שגיאות בעברית Archives - כתיבה אפקטיבית

עשר שגיאות איומות בכתיבה

היום: קצת עברית, ובעיקר הקשר בין שגיאות בעברית לכתיבה שיווקית סבירה ובינונית. ממש ממש בינונית.

לא כל הטעויות בעברית הן אסון. אתר עסקי לא חייב להיות שלוחה של האקדמיה ללשון, במיוחד אם הוא מיועד לקהלים צעירים שהעברית לא ממש מעניינת אותם. אני גם יודע שיש אנשים שחושבים שהשגיאות האלו מפריעות רק לפוצים זקנים כמוני, אבל כדאי לזכור:

א. פוצים זקנים קונים ממי שכותב כמו שצריך.

ב. גם פוצים צעירים שונאים שגיאות בעברית.

בקיצור, כדי לשמור על מראה מקצועי (ומלא ברק), הנה עשר שגיאות שממש לא כדאי לכם לעשות באתר שלכם:

  1. ש במקם כש: כשאתם מתייחסים לזמן בו משהו קרה או יקרה, אל תכתבו ש אלא כש: ("מחר, כשתבואי אלי", ולא "מחר, שתבואי אלי". "כשהייתי בן שלוש", ולא "שהייתי בן שלוש").

     שלוש אלף, ארבע אלף, עשר אלף – לא טוב בכלל. צריך להגיד שלושת אלפים וארבעת אלפים, ואני ממליץ פשוט לכתוב בספרות.

  2. הינו, הינה הינם והנני: אוי ואבוי. מעבר לעובדה שזו שגיאה בעברית, אם אתם לא מדברים ככה, אל תכתבו ככה. ואם אתם מדברים ככה – עכשיו זה זמן מצוין להפסיק.

  3. "תביא לנו כרטיס אשראי", "תביא לי את הפרטים שלך", "תביא לי רגע אני יחזור אליך". מכירים? אז לא טוב. אפשר להשתמש ב"תן לי", "שלח לי", "חכה רגע". בקיצור: תנו ל"תביא" מנוחה.

  4. אם אתם כותבים "באם" ומתכוונים בעצם ל"אם", אז תפסיקו. אם זה יופי טופי.

  5. במידה ו – אסור לומר בעברית. צריך לכתוב במידה ש, ולמען האמת, "אם" הכי טוב.

  6. אני יעשה, אני יילך, אני יביא, אני ירביץ – לא טוב! אני אלך, אביא, אעשה. אני גם לא ארביץ, אלא אתאפק. בקיצור, אני (גוף ראשון) בעתיד מתחיל בא'.

  7. אכלתה אותה, הבאתה לי, גמרתה כבר, שמרתה לי על החתול – לא טוב. אתה עשית. אתה שמרת, אתה ניגנת. בקיצור, אתה (גוף שני) בעבר, בלי ה' בסוף. הבנת?

  8. לא אוכלים קוראסון, וגם לא דג סולומון, לא לובשים טרלינג, לא שוברים סרוכית, וסובגניות זה לא משמין, כי אין דבר כזה סובגניות. במילים אחרות: כדאי לכם לבדוק אם מילה קיימת לפני שאתם משבשים וזורקים את המוניטין שלכם לזבל.

    חזרו אחרי בבקשה: קרו-א-סון. ולא, לא קוראסון. קוראסון זה לב בספרדית. לא טעים
  9. ולסיום, הנקודה צמודה למילה שלפניה. ככה. וסימן השאלה? גם צמוד למילה שלפניו. ברור? וגם הפסיקים וסימני הקריאה וכל אלה. סימני הפיסוק לא מעופפים להם במרחב, אלא תמיד (חוץ מקו מפריד) נצמדים למילה שלפניהם.

    סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

    סדנאות כתיבה ארגוניות

עשרה טיפים לכתיבה אפקטיבית

הנה עשרה טיפים לכתיבה שכדאי שתזכרו, ובאמת, לא משנה מה אתם כותבים ולאן אתם כותבים.

1. "ש" זה לא "כש". אלה קיצורים של מילים שהיו בארץ, אשר וכאשר. כשאתם כותבים "שהייתי בן חמש", אתם בעצם אומרים "אשר הייתי בן חמש". יש לכתוב כשהייתי בן חמש.

2. סימן פיסוק יש להצמיד למילה שלפניו. אחרי סימן פיסוק תמיד יבוא רווח. היוצאים מן הכלל הם רק מקפים. מקף מחבר מחובר משני צידיו לטקסט (רבע ל-12) ומקף מפריד (שקוראים לו בעצם קו מפריד) מופרד משני צידיו מהטקסט (אשר יגורתי – לא בא לי).

3. הדרך הקלה, הפשוטה והקומוניקטיבית ביותר לכתוב משפט, במיוחד למי שאינו כותב טוב במיוחד, היא להתחיל מהנושא והנשוא: אבא הלך (לעבודה), שרה שרה (שיר שמח), דגן גידל (זנב קטן).

4. אין ספק שמיותר לכתוב אין ספק. גם כי יש ספק, וגם כי הקורא הנבון מאבד את החשק לקרוא כשהוא רואה קלישאה מיותרת ושחוקה כל כך.

5. בבחירה בין שם פעולה לשם פועל, תמיד כדאי להעדיף את שם הפועל. כלומר: לגדול ולא גדילה, לספר ולא סיפור, לקפוץ ולא קפיצה. למה? כי שימוש בשם פעולה מגביל את היכולת שלכם לשלוט במשפט שאתם כותבים, וגורר לא פעם כתיבה בסביל.

6. כל פעם שאתם כותבים בסביל, אתם מאבדים קוראים. סביל הוא הפועל שמקבל את הפעולה או שהפעולה נעשית עליו, והוא כולל את הבניינים נפעל, פועל (בשורוק. בקובוץ, למעשה, אבל אנחנו ב-2018) והופעל. אלוהים יסלח לי על המשפטים האחרונים. אני יודע שאתם סובלים. בעברית: אל תכתבו שהסיפור סופר, אלא שמישהו סיפר אותו.

7. ואל תכתבו בז'רגון מקצועי. לא כלכלי, לא משפטי, לא פסיכולוגי ולא שום דבר אחר. אני יודע, אתם מרגישים אינטליגנטים להחריד, אבל אף אחד לא רוצה לקרוא אתכם.

8. כשאתם כותבים הינו, הינה והינם במקום הוא, היא והם, אתם לא נשמעים מתוחכמים, אלא עילגים.

9. "אין לך מושג" ו"אתה מדבר שטויות" הם לא טיעונים לגיטימיים בשום דיון.

10. כשאתם מסיימים משפט בסימן קריאה אתם לא בהכרח צודקים. אתם סתם צועקים. כשאתם מסיימים אותו עם כמה סימני קריאה, אתם מאבדים את רוב הקוראים שעברו את גיל 11.

 

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות