס" ומאה אלף עסקים אחרים.

החדשות הרעות הן שקשה לצאת מהמערבולת הזו. החדשות הטובות? מקוריות וכתיבה על תחושות ורגשות אמיתיים יוציאו אתכם ממנה.

9. אל "תעבו" את הטקסט שלכם. אם אתם כותבים מילים מיותרות כדי שהוא יהיה יותר ארוך, אתם מחרבשים. טקסט מחורבש הוא פחות אפקטיבי.

10. בסוף, קראו את עצמכם טוב טוב. רק אחוז אחד מהכותבים מצליחים לכתוב בלי טעויות בטיוטה הראשונה, ואני עוד לא פגשתי אף אחד מהאחוז הזה. ככל שהטקסט חשוב יותר, כך מוטב שתקדישו לו זמן לקריאה חוזרת וביקורתית ולעריכה. אם תוכלו להתרחק ממנו לדקות, שעה, יום, או שבוע לפני שאתם משגרים אותו לעולם, תגיעו בסופו של דבר לטקסט טוב בהרבה.

 

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות

חמש חתונות ולוויה אחת

(או: איך לכתוב פתיחות נפלאות)

תשעה מתוך עשרה קוראים לא חוצים את הפסקה הראשונה של טקסט שהם קוראים. מחציתם לא מגיעים אפילו למשפט השני. הייתי עוצר ונפרד מהם עכשיו, אבל הם כבר לא קוראים את המאמר הזה.

כלומר, לא משנה בכלל מה יש לכם להגיד במאמר; אם לא תשכילו למשוך את הקוראים פנימה בפסקה הראשונה, במשפט הראשון – הם פשוט לא יישארו כדי להקשיב. יש להם דברים יותר טובים לעשות, יש להם מאמרים יותר טובים להפסיק לקרוא, יש להם כותבים טובים יותר להעליב.

אז הנה, בלי יותר מדי מלל מיותר, חמש פתיחות טובות (יכולתי לכתוב כאן גם על פתיחות רעות, אבל אז אף אחד לא היה נשאר לסיום):

סיפור

(או, יום אחד עלה יוהאן קרויף למשחק גמר גביע אירופה בכדורגל ובדקה ה-24 גילה לפתע שהוא שכח את הנעליים בחדר ההלבשה). סיפור הוא מקרה מנצח, כי יש בו שורה ארוכה של חכות שיכולות לתפוס את הקוראים שלכם: הם יכולים להתעניין בגיבור הסיפור או בנושא הסיפור, הם יכולים להסתקרן ולתהות מה קורה בהמשך, הם יכולים להתרתח כי מה פתאום אתה כותב על כדורגל במאמר על כתיבה – ולהמשיך לקרוא רק מהעצבים.

אמירה מופרכת לחלוטין

(או, שיעור גדול יותר של עגבניות מעדיפות לקרוא את הגארדיאן, מאשר מלפפונים הבוחרים לקרוא את הטיימס). בואו נודה על האמת: הקורא הוא אויב, והמטרה היא לבלבל את האויב. אם תכתבו אמירה מטופשת מספיק, סביר להניח שתצליחו לעניין חלק ניכר מהקוראים שלכם, ולו רק בשאלה "מה בעצם האידיוט שכתב את הדברים האלה התכוון להגיד?"

בדיחה

(או: מכירים את הסיפור על הדוב והארנב? לא, אין סיכוי שאני מספר את הסדיחה הזו פה בבלוג. רוצים את ההמשך? שלחו לי אימייל). בדיחות זה תמיד טוב: בדיחות שוברות את הקרח, בדיחות מעלות חיוך או מוציאות פרצי צחוק, בדיחות טובות לבריאות, לכלכלה ולחיי מין סדירים. בדיחות זה שיגעון המוזיקה. רק תזכורת: בדיחה היא גם הדרך הטובה ביותר להעליב ציבור שלם, אז בזהירות.

