שיווק Archives - כתיבה אפקטיבית

שמישהו יזמין את חברה קדישא. פייסבוק מתה

בשבת התקשרה אלי רונית, מנהלת הדיגיטל שלי, והציעה לכבות את כל הקמפיינים. "ערב פסח", היא אומרת לי. "הקמפיינים יקרים נורא, ואנשים קונים חולצות לבנות לסדר. חולצות לבנות וחומרי ניקוי." לכו תילחמו נגד קסטרו וסאנו ז'אוול על נדל"ן פייסבוקי.

אמרתי לה לכבות. מה שלא אמרתי לה זה שהבעיה היא לא פסח, לא קסטרו, לא סאנו ז'אוול ולא הצרבת של פסח. הבעיה היא שפייסבוק מתה. אנשים לא יודעים את זה עדיין. הם מתנהגים כאילו הכל כרגיל, כאילו שום דבר לא השתנה פה מאז שא.ד גורדון ייבש ביצות והקים את הרשת החברתית, אבל זה לא בדיוק ככה. פייסבוק היא כמו כוכב שאנחנו רואים בשמיים למרות שהוא כבר מת מזמן: היא הולכת כמו רשת חברתית, מתנהגת כמו רשת חברתית, אבל למעשה היא נבלה שהולכת ומרקיבה מתחת קצות האצבעות שלנו.

(וסליחה על הדימוי.)

לא עוד היפסטר

כשג'ים קארי קרא לאנשים לסגור את חשבון הפייסבוק שלהם, הוא עדיין נראה כמו היפסטר מטורלל כי הוא ג'ים קארי, אבל כשאילון מאסק סוגר את העמודים של טסלה ו-SpaceX רק כי מישהו צייץ לו בטוויטר "נראה אותך עושה את זה", זה כבר עניין אחר. מאסק הוא אחת מאושיות החדשנות והעסקים המובילות בעולם. הוא לא עוד בדרן.

 

וזו לא רק שערוריית כריית המידע של גולשים בפייסבוק שהרגה את הרשת. זה בסך הכל עוד סימפטום לעובדה שפייסבוק כבר לא בטוחה שהיא רוצה להיות פייסבוק. החבר'ה שמה באמריקה התעוררו בוקר אחד והבינו שאם אתה לא מוכן לחשוף את הילדים שלך למוצר, אז אולי גם לא ראוי לדחוף אותו למיליארדי גולשים ברחבי העולם. הם גילו שיש להם מצפון.

 

(ולי זה מזכיר את המערכון של דב נבון בתור שחקן כדורגל שעומד מול שער ריק וחושב בקול רם: "בעצם, בשביל מה אני עושה את זה? בשביל מה זה חשוב?")

 

עכשיו, אפשר להסכים או לא להסכים אם מה שאני אומר. זה בטח גם לא מתיישב עם העובדה שכרגע פרסמתי סטטוס ושמחר יש לי סדנת פייסבוק לעסקים, אבל התהליך יצא לדרך, וספק רב מאוד אם אפשר לשנות את מהלך ההיסטוריה: אנשים הולכים ופוקחים את העיניים לנגד המצב שבו הם והפרטים האישיים שלהם הפכו למוצר עובר לסוחר. וכן, משווקים קטנים וגדולים מבינים שמה שפייסבוק הציעה להם ועד לא מזמן היה מאוד מאוד כדאי – פשוט כבר לא עובד.

גם קסטרו.

גם סאנו ז'אוול.

אפילו אני.

אז מה עושים?

מה זה אומר? בטווח המיידי, כדאי להוציא הרבה פחות כסף בפייסבוק, במיוחד בתקופות של ערב חג ומבצעים גדולים. בטווח הבינוני והארוך זה אומר שנמצא משהו אחר. פייסבוק כנראה לא תיעלם, אבל הכוח שלה בחיים שלנו יילך ויפחת. משהו אחר יבוא במקומה.

