עסק זעיר Archives - כתיבה אפקטיבית

שלום, אני יעל ואני לא רוצה למכור לך כלום. אף פעם. בעצם, אני לא פה

טוב, תקשיבו לזה:

"שלום, אני יעל ויש לי עסק זעיר ל[#מהזהחשוב]".

שלוש פעמים קראתי את זה בשבוע האחרון. באמת. "יש לי עסק זעיר". ככה אנשים כותבים. אנשים (בעיקר נשים) אומרים (בעיקר אומרות) את זה. כל יום. וכותבות את זה.

לא ברור לי אם זה קמפיין של רשות המסים שמעודדת עוסקות פטורות לחזור לקרוא לעצמן עוסקות זעירות, או שאולי זה משהו שקשור לטיריון ממשחקי הכס ולהתחזקות הכללית של גמדים באוכלוסיה (אני לגמרי בעד זה). אבל בכל מקרה, להגיד "יש לי עסק זעיר" זה לירות לעצמך ברגל. אולי אפילו להוריד לעצמך את הראש.

לכתוב "יש לי עסק זעיר",

זה כמו לכתוב "זה לא באמת עסק".

זה כמו לכתוב "זה תחביב. אני לא ממש מעוניינת למכור".

זה כמו לכתוב "זה לא פרנסה, זה שעשוע".

זה כמו לכתוב "אני לא מסוגלת להתייחס לזה ברצינות".

זה כמו לכתוב "אני לא רוצה שתקנה. סתם מספרת".

זה כמו לכתוב "בחיים אני לא אראה מזה פרנסה".

תפסתם את הפרנציפ, נכון?

כתיבה ודיבור יוצרים הווייה. וכשהכתיבה מדברת על זעירות, היא יוצקת לך תא כלא זעיר. פצפון. קטנטן. שאת לא באמת רוצה להיחלץ ממנו. שלא יכול לייצר התמחות, מקצועיות, עניין, פרנסה. כי הוא זעיר.

הס פן תעיר.

יש לך עסק. הוא לא זעיר. ואם את זה מזעירה אותו (ואת עצמך), אף אחד לא יראה אותו. ואף אחד לא יקנה ממך.

המלצות תרבותיות:

רות עפרוני כותבת. אבל לא לעסקים. סיפורים היא כותבת. ככה, כמו שפעם. רק מה, היא ממש ממש טובה בזה. אתם יכולים להכניס פה רשימה ארוכה ארוכה של סופרלטיבים. אני מסתפק בזה שזה ממש מעצבן כמה היא טובה. ומטריד. ומעורר קנאה. רות הוציאה כרגע ספר סיפורים קצרים. קוראים לו שנת השועל, והוא תענוג (אני באמצע). לכו לקרוא. ותעקבו אחריה. כדאי לכם.

תיאטרון עלמא הוא מהמיזמים המדאיגים האלה שמפגישים ילדים עם איכות. וכישרון. וטוב טעם. אז אם אתם רוצים יומולדת או אירוע אחר לילדים קטנים – בספרייה או בחברה, בוועד או בעירייה – דברו איתם. כאלה תשעה קבין של חן ונועם הליכות וקסם לא רואים כל יום. מה אכפת לכם לפזר קצת מזה על הילדים שלכם? לכו תדעו מה יקרה.

וגם: נפתחה ההרשמה למחזור הבא של סדנת האונליין מחולמת לבלוגרית בשישה מפגשים. הסדנה תיערך הפעם בשעות הערב. הקודמת התמלאה צ'יק צ'ק, אז אל תחכו.

ותעשו דברים טובים. כדאי.