ציטוט של ברנרד שואו

(או: "השאלה היא לא כמה זמן חיית, אלא מה הספקת לעשות בחייך"). טוב, לא חייבים ציטוט של ברנרד שואו, שבינינו, היה אנגלי שוביניסט ואנטישמי (אולי. זה העניין עם אנשים שאתה מצטט. מישהו תמיד יאשים אותם באנטישמיות, שוביניזם, הומופוביה או משהו אחר). מה שכן, משפט טוב – ולא משנה את מי אתם מצטטים – מרחיב את הלב, מרחיב את הדעת ושומר את הקורא אצלכם. ובינינו, זה כל מה שאנחנו רוצים, נכון? להשאיר אותו כאן במשפט הזה, כדי שיוכל להפסיק לקרוא במשפט הבא.

סטטיסטיקה

(או: תשעה מתוך עשרה קוראים לא חוצים את הפסקה הראשונה של טקסט שהם קוראים). סטטיסטיקה היא הכל: היא סיפור, היא שקר, היא הלצה. היא כל מה שאתם (או הקורא) בוחרים לעשות ממנה, ובלבד שאתם כותבים אותה בצורה מספיק מעניינת. אני ממליץ במיוחד על סטטיסטיקות הזויות לחלוטין, כמו 67% מדובי הקוטב בחצי הכדור הדרומי מעדיפים לנשנש צ'יריוס לפני שהם נרדמים. אין לך סם מעורר קריאה אפקטיבי יותר מדובי קוטב שמנשנשים צ'יריוס.

ולסיום, סיום: ברצינות, איך לעזאזל אתם מצפים להסבר על סיום באייטם על פתיחות? והאם בכלל יש צורך לכתוב לו סיום? האם יש צורך לכתוב סיום למאמרים בכלל? האם הכל מתמצא במסקנה? בשורה תחתונה? אני לא בטוח. אני נגד סיומים.

ובכל זאת, מילה אחת: הסיום חשוב, כי הרבה פעמים הוא זה שמניע לפעולה. זו יכולה להיות מכירה או שיתוף או לייק או תגובה, אבל הרבה יותר חשוב מהפעולות האלה, הסיום נשאר בלב של הקורא. הסיום נוגע בו. הוא יכול להניע אותו גם בפעם אחרת: לקרוא אייטם אחר שלכם, לחשוב על משהו שאמרתם ואולי אפילו להתכופף ולעזור לאבא שלו לשרוך את הנעליים.

אף פעם לא תדעו איזה תהליכים נהדרים הנעתם בעצמכם, אבל תמיד כדאי לכם לנסות. זה יעשה לכם טוב על הלב. מבטיח.

==

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות

א-ב של כתיבת תוכן

יצירת תוכן היא קצת כמו דאעש או המשבר הפיננסי העולמי הבא – אתגר שמעסיק את הארגונים הגדולים בעולם אבל גם את אחרון העסקים הקטנים. למרות שדומה שרבים (במיוחד בישראל) אינם מוכנים לשלם על תוכן, הצורך של כל ארגון באשר הוא בתוכן הולך וגובר כל הזמן.

בעצם, אולי תוכן הוא יותר גרוע מדאעש. את דאעש אפשר לנצח.

יש עוד ועוד סיבות לצורך בתוכן איכותי, אבל מה שעומד בבסיסן הוא השובע של האדם המערבי – זה שמרבים לקרוא לו "צרכן" מתוכן פרסומי מצד אחד, ומתוכן שיווקי ברמה מביכה מצד שני. ובאופן משעשע, ככל שלאנשים נמאס יותר מתכנים מהסוג הזה והם מחפשים משהו אחר – כך רק הולכת וגדלה הכמות של התכנים הרעים ברשת.

ומכיוון שתוכן מקורי מעולה הוא המנוע לחשיפה אורגנית מתמשכת במנועי חיפוש ואפילו ברשתות חברתיות, עולה השאלה: האם עסק קטן יכול להתמודד בכלל עם התקציבים ששופכים ארגונים גדולים כדי להגיע לתוכן איכותי? התשובה מעוררת ההשתאות היא שכן. כל עסק יכול. כל חנות משפחתית יכולה להתחרות עם רשת גלובלית במבחן התוכן האיכותי. כל מה שהעסק הקטן צריך בשביל זה הוא לפתוח את הראש טיפה ולנסות לגלות טיפ-טיפונת יצירתיות, אפילו שנורא נורא קשה.