ועצה קטנה לאנשי דיגיטל: חפשו את המשהו האחר הזה בשבע עיניים. אולי הוא כבר פה ואולי יגיע בקרוב. גם כי תצטרכו אותו כדי להישאר בביזנס וגם כי בשנים הראשונות תעשו שם טונות של כסף ללקוחות שלכם (ולעצמכם) בקמפיינים. ואם יש לכם עצות טובות על ערוצי הפצה אחרים און ואופליין, שתפו אותי. מבטיח להעביר הלאה את מה שעובד.

בינתיים, הטלגרם שלי נמצא פה. לא יודע אם טלגרם זה הערוץ הבא, ולא, עוד אין לי שום מושג מה לעשות עם זה (חוץ מלהתחיל להעלות לשם פוסטים), אבל זה קצת כמו שאמא שלי אמרה לי פעם על עוד סט של סכו"ם לקראת פסח:

"נו, יותר טוב שיהיה בבית".

==

קוד הקופון לסדנה של מחר: new

למה לבוא: כי בשנה, שלוש השנים או חמש השנים שייקח עד שפייסבוק תשקע אל המצולות, אתם, החברים שלכם, המעסיקים שלכם, העובדים שלכם וכל הלקוחות שלכם – כולם עדיין שם. אלא אם אתם מוכרים לטסלה. ולג'ים קארי. ואת מה שתלמדו מחר, תנצלו כל יום בשנה, שלוש השנים או חמש השנים הבאות.

וכנראה גם ברשת הבאה.

שלום, אני יעל ואני לא רוצה למכור לך כלום. אף פעם. בעצם, אני לא פה

טוב, תקשיבו לזה:

"שלום, אני יעל ויש לי עסק זעיר ל[#מהזהחשוב]".

שלוש פעמים קראתי את זה בשבוע האחרון. באמת. "יש לי עסק זעיר". ככה אנשים כותבים. אנשים (בעיקר נשים) אומרים (בעיקר אומרות) את זה. כל יום. וכותבות את זה.

לא ברור לי אם זה קמפיין של רשות המסים שמעודדת עוסקות פטורות לחזור לקרוא לעצמן עוסקות זעירות, או שאולי זה משהו שקשור לטיריון ממשחקי הכס ולהתחזקות הכללית של גמדים באוכלוסיה (אני לגמרי בעד זה). אבל בכל מקרה, להגיד "יש לי עסק זעיר" זה לירות לעצמך ברגל. אולי אפילו להוריד לעצמך את הראש.

לכתוב "יש לי עסק זעיר",

זה כמו לכתוב "זה לא באמת עסק".

זה כמו לכתוב "זה תחביב. אני לא ממש מעוניינת למכור".

זה כמו לכתוב "זה לא פרנסה, זה שעשוע".

זה כמו לכתוב "אני לא מסוגלת להתייחס לזה ברצינות".

זה כמו לכתוב "אני לא רוצה שתקנה. סתם מספרת".

זה כמו לכתוב "בחיים אני לא אראה מזה פרנסה".

תפסתם את הפרנציפ, נכון?

כתיבה ודיבור יוצרים הווייה. וכשהכתיבה מדברת על זעירות, היא יוצקת לך תא כלא זעיר. פצפון. קטנטן. שאת לא באמת רוצה להיחלץ ממנו. שלא יכול לייצר התמחות, מקצועיות, עניין, פרנסה. כי הוא זעיר.

הס פן תעיר.

יש לך עסק. הוא לא זעיר. ואם את זה מזעירה אותו (ואת עצמך), אף אחד לא יראה אותו. ואף אחד לא יקנה ממך.

המלצות תרבותיות:

רות עפרוני כותבת. אבל לא לעסקים. סיפורים היא כותבת. ככה, כמו שפעם. רק מה, היא ממש ממש טובה בזה. אתם יכולים להכניס פה רשימה ארוכה ארוכה של סופרלטיבים. אני מסתפק בזה שזה ממש מעצבן כמה היא טובה. ומטריד. ומעורר קנאה. רות הוציאה כרגע ספר סיפורים קצרים. קוראים לו שנת השועל, והוא תענוג (אני באמצע). לכו לקרוא. ותעקבו אחריה. כדאי לכם.

תיאטרון עלמא הוא מהמיזמים המדאיגים האלה שמפגישים ילדים עם איכות. וכישרון. וטוב טעם. אז אם אתם רוצים יומולדת או אירוע אחר לילדים קטנים – בספרייה או בחברה, בוועד או בעירייה – דברו איתם. כאלה תשעה קבין של חן ונועם הליכות וקסם לא רואים כל יום. מה אכפת לכם לפזר קצת מזה על הילדים שלכם? לכו תדעו מה יקרה.

וגם: נפתחה ההרשמה למחזור הבא של סדנת האונליין מחולמת לבלוגרית בשישה מפגשים. הסדנה תיערך הפעם בשעות הערב. הקודמת התמלאה צ'יק צ'ק, אז אל תחכו.

ותעשו דברים טובים. כדאי.

תהיו בני אדם: תאכלו קצת את הראש לפני שאתם מוכרים

לפני שמתחילים: נותרו מקומות ספורים לסדנת כתיבה לפייסבוק לעסקים. תכף תיסגר ההרשמה. כל הפרטים פה.

 

תגידו לי עוד פעם אחת שהתוכן הוא המלך. נו, נראה אתכם. עוד פעם אחת תגידו את זה. ידי הארוכה עוד תשיג אתכם. בזמן ובמקום המתאים.

התוכן הוא מלך, פחח.

התוכן הוא אולי מלך, אבל זה מלך שצריך לעבוד קשה בשבילו. התוכן הוא עבדות. ארוכה. מעייפת. מתישה. אבל אם אי פעם היתה השקעה מוצדקת עבור עסק – ובמיוחד עסק ללא אמצעים – הרי התוכן  הוא ההשקעה הזאת.

עסק יכול לשווק אך ורק באמצעות תוכן. בלי קידום מממומן בכלל, בלי לקנות מדיה. בלי שום דבר. כל מה שהוא צריך זה מקום לכתוב בו (כבר הצעתי שתפתחו בלוג?) ורשימת תפוצה להפיץ אליה. אם כבר להשקיע בקידום, מוטב לו להשקיע בקידום רשימת התפוצה.

קולה זה טעים

אבל שיווק באמצעות תוכן זה לא כלאחר יד. זה לא מה ששמעתם פעם על שיווק. "שלוש גרביים בעשר?" "כולם אוהבים קולה כי קולה זה טעים?" "קנו עוד היום?" זה לא תוכן. כל הפרסום האגרסיבי הזה זה לא תוכן. זה פיל מהעבר, צועד בחנות חרסינה צרכנית של המאה ה-21 ושובר הכל.

אפילו במקרה שבו אתם רוצים למכור מוצר או שירות באמצעות פוסט ספציפי, ו"עזוב אותנו כבר אתה והדיאלוג שלך עם הלקוחות", אתם לא יכולים למכור בשורה הראשונה. זה לא עובד.

תוכן הוא לא "נאום מעלית" שבו אתם צריכים להספיק להציג תוך דקה את המוצר שלכם שלכם ללקוח או משקיע. תוכן הוא משהו אחר לגמרי. בתוכן אין נאומי מעליות. נאומי המעליות שמורים עכשיו לסטרט אפיסטים ובסטיונרים בשוק – ולמען האמת, אפילו אצלם, מי שמשקיע קצת בחרוזים מוכר יותר גרביים ובננות.

אל תדחפו את המוצרים והשירותים שלכם בגרון של הלקוח בשורה הראשונה. נכון שהשורה הראשונה קובעת אם הוא יישאר או לא, אבל אם תדחפו לו מוצר בשורה הראשונה, לא רק שהוא לא יישאר – הוא גם לא יחזור.

בקיצור, לפני שאתם מוכרים לבן אדם, תהיו קצת תרבותיים. תאכלו לו קצת את הראש.

המלצות

היום, אני אמליץ קודם על בחורה אדירה אחת ואחר כך על עצמי. 

אז ככה:

שרומבה היא חנות קוסמטיקה. ואני, מה מעניין אותי קוסמטיקה? מת לא תתפסו אותי עם קרם עלי. אני גבר גבר. גבר ישן, מסוקס, שרירי ושמנמן – ותקחי בבקשה את הסרום שלך ותלכי מפה. אבל שרומבה היא לא רק חנות קוסמטיקה. היא בית ספר גבוה לשיווק באמצעות תוכן:

היא כותבת נהדר על החיים שלה, של הילדה שלה, של החברות שלה; היא יצרה קהילה אקטיבית ומעניינת ומעוניינת (זה מה שאשתי אומרת. אין כניסה לגברים לקבוצות האלה, השבח לשם) (רק הצצתי. בשביל המקצועיות. והשחורים). והיא מצליחה למכור. כל יום. גם מוצרים וגם שירותים. והכל באמצעות תוכן משובח. אז אל תהיו כחלונים. תהיו שרומבות. או שלפחות תצטרפו לקהילה שלה. ואל תשכחו לקנות משהו. אנחנו פה בעד עסקים קטנים.

חוץ מזה, עדכוני כתיבה אפקטיבית:

הבלוג מתעדכן עכשיו על בסיס יומי. זה מה שקורה כשכותבים תוכן ולא רוצים לתת אותו לפייסבוק. אני מקווה להתמיד. תחזיקו לי אצבעות. ובקיצור, מי שרוצה לקרוא באופן שוטף יכול להירשם לעדכונים (בתחתית עמודי הבלוג. למטה למטה.) אני מזהיר מראש שיש שם הרבה חומר, אז אם אתם נרשמים, אתם יכולים להאשים רק את עצמכם.

זה נראה ככה:

וכן, עכשיו אפשר לקרוא עכשיו את הדיוור הזה גם בבלוג, ואפילו לשתף אותו ולשלוח לחברים. אם אתם בעניין אז יופי טופי לי ולכם גם.

וגם:

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים. מקומות אחרונים בהחלט.

סדנאות כתיבה ארגוניות

וזהו זה להיום. שיהיה לכם יום נס קפה מסייעת, 30 ערבובים לימין, 30 ערבובים לשמאל. ואל תשכחו שוט של אחלה אספרסו בפנים.

צפריר

"נפתחה לך זכאות"

דירינג דירינג! (זה הטלפון מצלצל. זה טיפ מתוחכם שמתחיל בטלפון מצלצל.)

         שלום?

         שלום לך! זאת אינה מדברת, אינה מחברת ביטוח שלך.

         שלום אינה.

         אתה כרגע מבוטח אצלנו בביטוח משכנתא והחודש נפתחה זכאות.

         כן, תודה אינה. אני לא מעוניין, שלום.

         אבל לא שמעת למה נפתחה לך זכאות!

         ביי אינה

(עכשיו בא הטיפ.)

זה שאתם ממציאים ביטוי לא הופך אותו לעברית ולא הופך אותו לשיווקי. אני בטוח שיש מקומות בטבע שבהם נפתחות זכאויות תחת כל עץ רענן, ומתוכן יוצאות נציגות שירות מאושרות בשירה א-לה צלילי המוזיקה. אבל בעולם הזה, זכאויות לא נפתחות, וממילא אני זכאי לכל ביטוח שעולה על הדעת עד שהוכחה אשמתי.

או משהו.

בקיצור, אם אתם כבר ממציאים ביטוי שיווקי חדש ומרגש, תתאמצו קצת. אחרת זה סתם נשמע טפשי.

ואם במקרה, למרבה הפלא, התברר לכם שפלח מסוים באוכלוסיה אוכל את הקשקוש הזה, אז תשאירו אותו שם. בקהלים אחרים אתם מבזבזים זמן ופוגעים במותג.

 

==

ההרשמה לעדכונים מהבלוג נמצאת בתחתית העמוד הזה. אתם מוזמנים להירשם. אבל בזהירות, זה לא הטיפ השבועי: יש הרבה עדכונים.

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות