תוכן Archives - כתיבה אפקטיבית

תהיו בני אדם: תאכלו קצת את הראש לפני שאתם מוכרים

לפני שמתחילים: נותרו מקומות ספורים לסדנת כתיבה לפייסבוק לעסקים. תכף תיסגר ההרשמה. כל הפרטים פה.

 

תגידו לי עוד פעם אחת שהתוכן הוא המלך. נו, נראה אתכם. עוד פעם אחת תגידו את זה. ידי הארוכה עוד תשיג אתכם. בזמן ובמקום המתאים.

התוכן הוא מלך, פחח.

התוכן הוא אולי מלך, אבל זה מלך שצריך לעבוד קשה בשבילו. התוכן הוא עבדות. ארוכה. מעייפת. מתישה. אבל אם אי פעם היתה השקעה מוצדקת עבור עסק – ובמיוחד עסק ללא אמצעים – הרי התוכן  הוא ההשקעה הזאת.

עסק יכול לשווק אך ורק באמצעות תוכן. בלי קידום מממומן בכלל, בלי לקנות מדיה. בלי שום דבר. כל מה שהוא צריך זה מקום לכתוב בו (כבר הצעתי שתפתחו בלוג?) ורשימת תפוצה להפיץ אליה. אם כבר להשקיע בקידום, מוטב לו להשקיע בקידום רשימת התפוצה.

קולה זה טעים

אבל שיווק באמצעות תוכן זה לא כלאחר יד. זה לא מה ששמעתם פעם על שיווק. "שלוש גרביים בעשר?" "כולם אוהבים קולה כי קולה זה טעים?" "קנו עוד היום?" זה לא תוכן. כל הפרסום האגרסיבי הזה זה לא תוכן. זה פיל מהעבר, צועד בחנות חרסינה צרכנית של המאה ה-21 ושובר הכל.

אפילו במקרה שבו אתם רוצים למכור מוצר או שירות באמצעות פוסט ספציפי, ו"עזוב אותנו כבר אתה והדיאלוג שלך עם הלקוחות", אתם לא יכולים למכור בשורה הראשונה. זה לא עובד.

תוכן הוא לא "נאום מעלית" שבו אתם צריכים להספיק להציג תוך דקה את המוצר שלכם שלכם ללקוח או משקיע. תוכן הוא משהו אחר לגמרי. בתוכן אין נאומי מעליות. נאומי המעליות שמורים עכשיו לסטרט אפיסטים ובסטיונרים בשוק – ולמען האמת, אפילו אצלם, מי שמשקיע קצת בחרוזים מוכר יותר גרביים ובננות.

אל תדחפו את המוצרים והשירותים שלכם בגרון של הלקוח בשורה הראשונה. נכון שהשורה הראשונה קובעת אם הוא יישאר או לא, אבל אם תדחפו לו מוצר בשורה הראשונה, לא רק שהוא לא יישאר – הוא גם לא יחזור.

בקיצור, לפני שאתם מוכרים לבן אדם, תהיו קצת תרבותיים. תאכלו לו קצת את הראש.

המלצות

היום, אני אמליץ קודם על בחורה אדירה אחת ואחר כך על עצמי. 

אז ככה:

שרומבה היא חנות קוסמטיקה. ואני, מה מעניין אותי קוסמטיקה? מת לא תתפסו אותי עם קרם עלי. אני גבר גבר. גבר ישן, מסוקס, שרירי ושמנמן – ותקחי בבקשה את הסרום שלך ותלכי מפה. אבל שרומבה היא לא רק חנות קוסמטיקה. היא בית ספר גבוה לשיווק באמצעות תוכן:

היא כותבת נהדר על החיים שלה, של הילדה שלה, של החברות שלה; היא יצרה קהילה אקטיבית ומעניינת ומעוניינת (זה מה שאשתי אומרת. אין כניסה לגברים לקבוצות האלה, השבח לשם) (רק הצצתי. בשביל המקצועיות. והשחורים). והיא מצליחה למכור. כל יום. גם מוצרים וגם שירותים. והכל באמצעות תוכן משובח. אז אל תהיו כחלונים. תהיו שרומבות. או שלפחות תצטרפו לקהילה שלה. ואל תשכחו לקנות משהו. אנחנו פה בעד עסקים קטנים.

חוץ מזה, עדכוני כתיבה אפקטיבית:

הבלוג מתעדכן עכשיו על בסיס יומי. זה מה שקורה כשכותבים תוכן ולא רוצים לתת אותו לפייסבוק. אני מקווה להתמיד. תחזיקו לי אצבעות. ובקיצור, מי שרוצה לקרוא באופן שוטף יכול להירשם לעדכונים (בתחתית עמודי הבלוג. למטה למטה.) אני מזהיר מראש שיש שם הרבה חומר, אז אם אתם נרשמים, אתם יכולים להאשים רק את עצמכם.

זה נראה ככה:

וכן, עכשיו אפשר לקרוא עכשיו את הדיוור הזה גם בבלוג, ואפילו לשתף אותו ולשלוח לחברים. אם אתם בעניין אז יופי טופי לי ולכם גם.

וגם:

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים. מקומות אחרונים בהחלט.

סדנאות כתיבה ארגוניות

וזהו זה להיום. שיהיה לכם יום נס קפה מסייעת, 30 ערבובים לימין, 30 ערבובים לשמאל. ואל תשכחו שוט של אחלה אספרסו בפנים.

צפריר

חמישה דברים שלא ידעתם על כתיבה בפייסבוק

הנה חמישה דברים שלא ידעתם. או שכן ידעתם וסתם יצאה יופי של כותרת. אני לא אומר שהשימוש בטיפים האלה תמיד תמיד מומלץ או אסור לעד.  מה שכן, לאורך זמן, הם ישפיעו באורח משמעותי על מי שקוראים אתכם ומה שהם חושבים עליכם, אז הנה, אל תשכחו, חמישה טיפים לכתיבה בפייסבוק:

תפסיקו לדבר על עצמכם

כתיבה בגוף ראשון היא לא רעיון טוב. אני ואני ואני מעיף לאנשים את הפיוז. אם לא לכולם, אז לפחות לחלק ניכר מהם. ואפילו אם האני ואני ואני הזה עובד לכם מעת, תזכרו שהוא עולה לכם בקוראים. הרבה קוראים. אם תתחילו את הפוסט בסיפור על חבר שלכם או על לקוח שלכם, רוב הסיכויים שתקבלו הרבה יותר אמפתיה מהקוראים. ותשמעו קטע: רובם אפילו לא יבינו למה.

(רמז: כי זה סיפור. וכי הכותב לא חושב שהוא מרכז היקום. )

***שתפו בכל הכוח*** לא עובד

אנטי ביבי, אנטי לפיד, אנטי גבאי, אנטי שוברים שתיקה ואנטי שוקולד השחר מצמצם אתכם בסופו של דבר לאנשים שהדעות שלהם הן בדיוק, אבל בדיוק כמו שלכם. הלייקים, התגובות, השיתופים – כמעט תמיד יגיעו מאנשים שחושבים כמוכם. האחרים יפסיקו לקרוא אתכם.

גם אתם כותבים את הפוסטים האלה? המלצה: לכו לשכנע נמלה שהיא נמלה. זה בערך אותו דבר, והערך הוא אותו ערך.

ארוך זה דווקא מאה אחוז

יש איזשהי הנחה, אולי זו כבר קביעה של ממש – שפוסטים קצרים עדיפים על פוסטים ארוכים. שמוטב להגיד הכל בשתיים או שלוש פסקאות. שלא טוב לאכול לקוראים את הראש.

אז נכון שפוסטים קצרים הם קלים יותר לעיכול ובאופן כללי הרבה פעמים עובדים טוב יותר. אבל האמת היא שחלק ניכר מהפוסטים הנקראים, הזכירים, המשותפים והמוצלחים ביותר הם ארוכים. כי אין פוסטים שהם ארוכים מדי. אלה פשוט פוסטים שלא כתובים טוב מספיק.

אז אם יש לכם את היכולת והכישרון, אל תפחדו מהאנשים שמשאירים לכם בתגובות "אמ;לק", כמו כלב שלא אספו אחריו. האמ;לק מעיד עליהם, לא עליכם. ותכתבו מדי פעם גם ארוך. בטח אם יש לכם משהו משמעותי להגיד.

(עם זאת, אם כולם כולם כותבים "אמ;לק", הייתי שוקל שינוי של האסטרטגיה הזו.)

אם לא תניעו לפעולה לא יקרה שום אסון

"רגע, אבל איפה פה ההנעה לפעולה," שואלים המוני בעלי עסקים ויועצים עסקיים. איפה הקריאה לקנות, להגיע לחנות, להירשם לסדנה, להצטרף למועדון? אם אין את זה אז מה הטעם?

הטעם הוא במערכת יחסים. תחשבו רגע על טיפוס, שבכל פעם שהוא מדבר אתכם – מנסה למכור לכם משהו. ולעומתו, תחשבו על מישהי שמדברת איתכם ומספרת לכם על בסיס קבוע, אבל רק בכל שיחה שנייה או שלישית מציעה לכם לקנות. יותר נוח להקשיב לה, לא ככה?

(בטח ככה.)

פשוט הכי טוב

הנקודה הזאת שווה פוסט עצמה. פוסט ארוך.

"עבורך" לא יותר טוב מ"בשבילך", "רושם" לא יותר טוב מ"כותב". "הינו" לא יותר טוב מ"הוא", "יש ברשותך" לא יותר טוב מ"יש לך", "במידה ו" לא יותר טוב מ"אם". למעשה, בחלק מהדוגמאות האלה, לא רק שהאפשרות ה"פשוטה" טובה יותר, האפשרות ה"גבוהה" היא שגיאה בעברית.

תכתבו כמו בני אדם למען השם. כמו שאתם מדברים. העניין הזה שאנשים מגיעים למקלדת ופתאום מרגישים שהם צריכים להיות סופרים או עורכי דין יכול להוציא לקורא הסביר את העין.

תזכרו, רוב הזמן הכי טוב לכתוב כמו שמדברים עם ההורים: בכבוד, בטח שבכבוד – אבל למה לסבך? דברו פשוט. ככה יותר אנשים יבינו אתכם והרבה פחות אנשים יתעצבנו מכם. לא עדיף ככה? בטח שעדיף.

יאללה, תהיו טובים. ושיהיה שבוע ציף ציף מעל הרציף.

==

ההרשמה לעדכונים מהבלוג נמצאת בתחתית העמוד הזה. אתם מוזמנים להירשם. אבל בזהירות, זה לא הטיפ השבועי: יש הרבה עדכונים.

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות

עשר שגיאות איומות בכתיבה

היום: קצת עברית, ובעיקר הקשר בין שגיאות בעברית לכתיבה שיווקית סבירה ובינונית. ממש ממש בינונית.

לא כל הטעויות בעברית הן אסון. אתר עסקי לא חייב להיות שלוחה של האקדמיה ללשון, במיוחד אם הוא מיועד לקהלים צעירים שהעברית לא ממש מעניינת אותם. אני גם יודע שיש אנשים שחושבים שהשגיאות האלו מפריעות רק לפוצים זקנים כמוני, אבל כדאי לזכור:

א. פוצים זקנים קונים ממי שכותב כמו שצריך.

ב. גם פוצים צעירים שונאים שגיאות בעברית.

בקיצור, כדי לשמור על מראה מקצועי (ומלא ברק), הנה עשר שגיאות שממש לא כדאי לכם לעשות באתר שלכם:

  1. ש במקם כש: כשאתם מתייחסים לזמן בו משהו קרה או יקרה, אל תכתבו ש אלא כש: ("מחר, כשתבואי אלי", ולא "מחר, שתבואי אלי". "כשהייתי בן שלוש", ולא "שהייתי בן שלוש").

     שלוש אלף, ארבע אלף, עשר אלף – לא טוב בכלל. צריך להגיד שלושת אלפים וארבעת אלפים, ואני ממליץ פשוט לכתוב בספרות.

  2. הינו, הינה הינם והנני: אוי ואבוי. מעבר לעובדה שזו שגיאה בעברית, אם אתם לא מדברים ככה, אל תכתבו ככה. ואם אתם מדברים ככה – עכשיו זה זמן מצוין להפסיק.

  3. "תביא לנו כרטיס אשראי", "תביא לי את הפרטים שלך", "תביא לי רגע אני יחזור אליך". מכירים? אז לא טוב. אפשר להשתמש ב"תן לי", "שלח לי", "חכה רגע". בקיצור: תנו ל"תביא" מנוחה.

  4. אם אתם כותבים "באם" ומתכוונים בעצם ל"אם", אז תפסיקו. אם זה יופי טופי.

  5. במידה ו – אסור לומר בעברית. צריך לכתוב במידה ש, ולמען האמת, "אם" הכי טוב.

  6. אני יעשה, אני יילך, אני יביא, אני ירביץ – לא טוב! אני אלך, אביא, אעשה. אני גם לא ארביץ, אלא אתאפק. בקיצור, אני (גוף ראשון) בעתיד מתחיל בא'.

  7. אכלתה אותה, הבאתה לי, גמרתה כבר, שמרתה לי על החתול – לא טוב. אתה עשית. אתה שמרת, אתה ניגנת. בקיצור, אתה (גוף שני) בעבר, בלי ה' בסוף. הבנת?

  8. לא אוכלים קוראסון, וגם לא דג סולומון, לא לובשים טרלינג, לא שוברים סרוכית, וסובגניות זה לא משמין, כי אין דבר כזה סובגניות. במילים אחרות: כדאי לכם לבדוק אם מילה קיימת לפני שאתם משבשים וזורקים את המוניטין שלכם לזבל.

    חזרו אחרי בבקשה: קרו-א-סון. ולא, לא קוראסון. קוראסון זה לב בספרדית. לא טעים
  9. ולסיום, הנקודה צמודה למילה שלפניה. ככה. וסימן השאלה? גם צמוד למילה שלפניו. ברור? וגם הפסיקים וסימני הקריאה וכל אלה. סימני הפיסוק לא מעופפים להם במרחב, אלא תמיד (חוץ מקו מפריד) נצמדים למילה שלפניהם.

    סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

    סדנאות כתיבה ארגוניות

שתוק ותמשיך לשחות

מה, מה נהיה?

הבוקר, כמו שאני יושב עם מעצבת תכשיטים וכותב את האתר שלה בזמן אמת על כוס קפה בתל אביב הבנויה, אני מעלעל בהוראות ההפעלה שכתב לה היועץ העסקי שלה:

  • לתת ערך לקוראים

  • להניע לפעולה

  • לכתוב שלושה פוסטים בשבוע לפייסבוק

  • לא לשכוח לכתוב לבלוג פעם בשבוע

זה מה שאני זוכר עכשיו בשלוף מהרשימה. היו שם עוד 20 סעיפים. כולם טובים, כולם נכונים. באמת, בלי לזלזל, היועץ מייעץ לעניין.

כל זה אפשרי בכלל?

השאלה היא האם יש יועץ עסקי שאכן מצליח לכתוב שלושה פוסטים בשבוע לדף העסקי שלו?

אם יש יועץ שכזה הביאוהו לכאן / ונדעהו נדבר גלויות /יש או אין

(יונה וולך התגנבה לי לטקסט. זה שיונה וולך מתגנבת לך לטקסטים שיווקיים זה לא מומלץ. אל תנסו את זה בבית.)

התגנבה? נעשה לה כבוד

קשה מאוד לכתוב שלושה פוסטים בשבוע. אפילו כשהפוסטים קצרים קצרים – שתיים או שלוש פסקאות – זה קשה. כי למי יש כל כך הרבה על מה לכתוב? ואם צריך להוסיף לזה גם תמונות איכותיות ווידאו מוצלח פעם בשבוע או שבועיים, אז הנה לכם מתכון נהדר לתת לשיווק של העסק להשתלט לכם על החיים.

וגם לגרום לכם להרגיש נורא, כי אף אחד לא באמת יכול לעמוד בקצב הזה אם אין לו מחלקת שיווק. ואז, במקום מאמץ שיווקי הרווחתם עוד פרונקל של רגשי אשמה, כאילו חסרים לנו כאלה בבית. אז אל תרגישו רע אם אתם לא עומדים בקצב. זה לא ריאלי.

אה, ויש גם טיפ: אם אתם מרגישים שאתם מצליחים לכתוב יום אחד או אפילו יומיים רצופים, נורא נורא חשוב לא להפסיק. אל תהיו מרוצים מעצמכם. אל תתנו לפוסט להמשיך לעבוד עוד יומיים גם אם הוא עדיין מקבל לייקים. אל תדחו למחר אלא אם יש לכם תינוק צורח בידיים. ואם כבר דחיתם למחר, אל תדחו למחרתיים.

כתיבה מייצרת כתיבה

זה לא רק לשמור על הרעיונות הטריים ולכתוב אותם מייד. זה הרבה יותר מזה: כתיבה מייצרת כתיבה. הפסקות כתיבה מייצרות רגשי אשמה. והעוזרת הכי הכי טובה שלכם היא האינרציה. היא הנותנת ומאפשרת לכתוב ועוד לכתוב, והיא גם הלוקחת: מרגע שעוצרים – קשה מאוד להתחיל מחדש.

אז אל תמצמצו, אל תשאלו שאלות, אל תוציאו את הראש. פשוט תשתקו ותמשיכו לשחות. ולכתוב.

יאללה ביי,

צפריר

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות

איך יפה הכנרת וחמישה סוגים של טרולים

ביום שישי בבוקר ישבתי עם לקוחה והסתכלנו ביחד על הכנרת.

אחרי שהסתכלנו עוד קצת על הכנרת (נורא יפה!) ווידאנו שהיא לא הולכת לשום מקום, התפניתי להקשיב. "היתה לי מודעה מצוינת בפייסבוק", היא מספרת, "אבל הורדתי אותה כי קיבלתי גם תגובות שליליות".

כן כן. כמה נשמות טובות ראו את התגובות החיוביות, הלייקים והשיתופים, ופתחו את הפה. ואיך להגיד את זה בזהירות, לא יצאו מהפיות האלה דברים נחמדים במיוחד.

הטרול, קווים לדמותו

פייסבוק לא שונה מהחיים. אין כמעט ארוחת חג שלא תמצאו בה איזה דוד קצת מניאק, או דודה קצת כלבה, שיש להם מה להגיד על כל דבר בערך, ושיגידו את זה אם אתם רוצים או לא רוצים לשמוע. הם מלכלכים על כולם. על שכנים, על קרובים, על מכוניות, על הבישול של בעלת הבית, על הכרס של בעל הבית, וככל שמישהו מצליח יותר – ככה הם ילכלכו עליו יותר. אין עליהם, מתוקים.

למה? נו ברור, זה מטוב לב. לא ככה?

אז איך להתייחס אל האנשים האלה בחיים תחליטו לבד, אבל בפייסבוק – והדברים נכונים שבעתיים אם מדובר בדפים עסקיים – אל תתנו להם לטנף לכם את המסיבה. לעמודים שלכם בפייסבוק יש מטרות. ואם אלה עמודים עסקיים, אז המטרה היא להביא פרנסה. אם בן אדם יבוא ויזיק לפרנסה שלכם, פשוט תשבו בשקט ותסגרו את העסק? אני לא חושב.

אחרי שהסכמנו שאסור להאכיל טרולים, כלומר, בשום אופן אסור לענות באופן ענייני, כי זה רק ידליק אותם עוד יותר, יש רק שני שלבים לטיפול באנשים האלה:

כללי הטיפול בטרול

שלב 1, התעלמות: אם זה לא מזיק ורק עושה רוח, אז שידבר. הכל בסדר. לא חייבים להתייחס.

שלב 2, מחיקה + בלוק: אם זה כן מזיק (אומר משהו רע עליכם, על העסק, על המוצר או על הלקוחות), זה הזמן למחוק ולחסום. בלי "מה יגידו", "מה יחשבו", "הוא יחסום אותי", "דודה שלו היתה גננת שלי בכפר יונה" וכל החרטא הזה.

תזכרו, אנחנו עושים הרבה רעש וצלצולים מעניינים אישיים וחברתיים ברשתות החברתיות. הרבה פעמים קשה לדעת מה הדבר הנכון לעשות, וזה כי אנחנו יצורים דרמטיים ומצחיקים שכאלה. אבל בעניינים עסקיים זה פשוט הרבה יותר: לא משנה אם זה פייסבוק, טוויטר או הצ'ט של תפוז. אם זה רע לעסק, מוחקים את זה. סה טו שלום ותודה.

הטרול לסוגיו

הבטחתי חמישה סוגים של טרולים, אז הנה:

זה שאומר לך שאתה אידיוט

בן אדם יושב וכותב פוסט, מחפש תמונה, מצלם וידאו, לובש את החולצת לקוסט שלו, באמת מתאמץ, ואז בא מישהו וכותב למטה. "כן, אבל אתה חרא". או "כולכם חארות, אתם והצימרים שלכם". או, "בסין אפשר לקנות כפר במחיר של לילה בצימר שלך".

מה לעשות: מחליטים לפי החומרה אם להתעלם או למחוק.

זה שחושב שהוא יודע יותר טוב ממך אבל מדבר שטויות

"אתה יודע מה הבעיה של הכנרת? הבעיה של הכנרת זה שקר שם כל השנה. והכרישים. עם כאלה כרישים, איך אתה מצפה שאנשים יבואו?"

מה לעשות: להתעלם. לא למחוק. זה מביא עוד דחקות ועוד תנועה לעמוד.

תמונה קשורה

זה שבאמת יודע יותר טוב ממך ועסוק בלהביא לך את הנאחס

"לא רק שאתה מגיע לכנרת פעם בשלוש שנים, גם אין לך מושג על איזה אטרקציות להמליץ. בשבוע שעבר פגשתי זוג פנסיונרים ששלחת ללונה גל".

מה לעשות: למחוק!

זה שלא הבין

"שלום, רק רציתי להגיד שהכנרת לא זזה. טעית!".

מה לעשות: לנשום עמוק ולהתעלם.

הפוליטי

"מה שאתה אומר זה שטויות, כי אתה סמולני זבל". וגם: "בוא הנה, אתה יודע למה אין לך סיכוי בחיים. בגלל ביבי! זה הכל פאקינג ביבי."

מה לעשות: נו מה נעשה? להתעלם וללכת לעבוד. 🙂

 

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות

עשרה דברים שלא כדאי לעשות כשאתם כותבים

והיום, מתי לא לכתוב:

 

1. אל תדברו בטלפון כשאתם כותבים.

2. אל תראו האח הגדול כשאתם כותבים. בכלל אל תראו האח הגדול, אם אתם שואלים אותי.

3. אל תנהגו כשאתם כותבים.

4. אל תבשלו כשאתם כותבים.

5. אל תעשו סקס כשאתם כותבים. כתיבה זה לא עד כדי כך חשוב.

 

6. אל תחצו כבישים בזמן שאתם כותבים.

7. אל תכתבו כשאתם שוחים.

8. אל תכתבו כשאתם מחתלים את התינוק. (ואם בכל זאת כתבתם, אל תשתמשו בטיפקס.)

9. אל תצביעו לדונאלד טראמפ כשאתם כותבים.

10. ולמען השם, תקראו את מה שכתבתם לפני שאתם לוחצים על "שלח", "שגר", "צייץ" וכל היתר.

סדנת כתיבה לעסקים קטנים ובינוניים.

סדנאות כתיבה ארגוניות