כי יצירתיות היא היסוד המבדל. כל אחד יכול לכתוב או לשכור כותבים, ובוודאי שהג'נרל אלקטריקים ואמאזונים של העולם ישכרו לא פעם כותבים ממש מצוינים, אבל את ההיכרות האינטימית שיש לבעל עסק עם השוק שלו קשה מאוד לשכפל – את ההבנה מה לקוחות רוצים, מה מיוחד בתחום שלו, מה מרגיז, מה מעצבן ומה משמח – את כל זה הוא יודע הרבה יותר טוב מסוללת הכותבים של המתחרים שלו, אפילו אם הם כותבים כמו המינגוויי.

מה צריך להיות בתוכן הזה

הנה אמת מזעזעת: לכמות תוכן יש משמעות עצומה. קשה מאוד לנצח כמות. בגלל זה אולי יש כל כך הרבה תוכן רע ברשת: ארגונים משכילים לגשר על המחסור שלהם במקוריות בעזרת כמויות גדולות של פוסטים ופרסומים נחותים.

ולכן, אתם צריכים לייצר. בעצמכם או באמצעות שותפים, אתם חייבים להגיע למסה: להגדיר יעדים ולהתחיל לייצר. אל תרדו לחיי הכותבים שלכם. אל תבקשו דיוק עד אינסוף. אל תחדדו מסרים לנצח. אם אתם עושים את זה, אתם פוגעים במאמץ המרכזי, שהוא יצירה של מאסות של חומר באיכות סבירה וצפונה בתוך פרק זמן נתון. תעברו אתם על הכותבים שלכם, תנו שיפוץ קטן פה וקצת אהבה שם. את הכותבים שלחו להמשיך ולייצר.

מילות מפתח הן רעש

ככל שהכותב שלכם כותב עליכם יותר, כך התוכן שלו יהיה חד, מהיר ואפקטיבי יותר. הוא לא ינסה לכתוב מילות מפתח. הן יבואו בקלות. למעשה, אם תתמידו תגלו שאתם מייצרים בעצמכם את מילות המפתח של התעשייה שלכם. הסיבה לכך היא שגוגל אוהבת טקסט אותנטי ולא מעושה. כדי לכתוב ככה, אי אפשר לחשוב על מילות חיפוש.

תוכן הוא נכס שיווקי שאין לו תחליף

צד האיכות מקבל מענה מכל שאינו בנאלי ומובן מאליו, אלא חדש ומקורי. כבר כתבתי: יותר קל להגיד את זה מאשר לעשות את זה בפועל. אבל עדיין, גם אם אתם לא מקוריים לגמרי, לפעמים מספיקה גישה רעננה. אני תמיד ממליץ לאנשים לכתוב פחות כמו המורה שלהם לדקדוק או העורך דין שלהם – ויותר כמו שהם מדברים. פשוט זה טוב. פשוט זה נגיש לכל אחד. פשוט זה יותר לקוחות ויותר הכנסות.

ותזכרו, יצירת באלק משמעותי של תוכן היא מהלך: מהלך משמעותי, ארוך טווח ולא פעם גם מתמשך – כזה שלא נפסק אף פעם. גם אם פישלתם היום, בשבוע, בחודש או בשנה האחרונה, אתם תמיד יכולים להתחיל את התהליך או להמשיך אותו. בכל רגע נתון. התוכן שתייצרו ממש היום, מחר או בשבוע הבא – יהיה הנכס שלכם לתמיד. אז גם אם הזנחתם עד היום, תמיד כדאי להתחיל או לחזור לתהליך היצירה.

לא תמצאו פעולה שיווקית אפקטיבית יותר.

==

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות